החלטת לשכת התעסוקה שלעובדת אין אפשרות לעבוד בשל הילד

בפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959 (להלן: "החוק"), על החלטת ועדת ערר שליד לישכת התעסוקה בלישכת אשדוד במחוז דרום (להלן: "ועדת הערר") אשר החליטה לדחות ביום 2.2.22 את בקשת המערער לאישור התייצבות רטרואקטיבית החל מיום 15.10.21 ועד ליום 1.12.21.

ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד רז מסורי, קבעה כדלקמן: "... באמתחתו של העורר טענות והסברים מדוע לא התייצב במועד מוקדם יותר. טענתו העיקרית כי לא ידע שהוא זכאי לדמי אבטלה לאחר שסיים קורס בנמל אשדוד וכי המעסיק לא ציין בפניו כי יש לו אפשרות כזאת. סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו "מובטל" לצורך זכאות לדמי אבטלה בקובעו בין היתר חובת רישום והתייצבות בלישכת התעסוקה כמחוסר עבודה.

" טענות הצדדים המערער אב ל- 4 ילדים, בשנת 2021 עבד ב- 3 משרות שונות וב- 1.6.21 התפטר, ניגש ללישכת התעסוקה להרשם כמובטל ואמרו לו שמאחר שהתפטר, עליו להמתין 3 חודשים לצורך קבלת דמי אבטלה.

לטענת המשיב, על פי החוק ובהתאם לפסיקה אין אפשרות לאשר באופן רטרואקטיבי התייצבות ורישום ראשוני כאשר דורש העבודה לא נכח פיזית כל אותה תקופה בלישכה.

" עיון בהוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנות שירות התעסוקה מעלה, כי כדי שתעמוד לאדם הזכות לדמי אבטלה, לא די בכך שהוא לא עבד, אלא עליו לעמוד בתנאים המצטברים שקבע המחוקק כדי שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בו ככזה הזכאי לדמי אבטלה, והם: (1) רישום בלישכת התעסוקה, (2) התייצבות בלישכה (3) כשירות לקבל הצעות עבודה מטעם לישכת העבודה.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל והגם שהתרשמתי מכנותו ומתום לבו של המערער – אין מנוס מדחיית הערעור.

בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובע יליד 19.11.1965, רווק ללא ילדים.

התובע לא התייצב באותו החודש כמשתתף בתוכנית "מעגלי תעסוקה". ביום 28.2.18 ניתנה החלטה של ועדה לבדיקות כושר של שירות התעסוקה (ד"ר פרסון), אשר קבעה כי התובע יכול לעבוד בעבודות בהתאם למיגבלות הרפואיות שנקבעו באותה החלטה.

ביום 28.3.18 קבע רופא המוסד בחוות דעתו כי המסמכים שהוצגו בפניו אינם מעידים על אי כושר של התובע לעבוד או לידרוש עבודה בלישכת התעסוקה.

הרופא ציין "מספר מחלות כרוניות – רופא לא הגדיר בבירור תקופה מומלצת – עליו לפנות לועדה רפואית בנ.כ.". ביום 29.3.18 הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובע כי רופא המוסד לביטוח לאומי בדק את המסמכים הרפואיים שהגיש התובע וקבע כי אין בהם עדות לאובדן כושר מלא לעבודה ולכן זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה מותנית בשיתוף פעולה מלא עם שירות התעסוקה.

המתנת התובע להחלטת הוועדה לעררים אינה מקנה לו זכות לקיצבה לפי החוק טענתו של התובע הנה כי מצבו הרפואי לא אפשר לעבוד ולהיתפרנס ולכן היה זכאי לקיצבת הבטחת הכנסה לפי החוק.

...

לא מצאנו ]פגם כלשהו בהחלטות וועדות אלו, ויש לדחות את טענות התובע בנוגע לממצאיהן.

אנו קובעים כי מסרון זה לא מוכיח שהתובע הגיש תביעה למוסד בחודש 3/18.

