מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

החלטת שחרור ממאסר מושהית

בהליך עע"א (עע"א) שהוגש בשנת 1996 בעליון נפסק כדקלמן:

אין ועדת השחרורים מוסמכת לבטל אך מקצת תקופת הרישיון, ומשמעות החלטתה לבטל את הרישיון היא כי על האסיר לשאת במלוא יתרת המאסר שגזר עליו בית המשפט (כפי שהחליט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעתירה (ב"ש) 227/92 בלאיש נ' ועדת שיחרורים).
...

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 2476-11-13 תיק חצוני: 367940009 בפני כבוד השופט בדימוס יואל צור,יו"ר הועדה פרופ' צבי שטרן, חבר הועדה גב' עדנה גרוס, חברת הועדה מערער פלוני ע"י עו"ד אלי סבן משיב קצין התגמולים-מדינת ישראל - ע"י עו"ד ליאור סקברר, פ.מ. י-ם החלטה
בדו"ח איבחון של הנוירופסיכולוג קליני, ד"ר גיל סוזין נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....האיבחון הופסק לאחר שנמצאו עדויות חד משמעיות לשיתוף פעולה לקוי בתהליך האיבחוני ....כלומר ניסיון להצגה עצמית שלילית [MALINGERING].....ידוע בספרות המקצועית, שמקרים כאלו עשויים להעיד על רצון לזכות ברווח משני ו/או מצוקה רגשית משמעותית. במבחן MMP1-2 נימצאו, לצד הנטייה להחמרת סימפטומים, גם עדויות לאירגון אישיות נמוך, הפרעות חשיבה בעלות אופי חשדני, דכאון ואפתיה. כמו כן, ייתכנו מחשבות אובדניות. הממצאים עשויים להתאים לאבחנה של הפרעת אישיות חמורה, סכיזופרניה פרנואידית, הפרעה דו קוטבית". בחוות דעת מיום 2.11.12 של פרופ' קנובלר [מטעם המערער] נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....סובל מהפרעה מוסט טראומטית קשה וממושכת שראשיתה בשבי הטראומטי שעבר.......בנטילת אנמנזה בצורה אוהדת, מתוך הכרות עם היחידות בהן שירת כולל האיזור בו נפל בשבי וחלק מהמפקדים אותם הכיר, לא התרשמתי מכל נטייה להתחזות מצידו. מדובר בהפרעה בתר חבלתית ברורה. הכוללת סימפטומים חודרניים, המנעותיים ושל ערות יתר. ההפרעה החלה בשבי שעבר כחייל צעיר, אשר נקלע לשבי כנהג מסופח בודד, שלא הכיר את היחידה אליה סופח, את הגזרה, את החיילים אותם הסיע ואת המקום בו היה עליו לאסוף אותם. כאמור- בדיקתו ע"י הקב"נית בלישכת הגיוס, תיפקודו התקין בעת השרות, העובדה שנשלח לקורס משמעותי והתקדם לתפקיד משמעותי כנהג גרר כבד אחרי ארוע השבי, מנוגדים לקביעה כי סבל מ'הפרעת אישיות'. לכן, כל מהלך חייו מאז שההפרעה הפכה גלויה בעת מאסרו בכלא 6 לקראת תום שירות החובה, נגרם מההפרעה הפוסט טראומטית, ואינו תוצאה של הפרעת אישיות או של היתחזות.....סובל מהפרעה פוסט טראומטית קשה וממשוכת שנגרמה בעקבות נפילתו בשבי בירדן, בו עבר ענויים והשפלות. למרבה הצער לא טופל אלא רק נענש, ולבסוף שוחרר מצה"ל באבחנה של פוסט טראומטי-ללא טפול. במשך השנים היתדרדר מצבו הנפשי, עד שלאחרונה אינו מסוגל לעבוד ותקודו החברתי והמשפחתי הנו לקוי. יש להכיר בנכותו הנפשית של ....