החלטת ועדה רפואית על פרישת עובד מדינה

המבקש הודיע ביום 10.11.20 למנכ"ל משרד הבריאות על כוונתו לפרוש בתוך כחודש.

המשיבה מוסיפה, כי לא ניתן ללמוד מההחלטות לעניין הבכירים ממשרד הבריאות שלגביהם ניתנו החלטות בתקופת הקורונה, היות ושם הבכירים האריכו את כהונותיהם לבקשת המשרד משך חודשים, בעוד המבקש דחה את פרישתו במעט יותר מחודש, דבר שהיה עושה ממילא לנוכח תום שנת הכספים, וזאת ללא קשר להתמודדות עם נגיף הקורונה.

אוסיף ואפנה לקביעת הועדה בו"ע 48667-08-20 יוצר נ' נציבות שירות המדינה: "תכליתה של הוראת סעיף 4 לחוק הקובעת תקופת צינון סטאטוטורית לעובד בטווח דרגות מסוים הפורש משירות הציבור הנה כפולה: ראשית, מניעת חשש שעובד הציבור ינצל בתקופת שרותו את מעמדו וכוחו לטובת קידום ענייניו האישיים אצל הגורם שאליו הוא מבקש לעבור לאחר פרישתו. שנית, מניעת חשש מניצול קשרים אישיים לאחר הפרישה לצורך קידום ענייניו במקום העבודה של הפורש (וע' 1046/05 יובל רכלבסקי נ' נציבות שירות המדינה [פורסם בנבו] (22.12.2005)). בחינת תחולתו של הסעיף נעשית לאור סמכויותיו הפוטנציאליות של העובד הפורש ולא רק לפי תיפקודו בפועל והיא כוללת את פוטנציאל ההחלטות וההמלצות שהיו לפורש גם אם לא מומשו (וע' 6031/03 ניר גלעד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], 17.7.2003) (להלן: "עניין גלעד").

...

בנסיבות אלה, מצאנו להעמיד את תקופת הצינון בעניינו של המבקש על 6 חודשים החל מהמועד בו הפסיק בפועל את עבודתו במשרד הבריאות, היינו החל מיום 15.1.21.

" סוף דבר.

החלטנו לקצר את התקופה הקבועה בחוק כך שהמבקש יוכל להתחיל לעבוד בחברת נובולוג בע"מ ביום 15.7.21.

בשל אופיים המיוחד של תפקידי מישטרה ושרות בתי סוהר בחברה, ובשל האחריות הרבה הקשורה במשרת שוטר או סוהר, נקבעים דרכי גיוסו של שוטר או סוהר, חובותיו, סמכויותיו, ומשמעותו בחוק מיוחד, בנבדל משאר עובדי המדינה; חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, חוק שירות המדינה (משמעות), תשכ"ג-1963, וחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 –אינם חלים עליו.

הנתבעת לא השיבה ולא נעתרה להודעתו זו ומכאן התביעה, הסעד ההצהרתי והסעדים הכספיים המפורטים בה. ביום 2.11.2022, כ-4 חודשים לאחר הגשת התביעה, הודיעה הנתבעת לתובע על זכאותו המלאה לקבל פצויי פיטורים (נספח א' לתגובת התובע) ובהתאם לכך, הורתה על שיחרור ללא תנאי של מרכיב הפיצויים שנצברו לטובתו בקופת הגמל (נספח ב' לתגובתו) ואף הודיעה ביום 7.12.2022 לרשות המיסים על פרישתו מעבודתו (טופס 161) ביום 27.7.2022 (נספח ג' לתגובתו) – דהיינו, סיום יחסי עבודה כחודש לאחר הגשת התביעה.

כך, לטענת התובע, הנתבעת לא טירחה לבצע התאמות ו/או לשבצו לתפקיד מתאים חרף המסמכים הרפואיים שהציג וחרף החלטת הועדה הרפואית להעסיקו תחת מיגבלות; הנתבעת לא זימנה אותו לשיחת שיבוץ ו/או התאמה לעבודה במיגבלות; הנתבעת החליטה לחייב אותו לשוב לעבודתו גם אם היה בכך כדי לפגוע בו, הנתבעת נהגה באופן מבזה ומשפיל בתובע והתעמרה בו (ס' 59 – 76 לכתב התביעה).

