החלפת עורך דין הגובה שכר טרחה באחוזים

בשיחה טלפונית בינו ובין הנתבעת בסוף חודש יוני 2006, בעת שהעביר לשיפריס את כל החומר, אמר עו"ד אלקיים כי טרם סיים לגבש את הערכתו להקף הטיפול וגובה הצעתו לשכר טירחה אך הזכיר סכום של 40,000 דולר הכולל את כל הייצוג בערכאה הראשונה כולל הליכי ביניים ולמעט הגשת ערעור (סעיפים 9-10 לתצהירו).

בהתאמה לכך, אין בהחלפת הייצוג משום ראייה להסכמה כלשהיא בין בעלי הדין לעניין שיעור שכר טירחת ציטרום.

מכל האמור התרשמתי כי השיח הראשוני בין הצדדים היה על שכר טירחה של 10,000$ ו- 1,000 ₪ לכל דיון, ויהיה מקום להכריע בשאלה אם הוסכם בנוסף על שכר טירחה באחוזים מסכומי ההשבה ופיצויים ככל שיחויב בהם עיני, מה שהוכחש ע"י שיפריס.

"זכות זו מוקנית לעורך הדין חרף סתירתה את חובת הנאמנות שחב עורך דין כלפי לקוחו, שמכוחה יידרש עורך הדין, בין היתר, למלא אחר הוראות לקוחו ואף לפעול לטובתו. ראו על"א 7/73 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין , תל אביב יפו [1] בעמ' 683. ואולם, משמוצגת בפני עורך הדין דרישה בכתב של לקוחו לקבל את שעוכב, נדרש עורך הדין, לפי הוראת סעיף 88 לחוק, להגיש "תביעה" כנגד הלקוח בגין שכר טירחתו או הוצאותיו בתוך שלושה חודשים.

...

סוף דבר: לאור כל האמור אני קובעת כי שכר הטרחה המגיע לציטרום מעיני הוא כדלהלן: א. סך של 404,737 ₪ בתוספת מע"מ על פי כתב ההתחייבות.

בהתאם לכך, שיפריס זכאים לרווחי חשבון הנאמנות ואני מורה לציטרום להעבירם לשיפריס למעט החלק היחסי מתוך רווחי החשבון לפי יתרת הסכום המגיעה לו לשכרו לפי פסק הדין.

לאור קביעותיי בגוף פסק הדין בעניין כתב ההתחייבות המחייב את שיפריס והכרעותיי בעניין העיכבון, נדחית תביעת שיפריס לפיצוי בגין עגמת נפש.

עו"ד כהן מציין בחוות דעתו כי על פי נסיונו ניתן לקבוע כי ככל ששעור הסיכון של עורך הדין גבוה יותר וסכוי הצלחתו בבצוע משימתו נמוכים יותר – כך יגדל שיעור שכר הטירחה הנקוב באחוזים המותנה בהצלחת הטיפול.

התובע טען כי ההיתקשרות בהסכם דנן נועדה למעשה לפצות אותו בעיניין דרישתו לקבל דמי תיווך ממשה"ב. משכך, סבורות הנתבעות כי מאחר שבמכתבו הנ"ל הביע התובע עמדתו כי הוא זכאי לקבל ממשה"ב דמי תיווך, הרי שאין הוא יכול לידרוש מהנתבעות באותה עת גם לשלם לו שכר טירחת עו"ד בקשר לפרוייקט כאשר גם עפ"י שיטתו של התובע עצמו תשלום שכ"ט עו"ד היה אמור להחליף את תשלום דמי התיווך.

...

כל יתר הסעדים שנדרשו על ידי התובע בגדר התביעה דנן – נדחים בזאת.

בנוסף, נוכח התוצאה אליה הגעתי, וכי בהתחשב בכך שרק חלק קטן יחסית מסכום מהתביעה התקבל ואילו חלקה הגדול של התביעה דנן נדחה – הנני מחייב בזאת את הנתבעות לשלם לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.

הנני קובע בזאת כי השכר הראוי המסתכם בסך של 52,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין, וכן שכ"ט עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪, ישולמו ע"י הנתבעות לתובע תוך 30 ימים אשר יימנו ממועד מתן פסק דין זה שאם לא כן יתווסף לחיובים אלה חיוב נוסף של הפרשי ריבית והצמדה למדד המחירים לצרכן בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 בגין התקופה שתחושב ממועד פסק דין זה ועד למועד פירעונם בפועל של מלוא הסך של 52,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין, וכן של מלוא הסך הנוסף של 15,000 ₪, לידי התובע.

ב"כ הנתבעת השיב, אז, כי מרשתו מוכנה לשלם לתובע את דרישתו הראשונית בסך של 4,000 ₪, אולם התובע בחר להגיש תביעה זו. עוד טענה הנתבעת כי כל אשר התובע עשה, היה לשלוח מכתב ראשוני ומכתב נוסף (לאחר שכבר נימסרה לו הודעה על החלפת הייצוג) ולכן הסכומים אותם הוא דורש, מופרזים.

בית המשפט שם, פסק כי על פי השלב בו הופסק הטיפול בתובענה מגיע לעו"ד ברק אחוז משכר הטירחה שיקבל עורך דין שקבל את הייצוג.

אם חרג מי מהצדדים מכללי האתיקה, הדרך להלין על כך בפני המוסד המתאים, פתוחה לצדדים, אולם סבורני כי קיימת חשיבות רבה בדבר פנייתו הראשונית של התובע לנתבעת בנוגע לגובה שכר הטירחה, היות ופנייתו הראשונית יש בה כדי להצביע מה סבר התובע הוא, כי הוא השכר הראוי בגין עבודתו.

...

התובע הגיש תביעה , בה עתר כי הנתבעת תשלם לו סך של 2,000 ₪ וכן 33% מסך של שכר הטרחה ששולם וישולם לעורך הדין מטעמה, בתביעתה בגין נזקי גוף, זאת עבור טיפולו בתביעתה.

עדותו של התובע כי נסע לפרדס חנה להיפגש עם הנתבעת וכי שוחח בנוסף עם נציגי קרנית ובנה של הנתבעת, לא נסתרה ולכן גם לעניין זה אני מקבלת את גרסתו.

למרות זאת, אינני מקבלת את התנהלותו של התובע, שהמשיך לנהל מו"מ עם נציגי קרנית, לאחר שכבר ידע כי ייצוגו בתיק הופסק.

אם חרג מי מהצדדים מכללי האתיקה, הדרך להלין על כך בפני המוסד המתאים, פתוחה לצדדים, אולם סבורני כי קיימת חשיבות רבה בדבר פנייתו הראשונית של התובע לנתבעת בנוגע לגובה שכר הטרחה, היות ופנייתו הראשונית יש בה כדי להצביע מה סבר התובע הוא, כי הוא השכר הראוי בגין עבודתו.

וכך נכתב בסעיף 10 לבקשת הרשות להיתגונן שהגישו הנתבעים: "הנתבעים יטענו כפי שעולה מהתצהירים רצ"ב כי הם סיכמו עם התובע כי שכר הטירחה שלו ישולם בסוף ההליך ורק אחרי שיקבלו פיצויים מחברות הביטוח ולא סוכם בשום פנים ואופן כי ישולם מראש" וכך בסעיף 2 לתצהיר הנתבע 1 ובסעיף זהה לו בתצהיר הנתבעת 2: "אני מצהיר כי איני מכחיש האמור בסעיף 3 וכי ניפגשנו אני ואישתי עם עו"ד זכי כמאל במשרד שלו בחיפה וסיכמנו ביניניו כי הוא יטפל בתביעה וכי שאלנו אותו כמה שכר טירחה מגיע לו מהתביעה ואמר לנו כי אני מקבל שכר טירחה לפי אחוזים מסכום הפיצויים שנקבל עם סיום התביעה מחברות הביטוח וכן סיכמנו כי אנחנו משלמים לו שכר טירחה רק עם סיום התביעה וקבלת פיצויים כספיים ולא לפני." כמו כן, ראו דברי ב"כ הנתבעים: "בימ"ש מבקש ממני פעם נוספת לומר מפורשות האם הנתבעים מודים שהתובע זכאי לשכ"ט, ואני משיב שאנחנו לא מכחישים שהתובע עבד על התביעה. מבלי לפגוע בזכויות שלנו, על רשלנות בהגשת התביעה, על פגיעה בפיצויים שמגיעים לנו, ויש פגיעה של 550,000 ₪ בתביעה הזו." [דברי ב"כ הנתבעים, ש' 25-27 בעמ' 1 מפרוטוקול הדיון מיום 23/01/20] לשאלת בימ"ש מה סוכם בע"פ, אני משיב שהוא יקבל שכ"ט עו"ד, הבטיח להם שיקבלו מעל 2.5 מיליון ₪, ולפי זה אם יקבלו את הסכום, הוא יקבל שכ"ט לפי פלת"ד."

יתרה מכך - ראו החלטה שניתנה ברע"א 7933/15 רונאל פישר נ' רינת מילוא תמי (מיום 13/12/2015) (להלן: "עניין פישר") בה נקבע כי לא די בכך שיהא ההסכם כתוב, אלא נידרש תנאי נוסף, שיהא הסכם שכר הטירחה כתוב וברור: "ייטיב אפוא עורך דין המייעץ ללקוחו לתעד כדבעי את אשר מסר לו לעניין סכויי התביעה. בנדון דידן, קבעה הערכאה הדיונית כי המבקש חב למשיבים בגין חוסר התוחלת שבתביעתם. שאלה זו קשה לבדיקה, אך בנסיבות מתייתרת היא נוכח האמור בפיסקה ח' מעלה. ועוד; הסכם שכר טירחה צריך שיהא כתוב (רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש [פורסם בנבו] (2005)), אך גם שיהא ברור, ואזי נחסכות אי הבנות משני הצדדים, ותוצאותיהן." הנטל להוכיח את גובה שכר טירחה מוטל על עורך הדין, התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". מחדלו של התובע בא לידי ביטוי בכך שלא דאג להחתים את הנתבעים על הסכם שכר טירחה כתוב ייזקף לחובתו, ואולם, בנסיבות הענין, לטעמי, אין בהיעדרו של הסכם בכתב כדי לאיין לחלוטין את זכאותו לשכר טירחה בגין הייצוג המשפטי שנתן לנתבעים, שעה שאין מחלוקת כי הייצוג ניתן, כמו גם שאין מחלוקת כי הופסק הוא באִיבו עת נטלו הנתבעים את שירותיו המשפטיים של עו"ד מועד.

מכל מקום, בבואו של בית המשפט לאמוד את שכר הטירחה הראוי, בוחן הוא, בין היתר, ובנוסף לפרמטרים שפורטו לעיל, את השיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון, ובעניינינו - תחום הפלת"ד. ככלל, בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), רשאים עורכי הדין לגבות שכר טירחה המחושב כאחוז מסוים מסכום הפצוי הסופי שישולם לנפגעים.

את סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד, יש לקרוא יחד עם סעיף 3 לכללי הלישכה (אתיקה מקצועית) (להלן: "כללי הלישכה"), תשמ"ו- 1986 אשר הותקן מכוח ההסמכה המצויה בסעיף 16(א) הנ"ל, הקובע: "[...] שכר טירחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט שהסתיים בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע על פי פשרה" (ההדגשות אינן במקור) ודוק – סעיף 3 הנ"ל קובע את השכר המאקסימאלי בגין תביעה שנסתיימה בפשרה ומעמידו על 11% מסכום הפשרה שהיתקבל, אך אין בו היתייחסות למצב בו הושגה פשרה לאחר הגשת התביעה, כמו במקרה בו עסקינן, ואף אינו מתייחס למצב בו נערכו חילופי עורכי דין במהלך הטיפול.

...

וכך נכתב בסעיף 10 לבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים: "הנתבעים יטענו כפי שעולה מהתצהירים רצ"ב כי הם סיכמו עם התובע כי שכר הטרחה שלו ישולם בסוף ההליך ורק אחרי שיקבלו פיצויים מחברות הביטוח ולא סוכם בשום פנים ואופן כי ישולם מראש" וכך בסעיף 2 לתצהיר הנתבע 1 ובסעיף זהה לו בתצהיר הנתבעת 2: "אני מצהיר כי איני מכחיש האמור בסעיף 3 וכי נפגשנו אני ואשתי עם עו"ד זכי כמאל במשרד שלו בחיפה וסיכמנו ביניניו כי הוא יטפל בתביעה וכי שאלנו אותו כמה שכר טרחה מגיע לו מהתביעה ואמר לנו כי אני מקבל שכר טרחה לפי אחוזים מסכום הפיצויים שנקבל עם סיום התביעה מחברות הביטוח וכן סיכמנו כי אנחנו משלמים לו שכר טרחה רק עם סיום התביעה וקבלת פיצויים כספיים ולא לפני." כמו כן, ראו דברי ב"כ הנתבעים: "בימ"ש מבקש ממני פעם נוספת לומר מפורשות האם הנתבעים מודים שהתובע זכאי לשכ"ט, ואני משיב שאנחנו לא מכחישים שהתובע עבד על התביעה. מבלי לפגוע בזכויות שלנו, על רשלנות בהגשת התביעה, על פגיעה בפיצויים שמגיעים לנו, ויש פגיעה של 550,000 ₪ בתביעה הזו." [דברי ב"כ הנתבעים, ש' 25-27 בעמ' 1 מפרוטוקול הדיון מיום 23/01/20] לשאלת בימ"ש מה סוכם בע"פ, אני משיב שהוא יקבל שכ"ט עו"ד, הבטיח להם שיקבלו מעל 2.5 מיליון ₪, ולפי זה אם יקבלו את הסכום, הוא יקבל שכ"ט לפי פלת"ד."

לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לכך שהתובע לא תבע שכר ראוי , אמדתי את היקף עבודתו על בסיס הטענות והחומר המצוי בתי ותיושם גישת בית המשפט המחוזי בעניין מורגנשטרן, המוכרת בפסיקה ענפה, ויקבע שכרו של התובע בדרך של "אומדנא דדיינא". מצאתי להעמיד את שכר טרחת התובע על סך של 5% מסכום הפשרה שהוצע במסגרת תביעת הפיצויים, ולהוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההצעה ועד התשלום בפועל.

התוצאה: הנתבעים ישלמו לתובע סך כולל של 23,400 ₪ ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההצעה ועד ליום מתן פסק דין זה. בנוסף, נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי , אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בגין הליך זה בסך של 8,000 ₪.

]השופט א' שטיין: ]הסוגיה המשפטית נושא הדיון בפסק דין זה אנו נדרשים להכריע בשאלה משפטית חשובה אשר נוגעת להסדרי שכר טירחה שבין עורך דין ללקוחו: במקרים רבים, עורך דין מייצג את לקוחו בהתדיינות כספית תמורת שכר טירחה המותנה בתוצאה, דהיינו: שכר טירחה אשר ישולם מדמי הזכייה שבית המשפט יפסוק – אם יפסוק – לטובת הלקוח, כאשר שיעורו של שכר הטירחה קבוע באחוזים בהסכם הייצוג שבין עורך הדין ללקוח (להלן, בהתאמה: שכר טירחה מותנה, ה-contingent fee, כתאורו במשפט האמריקני, והסכם הייצוג).

מצב דברים שבו כדאי לעורך הדין לפעול שלא לשביעות רצונו של הלקוח על רקע של "פרס הפיטורין" הגבוה שנקבע בהסכם שכר הטירחה, אשר נוסח על ידי עורך הדין, הוא מצב בלתי נסבל מבחינת האנטרס הצבורי.

כך או אחרת, בית משפט השלום היתעלם בפסק דינו מפגמיו המשפטיים של סעיף 8 להסכם שכר הטירחה, אשר כוללים בתוכם את ניגוד האינטרסים החריף בין המשיב – עורך הדין שניסח את ההסכם – לבין המבקשת, ואת הפגיעה החמורה בזכותה הבסיסית של המבקשת להחלפת הייצוג, שכאמור מגיעה כדי איון הזכות גופה.

...

ניגוד שכזה, קיים במישור התיאורטי אולם נראה לי (וכך אני גם מקווה), שנדירים המקרים בהם עורך-דין אכן יגרום במתכוון ללקוח לפטרו בשל מה שחברי מכנה "פרס הפיטורין". רואה אני, לעומת זאת, כאקטואלי יותר, את החשש להשפעתה הפסולה של הוראה חוזית מסוג ההוראה דנן, על הייעוץ המקצועי שיינתן על ידי עורך הדין בהקשר לקביעת סכום התביעה, ואבאר: כאשר בעל דין קובע את סכום תביעתו (והכוונה היא בעיקר להליכים שבהם הסכום אינו קצוב וטריוויאלי, כתביעה שטרית, תביעה לפירעון הלוואה או לגביית סכום הקבוע בדין), נשקלים מגוון שיקולים בבחירת סכום התביעה (החל משיקולי אגרה, דרך שיקולים שעניינם בהערכת סיכויי הזכייה בעילה כזו או אחרת וכלה בשיקולים הצופים פני פשרה עתידית, והנ"ל אינם מהווים, כמובן, רשימה ממצה).

אכן, לכאורה יכולה המבקשת להישמע בטענה שהציפייה האמיתית בעת הגשת התביעה הייתה אף לסכום נמוך יותר, אולם נראה לי שהסכום בו נקב המשיב, הנגזר מהנחה שרק שליש מסכום התביעה ייפסק לבסוף, הינו בהחלט סביר וטעמי יעילות דיונית מצדיקים שלא להורות על קיום הליך ראייתי רק כדי לברר טענה כאמור.

התוצאה היא שאף אני סבור שהתוצאה לפיה הסכום שהיה זכאי לו המשיב מהמבקשת עומד על 70,000 ש"ח (10,000 ש"ח ששולמו בהתחלת הטיפול ועוד 60,000 ש"ח שהיה על המבקשת לשלם במועד סיום ההתקשרות), הינה תוצאה ראויה.