כמי שנגרמה כולה בשל לחצי השרות הצבאי". בחוות דעת מיום 13.8.13 של ד"ר שם דוד [מטעם המשיב] נכתב בין היתר כדלהלן: ".....הדיון במקרה זה יהיה באשר לאבחנה ולאמינות של הנידון. מהמבחנים הנוירופסיכולוגים ומתיאור החוות דעת השונות שבתיקו, אני סבור שהנידון סובל מהפרעת אישיות בעלת מאפיינים מאשכול B, נרקיסיסטיים ודיסוציאליים. בכל אופן בעלי היתנהגות אלימה, מתפרצת, מתריסה, חסר אמפתיה שהאמת אינה נר לרגליו...משההפרעה לא פרצה ב-6 החודשים הראשונים ולא הייתה עדות לה ב-6 החודשים הראשונים, הפרעה בתר חבלתית מאוחרת או מושהית הנה נדירה ביותר ויש להתייחס לה בזהירות. היא חייבת להיות קלסית וחייבת להיות מגובה בעדות לקיומה, כלומר שהתסמינים גורמים לסבל ולפגיעה תפקודית...אין עדויות כאלו....באבחנה של PTSD ישנה חשיבות עליונה לאמינותו של הנבדק. רוב התסמינים ככולם סובייקטיביים. בשל כך יש לנהוג במשנה זהירות כאשר באים לידון בהפרעה מושהית. על אחת כמה וכמה באנשים עם אישיות מסוג שלו עם נטייה לשקר. אנשים עם נטייה לשקר ולעבור עבירות יהיו בעלי נטייה רבה יותר להמשך היתנהגות כזו ויש לבחון את ההפרעה בראי החשש הזה בבחינת זהירות נידרשת. הנידון כשל על פי אמת מידה זו. ..מהלך חייו אופייני לזה של אדם הסובל מהפרעת אישיות, בעל יכולות נמוכות, חוסר יכולת להתמיד שבערוב ימיו מוצא לעצמו נחמה ותולה את חוסר הצלחתו ותפקודו בארוע זה או אחר". בחוות דעת נוספת ומשלימה מיום 26.7.16 של ד"ר שם דוד [מטעם המשיב] נכתב בין היתר כדלהלן: "איבחנה של PTSD נסמכת על דיווח סובייקטיבי בלבד של הנבדק. הכללים המנחים לאיבחון PTSD לפי ה-ICD-10 שוללים אפשרות לאבחן אדם כסובל מ-PTSD כאשר התסמינים הופיעו בתקופה של מעל 6 חודשים אלא אם הייתה עדות במהלך 6 החודשים הראשונים. וגם אז ההסתמנות צריכה להיות טיפוסית וישנו עוד תנאי מיצטבר- לא ניתן לאבחן PTSD אם יש הפרעה נפשית אחרת, ובכלל זה הפרעה דיכאונית והפרעת חרדה אחרת כגון פניקה או OCD. PTSD היא הפרעה שקל מאד לפברק אותה והיא נלמדת בקלות הן מאנשים אחרים והן אפילו משאלות של הבודק. מחקרם של בורגס ושות' למשל, מצביע על כך שנבדקים ללא תחלואה נפשית מסוגלים לפברק PTSD על סמך מענה לשאלות שהם נשאלים (הם מנחשים את התשובות שאמורות להיות הנכונות) בשיעור הצלחה של 94%. כאשר הם מתבקשים לפברק הפרעה זו ע"י שאלות פתוחות, שיעור ההצלחה יורד ל-1%. כשהנבדקים נשאלים לגבי תסמינים בלתי טיפוסיים נמצא שכשליש מהמפברקים דיווחו על תסמינים בלתי טיפוסיים ...