...

בנסיבות אלה, רכיבי תביעה אלה הינם בסמכותו העניינית והיחודית של בית הדין והבקשה למחיקתן על הסף – נדחית.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת בחלקה: התביעה לפיצוי בגין התעמרות בעבודה, עוגמת נפש והפרת חובת תום הלב של הנתבעת במקום העבודה (ס' 59 – 76 לכתב התביעה) – נמחקת על הסף.

הבקשה לסילוק על הסף של התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ופדיון ימי מחלה לרבות פיצוי הלנה (ס' 53 – 58 לכתב התביעה) – נדחית.

תמיכה בגירסת המבקשת היא דברים שכתבה לגב' רביב ביום 22.11.20, לאחר הדיון בועדה, ובין היתר: "... כפית עלי וועדה רפואית שבוע וחצי לפני הועדה, בזמן קצר מועד ובנגוד לנהלים. לא הספקתי להביא מסמכים רפואיים רלבאנטיים לועדה, מחצי שנה אחרונה. היה סגר ולא היתה אפשרות להגיע לרופאים מקצועיים. על וועדה רפואית יש להודיע לפחות חודש מראש. הנחתת עלי ועדה ללא הסכמתי וללא תאום מראש. נכון לעכשיו בוטלו הועדות הרפואיות עד שיהיו בידי מסמכים התומכים למצבי הבריאותי...". ביום 23.11.20 השיבה הגב' רביב למבקשת כך: ביום 10.5.21 פנתה גב' רביב למבקשת וביקשה: "מסבה את תשומת לבך לכך שהתבקשת ע"י משרד הבריאות להשלים מסמכים רפואיים ליום 2.2.21. טרם התקבלו מסמכים במשרדינו. אבקש לשלוח בדחיפות מסמכים...". ביום 11.5.21 השיבה המבקשת בזו הלשון: ביום 23.5.21 פנתה שוב גב' רביב וכתבה: "כדי שניתן יהיה לזמנך לוועדה רפואית, משרד הבריאות דורש להשלים מסמכים עדכניים מרופאים מומחים (לא מרופא תעסוקתי). כעת, עם החזרה לשגרה, אבקש לפנות לרופא המטפל בך ולהמציא למשרדינו את המסמכים...". ביום 29.7.21 פנתה הוועדה הרפואית המחוזית וביקשה מהמבקשת מסמכים "עדכניים מהחצי שנה האחרונה". ביום 4.8.21 שלחה גב' רביב למבקשת את פניית הועדה "בהמשך למסמך האחרון ששלחת (ביום ג' 6.7.21, 16:14) ושהועבר ללישכת הבריאות". ביום 8.8.21 השיבה המבקשת לגב' רביב בדוא"ל. נציין כי קשה להבין את מה שנכתב, אך נראה כי זה היה, פחות או יותר, סדר המילים: "..שלחתי לך מיסמך מד"ר בלוך... על אי כשירות לעבודה. כרגע נימצאת בחו"ל. הרופאה התעסוקתית נתנה לי אישור על אי כשירות קבועה לעבודה... במשך שלוש שנים רצופות אני מביאה אותו מיסמך עם אותה דיאגנוזה רפואית.. הרי המצב לא השתנה לטובה לצערי. אבקש ממך לזמן וועדה רפואית על פי המסמכים הקיימים. זהו זמן מיותר ביותר... הרופאה התעסוקתית קבעה את החלטתה כיוון שהמצב הוא בלתי הפיך... אבקש לקבוע לי תור לועדה רפואית....". ביום 22.8.21 חזרה גב' רביב וביקשה מהמבקשת מסמכים רפואיים נוספים שהועדה הרפואית ביקשה שתמציא.

