החלפת אופן סיווג תעשיה ומלאכה למשרדים שירותים ומסחר

אמנם חלק מן הפעולות הוחלפו במציאות המודרנית במכונות אך בכך אין כדי לשנות מאופייה של פעילות המכבסה; אדרבא, המיכון, גודל השטח ומאפייני תעשיה נוספים המתקיימים במכבסות מרכזיות מטים דוקא את הכף לראות בפעילות המכבסה בית מלאכה ולא שירותים.

וזה נוסח ההגדרות שבתקנות של הסיווגים אלה: "משרדים, שירותים ומסחר" - לרבות מיתקני חשמל, תחנת אוטובוס, מסעדות, בתי קולנוע, תחנות דלק, חנויות, רשתות שיווק, דוכנים, מרכולים ובתי מרקחת, סניפי דואר וסוכנויות דואר שבהם ניתנים שירותים לציבור, ולמעט בנקים וחברות ביטוח; "תעשיה" - לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תכנה; "מלאכה" - לרבות מוסכים".

ומן הכלל אל הפרט אחר כל הדברים האלה נחזור לשאלה שהצבנו בראשית הדרך: מהו אם כן סיווגה הנכון של מכבסה דוגמאת מכבסתו של המערער? נראה כי מכבסות מרכזיות, דוגמאת מכבסתו של המערער דנן, מקיימת - ולא באופן גבולי - את המאפיינים של "מלאכה" עליהם עמדנו לעיל, והן אינן בגדר "שירותים". מכבסות כאלה אמנם אינן עוסקות בייצור מוצרים, אלא נותנות שירות אישי ללקוחות - פרטיים ומוסדיים - בהתאם להזמנתם וצרכיהם הפרטניים, ועל כן אינן בגדר "תעשיה"; ואולם - הן גם לא בגדר "שירותים", שכן השרות שהן מעניקות הוא שירות המאופיין בעבודת כפיים של בעלי מיקצוע (צוורון כחול), המבוצעת בחלקה באופן ידני ובחלקה באמצעות מכונות, במבנה בעל אופי תעשייתי ולא במשרד; זאת בשונה מנותני שירותים, כגון עורכי-דין, רואי-חשבון, רופאים, יועצים פיננסים, סוכני ביטוח וכיו"ב (צוורון לבן).

...

הליכי השגה וערר שהגיש המערער נגד שינוי סיווג מכבסתו הסתיימו בסופו של דבר בהסדר מוסכם בין הצדדים שתחולתו עד סוף 2005.

סיכומם של דברים: נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי סיווגן הנכון של מכבסות מרכזיות דוגמת מכבסתו של המערער הוא "מלאכה", ולא "משרדים, שירותים ומסחר", כפי שקבעה המשיבה.

בחינה של תכליות אלה - שבתקפותן בחלקן הטלתי ספק בעניין מרסייה - בנדון דידן מובילה למסקנה, שאליה הגיע חברי, כי אף מאותם טעמים דשם יש לסווג מכבסות מסוג זו בה עסקינן כ"מלאכה".

נראה לי כשלעצמי, כי על הציר שמתאר חברי - "תעשיה", "מלאכה" ו"שירותים" תיתכן "מלאכה", שבחלקה קרובה יותר לשירותים (לדוגמה, בהקשר של מלאכת הסַפָרות שנדונה בעניין מרסייה, חלק מעיסוק הסלון אינו מלאכת הכפיים של הספרות אלא מכירת מוצרים – פסקאות ל'-ל"א).

לפיכך טען, כי יש לסווג את הנכס כולו בסווג "מלאכה", הגורר חיוב בארנונה על פי תעריף נמוך באופן משמעותי מן הסווג "משרדים, שירותים ומסחר" שראה המשיב לסווגו.

בנוסף העיד המערער בפני ועדת הערר ואמר כדברים הבאים: "הייתי מביא סחורה של כוסות וצלחות וצובע אותם. אחר כך הייתי מוכר זאת ... היינו מפרקים מחבתות ומרכיבים אותם וכן מוצרי חשמל שצריך להחליף להם את התקעים כדי שיותאמו לארץ. אני גם יבואן של מוצרי חשמל. אני גם יבואן של כלי בית. מוצרי חשמל לא היינו צובעים רק מחליפים תקע. ... הייתי מוכר לכל הארץ, לחנויות ולרשתות. הייתי מייבא ומוכר. המשרדים נמצאים בר"ג. הייתי מאחסן את הסחורה בעטרות ובר"ג עושים את ההזמנות.

בעע"ם 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד (מיום 1.9.2005, ולהלן: "אשדוד בונדד") עסק בית המשפט העליון באבחנה בין השמוש של "משרדים, שירותים ומסחר" לבין השמוש של "תעשייה", שגם הוא, כמו הסווג של "מלאכה", לאקוני ואינו מהוה הגדרה ממנה ניתן ללמוד את תחולתו.

...

משהגיעה ועדת הערר למסקנה כי מחצית מהשטח שימשה ל"מלאכה", רוצה לומר, שהמדובר בפעילות משמעותית, ובהינתן הנתונים המפורטים לעיל, מסקנתי היא כי המערער עמד בנטל להוכיח כי שימושו העיקרי של הנכס היה "מלאכה" ופעולת האחסון נעשתה בזיקה לפעילות זו וכחלק ממנה.

סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שהנכס במלואו יסווג בשימוש "מלאכה" בתקופת החזקתו על ידי המערער.

המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

מבוא ורקע עובדתי ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לעינייני ארנונה עריית ירושלים (להלן: הועדה) מיום 23.7.2017 בגדרה נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב לסווג נכס בסווג של משרדים, שירותים ומסחר ולא בסווג של תעשייה ולחלופין בסווג של מלאכה.