מאחר ואינו מתאר תסמינים המתאימים ל-PTSD ׁ תוצאות הבדיקה שלו ( וההתנהגות שאינם מתאימים לאנשים הסובלים מ-PTSD), מהלך מחלתו אינו אופייני ל-PTSD וגם לפי הכללים המנחים של ה-ICD-10 ואפילו DSM-5 לא ניתן לאבחנו כסובל מ-PTSD בשל הארוע שבו נשבה. לא רק זאת, גם המבחנים המקובלים לגילוי התחלות נימצאו חיוביים לא רק במבחן יחיד אלא במספר מבחנים שכל אחד מהם אבחנתי, אולם כל התמונה כולה מאשרת את תפישתי שאין המדובר ב-PTSD ...". בחוות דעת משלימה מיום 15.1.17 של פרופ' קנובלר [מטעם המערער] נכתב בין היתר כדלהלן: חזר פרופ' קנובלר על עקרי חוות דעתו מיום 2.11.12 אך הוסיף היתייחסות לעניין התסמינים ה"חודרניים", ה"הימנעותיים" ו"ערות יתר" וכתב כך: "....חודרניים- החלומות: חלומות מפחידים, לעיתים כוללים פרטים מהשבי. תחילה היו חלומות קשים על השבי עצמו. עם השנים פחתו....הימנעותיים: אין חברים וקשריו עם בני מישפחה רחוקים- לא מתראים בשבתות אלא רק באירועים מיוחדים...ערות יתר: מרגיש בעד ברגליים כשהוא בציבור, ועדיין חושש מלהתפרץ כלפי אנשים. ממשיך לסבול מבעיה קשה בתיפקוד המיני...
...
רקע לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 8.10.13 בה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "....החלטתי לראות בחוות הדעת שהגשת למשרדנו בתאריך 2.11.12 משום 'ראיה חדשה' . בבדיקה עניינית ולאור חוות הדעת הרפואית מתאריך 13.8.13 אין מקום לשנות את החלטתנו הקודמת לפיה אין קשר בין מצבך הנפשי לבין תנאי שירותך הצבאי". להחלטה זו קדמה החלטה אחרת של המשיב מיום 12.3.12 בה הודיע המשיב למערער ".....תביעתך שבנדון נדחתה בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריכים 28.4.11 ו-4.1.12 לפיהן הגעתי למסקנה כי אין קשר בין מצבך הנפשי לבין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". להלן פרטים אודות המערער: המערער יליד 20.8.63; הוא התגייס לצבא באוגוסט 1981; ובחודש מרץ 1982 הוא סופח כנהג לבקעת הירדן; במרץ 1982 המערער נפל בשבי הירדנים .
לכן, אנו דוחים את הטענה שהמנוח סבל מ-PTSD מושהה.
מעבר לכל האמור לעיל, ד"ר שם דוד הפנה בחוות דעתו למחקרים שונים המלמדים על הצורך להיות זהיר בעת שנעשה אבחון להפרעה מסוג PTSD.
מעבר לנדרש נציין שמקובלת עלינו מסקנתו של ד"ר שם דוד, המומחה מטעם המשיב, שמהחומר הרפואי שבתיקו של המערער, הוא סובל מהפרעת אישיות שהתבטאה עוד מלפני הגיוס בכך שעבר ממקום לימודים אחד לאחר.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1996 בעליון נפסק כדקלמן:

מצד שני הגישה נציגת היועץ המשפטי לממשלה לוועדה מידע על עברו הפלילי של המשיב, ואת ההחלטות של ועדת השחרורים ושל בית המשפט המחוזי בעניין דחיית פנייתו הקודמת של המשיב להשתחרר ממאסרו נושא העתירה, וכן הובא לפני הועדה חומר מודיעיני חסוי מעודכן, המצביע על פעילותו העבריינית המסוכנת של המשיב הן בתוך כותלי בית הסוהר והן מחוצה לו. הובע גם החשש הספציפי, שאם ישוחרר המשיב ממאסרו עלול הוא לנסות ולהתנקם בדרך אלימה באדם שמשפחתו חושדת בו במעורבות בניסיון התנקשות באחיו של המשיב.