על התקשי"ר נאמר, בין היתר כך (ע"ע [ארצי] 105/05 אורון נ' מ.י.): "יש לזכור כי התקשי"ר אינו מקור משפטי לזכויות מכח עצמו בלבד. התקשי"ר אינו אלא אוסף של הוראות בעיניין תנאי שירותם של עובדי מדינה אשר מקורן בהוראות חוק, בחקיקת משנה, בהסכמים קבוציים או הסדרים קבוציים למיניהם, בהוראת מינהל ועוד. התקשי"ר הוא מיסמך רישמי המוצא על ידי נציבות שירות המדינה. מכלול הוראותיו – על אף הרבדים השונים של הנורמות המשפטיות העומדות בבסיסו - משקף את תנאי השרות והשכר של עובדי המדינה לתפקידיהם ולדירוגם ומהוה אגד של זכויות וחובות ביחסי העבודה החוזיים שבין עובדי המדינה למעסיקתם. כמסמך רישמי המוצא על ידי המינהל הממשלתי, חזקה על התקשי"ר שהוראותיו משקפות נאמנה את הסדרי המקור העומדים בבסיסו. עם זאת, במקרה של ספק או אי בהירות, ניתן לפנות אל הוראות המקור ולבחון אותן, לעמוד על טיבן וללמוד מהן על תוכנה המדויק של הוראת תקשי"ר. אין צורך לאמר כי המבקש לטעון למשמעות מסוימת של הוראת תקשי"ר על יסוד מיסמך המקור – עליו עול ההוכחה" המשיבה הפניתה להוראות התקשי"ר העוסקות בעובד שועדה רפואית קבעה את כושר עבודתו.

            לא הוגש ערר על החלטת הועדה הרפואית תוך שישים יום כקבוע בתקנות שירות המדינה (גמלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית), התשכ"ט-1968, ניתן לפתוח בהליכי הפיטורים או ההעברה למישרה אחרת.

גם לעובדים שוועדה רפואית קבעה כי הם אינם כשירים לעבוד בתפקידם בלבד, ולפי הוראות התקשי"ר על המשיבה לאתר עבורם תפקיד חלופי, מציעה המשיבה שתי אפשרויות דומות: האחת – לפרוש לגימלה.

...

אנו סבורים כי בנסיבות העניין זהו איזון נכון, השוקל גם את מחדלי הצדדים, את העובדה שנוצלה מכסת מחלה ארוכה ואת העובדה שמדובר בהסדר מייטיב על הסדרים אחרים – הן בשירות הציבורי ובוודאי מחוצה לו. למבקשת עומדת הזכות לפרוש לגמלאות בכל שלב – עליה רק למלא טפסים.

מאזן הנוחות – משמדובר בסעד זמני, ולמרות שככלל עניינים כספיים הם עניין להליך העיקרי, מצאנו כי בנסיבות העניין החריגות נוטה מאזן ההסתברויות בבירור לטובת המבקשת.

אנו מבקשים להדגיש שוב כי לתוצאה זו הגענו בשל המצב החריג אליו נקלעה המבקשת ואין בהחלטה זו משום פסילה או פגיעה בכללי התקשי"ר. אנו מבקשים להבהיר כי סיכום: המשיבה תשלם למבקשת, לא יאוחר מיום 20.2.23, את מחצית המשכורת כאמור בנסמן 33.213 לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2022.

במקביל נקבעה לה נכות בשיעור 10% לצרכי גמלאות, ומועד פרישתה נקבע ליום 31.5.2022.

העובדת הגישה ערר על החלטת הועדה הרפואית המחוזית, ולאור זאת הושהתה יציאתה לגימלאות והמדינה קבעה כי בתקופה זו שעד קבלת ההחלטה בערר תשהה העובדת בחופשה ללא תשלום, בהתאם להוראת סעיף 33.243(ו)(5) לתקשי"ר. הערר שהגישה העובדת היתקבל, כך שנקבע בהחלטה מיום 8.12.2022, שנמסרה במשרד החינוך ביום 3.1.2023, שהיא אינה כשירה להמשיך בבצוע עבודתה התקנית (אולם לא נקבע כי היא אינה כשירה למשרות אחרות בשירות המדינה), וכן הועלו אחוזי הנכות שנקבעו לה ל-44%.