לאור זאת, אנו קובעים כי המסרון שנשלח לתובע ביום 8.3.18 אישר קבלת מסמכים שלא היו תביעה להבטחת הכנסה.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התקופה הרלוונטית הם החודשים ינואר-פברואר 2018 בלבד.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 56530-07-17 21 אוגוסט 2018 לפני: כב' השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא נציג ציבור עובדים מר נתן מזרחי נציגת ציבור מעסיקים גב' מירה חזות התובע איימן חגוג ת.ז. 313710766 ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד דיק הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מרק פסק דין

כאמור לעיל, בעניינינו אין חולק כי עד לחודש מרץ 2017, מועד הגיעו של ילדו הצעיר של התובע לגיל שנתיים, ניתן לניפין פטור מהתייצבות ללישכת התעסוקה.

] "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הבטחון הסוצאלי. לפיכך, לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד, בהתנהגותו, זכויות או מניעות... בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון ולפיהן היתנהגותו של גוף צבורי דוגמאת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק". מכאן, משלא התייצבה ניפין ללישכת התעסוקה, אין לתובע זכות על פי חוק לקבלת הגימלה בגין התקופה השנויה במחלוקת וזכות זו לא יכולה להווצר יש מאין מהתנהלות הנתבע.

טענת התובע לפיה היה על הנתבע לשלוח לתובע דרישה להתייצבות ניפין בשירות התעסוקה בסמוך למועד בו מסתיים הפטור מהתייצבות מקובלת עלינו שכן נוכח מעמדו של המוסד לביטוח לאומי, המופקד על יישום מדיניות חברתית וביצועה, במסגרת הוראות החוק, אל נכון הוא כי המוסד יעשה כל הניתן כדי ליידע את ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם, וחזקה עליו "כי ינחה את המובטח ויאיר עיניו, ויתווה לפניו את האפשרויות השונות למיצוי זכויותיו[footnoteRef:7]. [7: ראו: עבל 1365/04 אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, 18.10.06; עע 300/03 מסעודה יוסף (מלול) - מדינת ישראל - משרד הבריאות, 10.1.06; עבל (ארצי) 284/09 חסן חלבי נ' המוסד לביטוח לאומי (7 בפברואר 2010).]

] "על המוסד לא מוטלת חובה לשלוח את החלטותיו למבוטחים בדואר רשום דוקא, כך שאי הצגת אישור המסירה למכתב אינו מהוה פגם בהתנהלות המוסד לעניין זה". בהעדר איסור מפורש על כך, או בהיעדר הוראה ספציפית הקובעת דרך המצאה אחרת, יש לפרש את חוק הביטוח הלאומי כמתיר המצאת מסמכים בדואר "רגיל". בפסק הדין בעיניין צרור[footnoteRef:11] נקבע כי יש טעם רב בפרשנות זו, שכן: [11: עבל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 18.5.15) – להלן: "פרשת צרור".] "חיוב המוסד במשלוח הודעות והחלטות ב"דואר רשום" דוקא, עלול לסרבל את עבודת המוסד עד כדי שיתוקו, והדבר יוביל בסופו של יום לפגיעה במבוטחים עצמם.

...

איננו מקבלים את הטענה כי המסמכים הומצאו לתובע במועד הדיון בלבד.

נוכח האמור, התובע לא הוכיח את טענותיו, ועל כן אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל התביעה נדחית.

הבקשה ביום 12.3.2019 עתר הנאמן בבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי של החייב ולהעמידו על סך של 3,000 ₪ וזאת לאחר שערך חקירה לחייב במסגרתה התבררו הדברים הבאים: ראשית, החייב מקבל מידי חודש סך של 2,200 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי; שנית, החייב עובד כנהג מונית ומשתכר לטענתו בסך של 250 ₪ ליום עבודה, ברם, בדיקת הנאמן העלתה כי שכר עבודה יומי של נהג מונית עומד בממוצע על סך של 1,000 ₪; שלישית, החייב טען כי הוא עובד בבתי קזינו שונים אלא שבבדיקה שערך הנאמן התברר כי החייב אינו עובד בהם, אלא מהמר בסכומי כסף של עשרות אלפי שקלים בחודש, ורביעית, החייב מתגורר עם בת זוגתו למרות שטען כי השניים התגרשו, ולכן יש לקחת בחשבון גם את הכנסתה העומדת על סך של 8,000 ₪.

בנוסף, בדו"ח לא צוין על-ידי החייב כי הוא נושא בתשלום מזונות לילדיו, ולטענת הנאמן זאת מאחר ומדובר בגירושין פקטביים וכי בפועל החייב מתגורר עם בת זוגתו בדירה בה העביר לה את זכויותיו.

מטעם זה לא נמצאה עבורו עבודה על-ידי לישכת התעסוקה ועל כן ממשיך להתקיים מקיצבת ביטוח לאומי.

הכונס הרישמי תמך בבקשת הנאמן וסבר כי יש להגדיל את צו התשלומים, בהתאם לפוטנציאל הישתכרותו של החייב ובשים לב לגילו ולעברו הפלילי של החייב, לסך של 1,000 ₪ לחודש וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, החייב לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 21.2.2019 לפיה היה עליו להגיש אישורים רפואיים וכל אישור שיש בו כדי להעיד כי אין באפשרותו לעבוד.

...

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, תגובת החייב אשר מכילה טענות עובדתיות רבות ובהן כי עובד בקזינו ומשתכר בטיפים מזדמנים שבשיעורים זניחים לא נתמכה בתצהיר ואף לא בראייה אחת המאמתת את הנטען ודי בכך לדחות את טענות החייב (ראו והשוו: ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013), בעמ' 11-9).

מכל מקום סתירות החייב בגרסאותיו לא הובהרו ודי בכך כדי להיעתר לבקשה להגדלת צו התשלומים (ראו והשוו: רע"א 2060/18 אהרון זיסר נ' עו"ד פייסל מוסא, מנהל מיוחד (20.6.2018), פסקה 10).

לאור האמור לעיל, אני מורה על הגדלת צו התשלומים בסך 1,500 ₪ אשר שישולמו החל מיום 1.5.2019 ובראשון לכל חודש שלאחריו.

צברת 6 מתוך 12 חודשי עבודה בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התיצבותך בלישכת התעסוקה".

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

כפי שהוסבר בהקשר זה בפסיקה: "כבר נקבע כי בענפי הביטוח הלאומי, קירבה משפחתית, לרבות קירבה בין הורים לילדים, אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של הווצרות יחסי עובד מעביד. המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת.

בטרם נעילה לפני סיום מצאנו לנכון להתייחס לשני עניינים שעלו לפנינו, שלדידנו, אין בהם כדי לאיין את המסקנה אליה הגענו בדבר עבדותה של התובעת: האחד -נציין כי לא מצאנו בעובדה שהתובעת לא החתימה כרטיס נוכחות כדי לאיין את עצם עבודתה בחברה.

...

עיקר טענות הצדדים התובעת טענה בכתב התביעה כי היא עובדת החברה לכל דבר ועניין ועל כן יש לקבל את התביעה.

עדותה של התובעת נתמכה בראיות נוספות אשר חיזקו את גרסתה ובהתאם, את המסקנה אליה הגענו.

בטרם נעילה לפני סיום מצאנו לנכון להתייחס לשני עניינים שעלו לפנינו, שלדידנו, אין בהם כדי לאיין את המסקנה אליה הגענו בדבר עבדותה של התובעת: האחד -נציין כי לא מצאנו בעובדה שהתובעת לא החתימה כרטיס נוכחות כדי לאיין את עצם עבודתה בחברה.

סיכום התביעה מתקבלת באופן שאנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה, כך שהתובעת הייתה בגדר עובדת.