הראשונה שבהן היא כי מבחנים אלה משמשים אך "כאינדיקציות" לסוג הפעילות שמתבצעת בנכס, ולא כמבחנים מצטברים או בלעדיים, ובנוסף כי בבואו של בית המשפט ליישם את המבחנים עליו לתת משקל משמעותי לתמורות שחלו בתחומי הכלכלה, התעשייה, המסחר והתעסוקה מאז שמבחנים אלה הותוו: "פעולות שבעבר נעשו באמצעות מכונות תעשייתיות גדולות מתבצעות כיום על-ידי מחשבים. תחומי תעסוקה חדשים נוספו, ותחומים אחרים שינו את פניהם ללא הכר. אחד הביטויים לכך הוא צימצום הפעילות שסיווגה באופן מסורתי כפעילות "יצרנית", והחלפתה במתכונת מודרנית מיתקדמת.

...

אף במנותק משאלת הסמכות, הרי שנוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה אין מבוצעת במקרה שלפנינו פעילות של 'מלאכה', אין די בהגעת המשיב להסדר עם עסק אחר, כדי להקים זכות למערערת לסיווג דומה, שעה שהמשיב הודיע כי עמדתו השתנתה וכי הוא מצר על ההסדר אליו הגיע, ובהינתן כי עוד בעת שהגיעו להסדר הבהיר המשיב כי הוא אינו מקבל את הטענה לסיווג זה אלא מוכן להסדר "לפנים משורת הדין שכן איננו סבורים שהמערער צודק בטענותיו המשפטיות". לא זו אף זו, ספק אם ניתן ללמוד מהסדר המחלק את השטח לפעילות של מסחר, שירותים ומשרדים ולפעילות של מלאכה, על הכרה כי בכל מקרה ראויה חלוקה כזו, ובהינתן כי חלוקה זו נעשתה על רקע בחינת פעילות שאינה זהה בהכרח לא ראיתי לקבל את טענת ההפליה.

סיכום על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪.

אפילו היה מוכח שיש במקום פעילות של סיכה (החלפת שמן) וזאת לא הוכח, ממילא אין הדבר הופך את המקום למוסך.

תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) תשס"ז-2007 אשר חוקקו מכח החוק האמור קובעות בסעיף 2 כי "מועצה תטיל ארנונה כללית בכל שנת כספים בהתאם לתקנות אלה". סעיפים 6 ו-7 קובעים את סכומי הארנונה המירביים והמזעריים ל-12 קטגוריות שונות של סיווגי נכסים וביניהן "משרד, שירותים ומסחר", "תעשייה", "בית מלאכה" ו"קרקע תפוסה".

האם מקום שטיפת רכבים ידני כבעניינינו הדורש מלאכת כפיים של פועלים דומה יותר באופיו לסנדלרייה, נגריה ומוסך או למסחר ומשרדים, ולשירותים הניתנים על ידי רופאים, עורכי דין ורואי חשבון? סבורה אני כי יש לראותו באופן דומה יותר למוסך ול"בתי מלאכה" אחרים.

...

לטענת המערערת אילו הפעילה הועדה את מבחני הפסיקה לסיווג מלאכה היתה מגיעה למסקנה כי השימוש בנכס אינו מהווה "מלאכה". רחיצת רכבים, קל וחומר ידנית, אינה "מלאכה" אלא לכל היותר בגדר מתן שירותים.

טענת המערערת ולפיה לא היה בסמכות הועדה להידרש לטענת האפליה דינה להידחות.

לשיטתה היה בכך כדי לחזק את המסקנה כי הסווג המתאים הוא של בית מלאכה ומוסכים ולא של משרדים, שירותים ומסחר.

לנוכח האמור הערעור נדחה.

מנגד טוענת המשיבה, כי המועצה מבקשת להכניס את נכסה עתיר השטח, אשר נמצא באיזור תעשיה ומלאכה, תחת סיווג "משרדים, שירותים ומסחר", כאשר בסווג זה נכללים נכסים – דוגמאת שטחי תחנות אוטובוס, מסעדות, בתי קולנוע, חנויות ובתי מרקחת - שאופיים שונה בתכלית מאופיו התעשייתי של נכסה של המשיבה ואשר שטחם קטן בדרך כלל באופן משמעותי משטח נכסה.

דיני ההקפאה באו להגביל את סמכויותיהן של הרשויות המקומיות להעלות את תעריפי הארנונה והם החליפו את ההסדר החוקי שבפקודת המועצות המקומיות באשר לארנונה במועצות המקומיות (להיסטוריה החקיקתית של דיני ההקפאה ראו: רע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה ואח' פ"ד נז (2) 481, 488 – 490; ע"א 8588/00 עירית עפולה נ' בזק פ"ד נז (3) 337, 342 - 346; להיסטוריה החקיקתית של הטלת הארנונה במועצות המקומיות והאזוריות עובר לחקיקת דיני ההקפאה ראו: רוסטוביץ, שם, בעמ' 409).

...

אלא, שאני סבורה כי הפעילות המשלימה שמבצעת המשיבה בנכס, כשהיא לעצמה, יש לה אופי מעין-תעשייתי.

ת הנשיא א' ברק: אני מסכים עם חברתי השופטת ע' ארבל כי דין הערעור להידחות.

אכן, לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדבר אופי נכס המשיבה והשימושים הנעשים בו, יש לסווגו בסיווג "תעשיה". אופי נכס המשיבה כנכס בשטח נרחב ומיקומו באזור תעשיה מחזקים את המסקנה כי הסיווג "תעשיה" הוא הסיווג ההולם ביותר לנכס נשוא הדיון על פי כלל הנסיבות, ובהתאם לתשתית העובדתית שנקבעה.