...

אשר לערעור העובדת, לא מצאנו מקום לחייב את המדינה בתשלום מחצית המשכורת לאחר המועד בו התקבלה החלטתה של ועדת העררים במשרד החינוך, ובה נקבע כי היא אינה כשירה להמשך עבודה בתפקידה כגננת.

קביעתו של בית הדין האזורי בדבר תשלום שכר לתקופה מחודש יוני 2022 עד ליום 3.1.2023 התבססה על נסיבותיו הייחודיות של המקרה, ולא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתו להגביל את התשלום עד ליום 3.1.2023.

סוף דבר – ערעור המדינה מתקבל וערעור העובדת נדחה.

הרקע לערעור המערערת, ילידת 1961, עבדה בשירות המדינה ופרשה לגימלאות ביום 31.5.19.

ביום 29.6.23 היתכנסה הועדה לידון בערר ושמעה את טענותיה ואת טענות בא כוחה כדלקמן: "פרשתי ב-1.1.19 מסיבות בריאותיות מאז עבדתי פה ושם בחנות ובמוזיאון ישראל והפסקתי. אני כבר לא עובדת קרוב לשנה.

דהיינו, התאונה מיום 25.1.12 לא הייתה גורם בפרישת המערערת; ביום 3.10.19 היתכנסה ועדה רפואית לעררים לידון בערר שהגישה המערערת על החלטת הועדה מיום 20.6.19.

...

ביום 27.7.23 קיבלה הוועדה הבהרה מפקידת תביעות בה צוין– "בוועדה לעררים לעניין צירוף נכויות התבקשנו ע"י הוועדה לתת דו"ח לעניין מועד בו חלה ירידה בהכנסות. בבדיקה מעמיקה של התיק נמצא כי מבוטחת עבדה במשרד הבריאות בין תאריכים 24.9.1990 – 31.5.2019. הנ"ל עבדה במשרה מלאה במחלקת כו"א ועפ"י נתוני הכנסתה עבדה באופן מלא עד לפרישתה ולא נראה כי קיימת ירידה בהכנסותיה. ועדה מציינת כי קראה את מכתבו של עו"ד ביטון אשר מציין כי מחודש 7/18 קיימת ירידה בשכרה אך בבדיקה הכנסותיה לא נמצא כי קיימת ירידה בשכרה". ביום 7.9.23 התכנסה הוועדה לסיכום דיון לאחר שקיבלה את ההבהרה האמורה ושמעה את טענות בא כוח המערערת כדלקמן – "מייצג טוען טלפוני: מתנצל על האיחור עקב עיכוב בדרך. תחולת הנכות יכולה להיות מרגע צמצום ההכנסה. מאמצע 2018 החלה ירידה במשרה לקראת פרישה עם קרוב לירידה בשכר של 50%, ב- 5/2019 פרשה לאחר ניצול ימי מחלה הופרשה. ב-10/2019 הייתה ועדה שדנה פעם אחרונה בהחמרת המצב של התובעת. חשוב להדגיש, שנראה לי שנשמט בשגגה שפגיעת 2012 לא נכללה למכלול הבחינות בצירוף. נקבע שקיימת החמרה ופגיעה ברמה התפקודית, תביעת 2012 הושמטה ובעקבותיה נקבעה החמרה ונקבעה תקנה 15. יש לקבל את צירוף הנכויות.

דיון והכרעה לאחר שבית הדין עיין בערעור, בתשובת המוסד, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מושא הערעור, בכלל פרוטוקולי הוועדות ובתביעה לצירוף נכויות ובכלל המסמכים שבתיק, בית הדין סבור שדין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כלל המפורט לעיל, הערעור נדחה.