לשון אחר, לדברי פרופ' דן, התובעת מהוה תת קבוצה של חולות באותה מחלה בשל דילדול מח העצם אצלה;
(7) התובעת מטופלת מזה כחצי שנה בתרופה בזכות הביטוח הפרטי, והטיפול הוכיח את יעילותו;
(8) טענות מאוחדת ביחס לעלויות הטיפול אינן אחידות, וכך בעוד שבנספח א/1 לתגובתה, טענה מאוחדת כי עלות הטיפול עומדת על כ- 1 מיליון ₪ בשנה, במסגרת נספח א/2, טענה כי העלות השנתית עומדת על כ- 1.8 מיליון;
(9) בהתאם לעדותו של פרופ' להב מטעם מאוחדת, אחד החולים במחלה, קיבל את הטיפול בתרופה מטעם קופת החולים, חרף העובדה שלא ענה על הקריטריונים שבהתוויה, קרי, קיבל רק 6 מנות דם תוך זמן קצר (ולא 12 בתוך שנה, כנדרש בהתוויה שבסל התרופות).
בע"ע (ארצי) 575/09 מכבי שירותי בריאות נגד יורם דהאן ז"ל (6/1/11) (להלן - ענין דהאן) נפסק כי:
"הבקורת השיפוטית על החלטת ועדת החריגים "תתייחס לא רק לעצם שקילת כל השיקולים הרלוואנטיים המפורטים לעיל, ולא רק לקיום שאר מחויבויות הקופה מכוח כללי המשפט המינהלי, אלא גם למשקל שניתן על ידי הועדה לכל אחד מהשיקולים, במסגרת שיקלול הנתונים שהביא להחלטה. כל זאת, מבלי שבית הדין מחליף את שיקול דעתה של הועדה בשקול דעתו, ובמסגרת הכללים המקובלים לבקורת שיפוטית".
לשיקול של העידר חלופה בסל יש ליתן משקל נכבד, בשים לב לכך שדחיית בקשה למימון תרופה שאינה בסל בנסיבות של העידר חלופה טיפולית הנה בעלת משמעות קיומית עבור המבוטח "בבחינת להיות או לחדול" (ענין גילגור).
הועדה התייחסה באופן מפורט לרצונה של התובעת לדחות את השתלת מח העצם, בהמלצת הרופא המטפל שלה, וקבעה, כי טיעון זה נכון אצל כל החולים באותה מחלה אינו ייחודי לתובעת בלבד.
...
לאור כל האמור לעיל, אנו בדעה כי לא נפל פגם בדרך קבלת ההחלטה של חברי הוועדה באופן שמצדיק את התערבותנו ועל כן, לא מצאנו כי יש להשיב את הדיון בעניינה של התובעת לוועדה עם הוראות לפעול בדרך אחרת מזו אשר בה פעלה עד כה;
ממילא לא מצאנו כל הצדקה במקרה זה לסטות מדרך המלך ולהורות למאוחדת ליתן את התרופה חרף החלטת הוועדה.
אין בידינו לקבל את האנולוגיה שנעשתה בסיכומי התובעת בין המקרה שלפנינו לבין המקרה שנדון בעניין גולדשמידט, שם הנסיבות המיוחדות הצדיקו סטיה כזו.
אחרית דבר
התביעה נדחית.