אך כאשר הגשת העתירה מושהית יותר מחודש, ושמיעת העתירה-יותר משמונה חודשים לאחר שיחרורו של המשיב והחזרתו לחיק משפחתו, הרי לא ניתן עוד, בנסיבות הנתונות במקרה דנן, להביא לתיקונה של החלטת המשיבה, אפילו נראית זו שגויה בעינינו.
...
חרף המידע והטיעון שהובאו לפני ועדת השחרורים מטעם העור, החליטה המשיבה לשחרר את המשיב, ונימקה זאת כהאי לישנא: "החלטנו להכיר בבקשתו של האסיר, מתוך הנימוקים הרבים המצטברים כפי שהועלו על-ידי בא-כוחו בין היתר היתנהגותו בבית הכלא, המלצותיהם של גורמי הכלא, האישורים הרבים ביחס למצב המשפחה ובעיקר מצבם של שני (צ"ל: שתי) הילדות אשר זקוקות להכיר את אביהם ושאר הנסיבות. לא התעלמנו מהדו"חות המודיעיניים שהלכו והצטברו אך לדעתנו אין בכך לשמש נימוק מכריע שיעמוד כמשקל נגד הנימוקים הרבים שהועלו לפנינו ועל כן בתוקף האמור בסעיף 49 לחוק (חוק העונשין תשל"ז-1977-ג' ב') החלטנו להכיר בשליש ואנחנו מורים על שחרורו ברשיון לאלתר". בקשה של נציגת היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ביצוע השיחרור של המשיב על-מנת לאפשר הגשת עתירה לביטולה, נדחתה על-ידי הוועדה, והמשיב שוחרר ממאסרו לאלתר.
משסירבה המשיבה להעתר לבקשת הפרקליטות לעכב את ביצוע ההחלטה, סברו כנראה נציגי העותר, משום מה, כי אין צורך בטיפול מזורז בעניין זה. מכל מקום הושהתה הגשת העתירה בנידון לבית-משפט זה עד יום 6.7.95, היינו במשך יותר מ-5 שבועות! שהוי זה הוא מפתיע מאוד, וזאת במיוחד לאור העובדה שהפרקליטים היו משוכנעים כי המשיב הוא עבריין אשר שחרורו עלול לסכן את הציבור.
על סמך כל האמור לעיל נראה לי כי מן הדין לדחות את העתירה ולבטל את הצוו-על-תנאי.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1997 בעליון נפסק כדקלמן:

סבורני, כי הסמכתה של ועדת השחרורים לידון מחדש בכל עת בהחלטה לבטל רשיון על פי נסיבות מאוחרות, לבטל החלטה זו, ולתת לאסיר רשיון להתהלך חופשי טרם שנשא שני שלישים "מיחידת המאסר" החדשה, לא רק שאינה מתיישבת עם ההוראה שבסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר, אלא גם עם תכליתה, אשר באה לחייב את האסיר להקפיד במילוי תנאי הרשיון.
...
סבורני, כי הסמכתה של ועדת השחרורים לדון מחדש בכל עת בהחלטה לבטל רשיון על פי נסיבות מאוחרות, לבטל החלטה זו, ולתת לאסיר רשיון להתהלך חופשי טרם שנשא שני שלישים "מיחידת המאסר" החדשה, לא רק שאינה מתיישבת עם ההוראה שבסעיף 34 לפקודת בתי הסוהר, אלא גם עם תכליתה, אשר באה לחייב את האסיר להקפיד במילוי תנאי הרשיון.
העולה מן המקובץ, כי יש לדחות את בקשת המבקש הן מן הפן הענייני והן מן הפן המשפטי.
השופטת ט. שטרסברג-כהן: מצטרפת אני לחברי השופט א. גולדברג בקובעו כי דין הבקשה להידחות על יסוד הנמקתו של בית המשפט המחוזי שלא נפל בה פגם ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו