בית המשפט העליון כבר נידרש לסוגיה שעניינה ייצוג על ידי יותר מעו"ד אחד בתביעת פלת"ד וקבע במפורש כי שני עורכי הדין לא יקבלו יחד, סכום העולה על שכר הטירחה המקסימלי הקבוע בסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") ובכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 (להלן: "הכללים").
ראה בעיניין זה דבריה של השופטת חיות, שצוטטה בספרו של אנגלרד כמפורט להלן: "עם זאת היא מציעה כי הפרקליט הראשון יוכל למצוא את תרופתו מידי הפרקליט החדש של הנפגע, "אשר גרף לכיסו את מלוא שכר הטירחה המקסימלי האפשרי, למרות שהחל לטפל בהליך רק ערב שלב ההוכחות, וכן למרות שעד לאותו שלב השקיע [הפרקליט הראשון] ... עבודה לא מבוטלת בתיק, עבודה אשר היה בה ללא ספק כדי לתרום להסדר שהושג בסופו של דבר".
זאת ועוד – מתן תוקף לסעיף פיצוי מוסכם, שמחייב תשלום שכר טירחה, מעבר לחלק היחסי של העבודה שביצע אחד הפרקליטים ומעבר לתרומתו לתוצאה, במקרה של תביעת פלת"ד, שבה השכר מוגבל כאמור, הלכה למעשה, עשוי "לסנדל" את הלקוח לעוה"ד הראשון, למנוע כל אפשרות אמיתית של מעבר לייצוג על ידי עו"ד אחר ולמנוע מהלקוח לממש זכות יסודית שעומדת לו, להחליף ייצוג כל אימת שהדבר נראה לו נכון.
ברי כי במקרה שבו הלקוח מבקש להחליף ייצוג בתחילת ההליכים המשפטיים, כשהעבודה שנעשתה היא מעטה יחסית ואילו העבודה הנותרת רבה, כל עו"ד סביר יימנע מלקחת על עצמו את הייצוג, אם יהיה מוגבל ליתרת שכר מעטה שנותרת, לאחר כיבוד סעיף הפצוי המוסכם, וזאת ככל שסעיף זה מזכה את עוה"ד הראשון בשיעור שכר טירחה גבוה ולא מידתי ביחס לשלב שבו הוחלף הייצוג.
...
מכאן, שגם לא היה נכון מצדו של עו"ד ירון לבקש את הוצאותו מן התיק כנתבע, שכן בסופו של דבר, הוא ורק הוא היה צפוי להיפגע מתביעה זו, בהתחשב ששני עורכי הדין מתחלקים בשכר הטרחה.
נוכח כל האמור ומאחר ולא התקבלה עמדת התובע שלפיה הוא זכאי ל-80% משכר הטרחה ועו"ד ירון ליתרה ומנגד לא התקבלה טענת עו"ד ירון שאין התובע זכאי לשכר כלשהו, הרי שכאמור, גם ביחסים שבין עורכי הדין, מן הדין ומן הצדק שכל צד יישא בהוצאותיו.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, בגדרי הנזכר לעיל.
