הכונסים דיווחו כי המחצית הראשונה של ההתמחרות, הוקדשה לדיון בטענת הנתבעת 19, המשיבה 39, שביקשה להישתתף בהתמחרות אף שלא הפקידה ההמחאה הבנקאית בגובה 10% מן התמורה, לדיון בטענת ב"כ חליב כי אין לשתף בהתמחרות השנייה את המציע החצוני שהצעתו הייתה הגבוהה ביותר ונרשמה הודעתו לפיה הוא שומר על זכותו לעתור בעיניין זה לבית המשפט, וכן לטענת אזרזר, כי עו"ד בן סירא מנוע מלהשתתף בהתמחרות היות ומרשתו רכשה את הזכויות מחדיג'ה רק כחודש קודם לכן.
בשולי הפרוטוקול מופיע כי עו"ד בן סירא הודיע שאף הוא אינו מערער על מאום.
שעות ספורות לאחר מתן ההחלטה האמורה, ביום 2.4.2019 הודיע אזרזר, אשר כאמור נכח בהתמחרות הראשונה ונטל חלק פעיל בהתמחרות השנייה, כי הוא מבקש שעו"ד תירוש, שייצג אותו ואת שאר התובעים בהליך עד אותו מועד, יוחלף מטעמו במייצג חדש, ובד בבד, עתר לצוו מניעה זמני שיורה על השהיית הליכי המכר למול נועם השבת עד להחלטה בבקשה לביטול ההתמחרות השנייה ולביטולה של החלטת הכונסים בדבר קיומה וכן להכרזה על הצעתו כהצעה הזוכה.
בתגובה שהוגשה ע"י כונסי הנכסים ביום 10.4.2019, הודיעו הכונסים כי הם מתנגדים לבקשה, וטענו בתמצית, כי כל פעולתם היא לשם השאת התמורה המרבית, כפי שמעידה תוצאתה המוצלחת של ההתמחרות השנייה.במסגרת תגובתם המפורטת ציינו הכונסים, בין היתר, כי אין מקום להעדיף את האנטרס של אזרזר, שהנו בעלים של 1.9% מהזכויות.
אזרזר הוסיף, כי העובדה שתוצאת ההתמחרות היא גבוהה יותר מזו שהייתה מתקבלת במקרה שהכונסים היו פועלים כדין, היא חסרת משמעות ואין להיתחשב בה. המבקש מסכים כי העקרון לפיו יש להשיא התמורה הנו עקרון חשוב והוסיף, כי לא ניתן להיתעלם מהאנטרס הכלכלי של כונסי הנכסים בהשאת התמורה המרבית לצורך גבית שכר טירחתם בהתאם, אולם לטעמו, עקרון זה כפוף לעקרון נעלה ממנו וחשוב לאין ערוך והוא החובה לפעול בהתאם לדין, וחובה זו הופרה לשיטתו, ברגל גסה ובאופן חמור ביותר.
...
כן ראו בר"ע 4070/02 מלליס יעקב נ. עו"ד בר הלל, (מיום 6.11.2002)בפסקה 23 לפסק דינו של כב' השופט דרורי:
"מאחר ומצאנו בבית המשפט העליון שני זרמים, נותרה לנו בקעה להתגדר בה. עמדתי היא כי נקודת המוצא צריכה להיות זו: זכות הקניין מאפשרת לכל בעל רכוש למכור את רכושו למרבה במחיר. גם אם השיטה המשפטית קובעת כי במקרים מסוימים במקומו של בעל הרכוש מתמנה נאמן, מפרק, מנהל עיזבון או כונס נכסים, אין בה כדי לשנות את המצב המשפטי האמור; אותו נאמן, מפרק, מנהל עיזבון או כונס, צריך לפעול למען השגת מירב התועלת הכלכלית מהנכס, שהוא של בעל הנכס, קרי: מציאת קונה המוכן לשלם את הסכום הגבוה ביותר עבור הנכס. זו המטרה וזה היעד. המכרז, הוא אמצעי בלבד להשגת מטרה זו. איננו רשאים, כמובן, לערבב בין התכלית לבין האמצעי. עם כל הרצון לאפשר מכרז בתנאים הוגנים וסבירים, אני סבור כי כל עוד לא הסתיימו הליכי המכרז, וניתן לשלב בו מציעים נוספים, יש לאפשר את הדבר, וזאת כדי להשיג את התכלית המרכזית, שהיא: השגת המחיר הגבוה ביותר עבור הנכס. דברים אלה נכונים כאשר מדובר בבעל נכס הזכאי לרכושו שלו, ומי שמוכר את הנכס הוא בעל תפקיד הממונה על ידי בית משפט, כגון: מנהל עיזבון. קל וחומר שנכונים הדברים כאשר בעל התפקיד חייב להפיק מהנכס את מלוא ערכו לא רק עבור בעליו אלא אותו בעל תפקיד משמש גם כנציג הנושים, כמו במקרה שלפנינו שבו כונס הנכסים, עו"ד בר הלל, מונה על ידי ראש ההוצל"פ כדי שהכספים שיתקבלו ממכירת החנות ישמשו לפירעון החוב לבנק ולנושים נוספים, כמפורט בתיק ההוצל"פ, כאשר חוב זה מגיע לסדר גודל של כ- 5 מיליון ₪.
סוף דבר
מכל הנימוקים האמורים לעיל, ובשים לב לכך שהתנהלות הכונסים תואמת את מסמכי המכרז, את נוסח ההסכם, ואת ההחלטות בתיק, ובשים לב לעובדה שהפער בין ההצעה שחתמה את ההתמחרות הראשונה לזו שחתמה את ההתמחרות השנייה עצום, והעתרות לבקשת המבקש תגרום הפסד כספי ניכר לשותפים בנכס, ולכך שבשום שלב לא אושר הסכם מכר במסגרת התיק, בהתחשב בכך שקבעתי כי זכות הסירוב הראשונה של המבקש ניתנה לו במלואה, איני רואה מקום להתערב בשיקול הדעת של הכונסים ולבטל את ההתמחרות השנייה.
התוצאה היא שאני מורה על דחיית הבקשה.
