החלטת ועדה מחוזית לבטל תוכנית לפני הדיון

לשלמות התמונה יצויין, כי לאחר החלטת הועדה המקומית מיום 15/3/21 (לפי האמור בבקשה, בעקבות מספר ישיבות "פרה-רולינג" עם הועדה המחוזית) ובטרם שהתקבלו החלטות הועדה המחוזית שלעיל, קיימה הועדה המקומית ביום 28/6/21 דיון נוסף בעיניין ההגבלות המוצעות לפי סעיף 78 לחוק.

לאור קביעתי בפסק דין זה, שלפיה עם החלטת הועדה המחוזית לדחות את ההמלצה ולהמנע מלפרסם תנאים לפי סעיף 78 לחוק, אין עוד תוקף להחלטת הועדה המקומית שביטולה התבקש בעתירות - לא מצאתי שיש מקום לידון גם בטענה זו. כך או כך, גם הועדה המקומית מציינת במפורש בבקשתה, כי החלטתה לאמץ את ההמלצה כהנחיה פנימית מבוטלת וכי החלטת הועדה המחוזית היא ההחלטה התקפה והמחייבת.

לצד ביטולה של החלטת הועדה המקומית או פקיעת תוקפה, התקבלה גם החלטת הועדה המחוזית להפקדת התכנית המפורטת בכפוף לתיקונים ובתנאים, והועדה המחוזית אף ציינה כי "על הועדה המקומית בהתאם לסמכותה לפי תמ"א 38, לבחון את ההיתרים שיוגשו בהתאם להחלטת ההפקדה של תוכנית זו". בנסיבות אלה אין בידי בית המשפט "לקבע" את מדיניות 2019 לאור ביטולה של החלטת הועדה המקומית, ובהתעלם מהחלטות הועדה המחוזית כאילו לא ניתנו.

...

לעמדת העותרים בעת"מ 34566-04-21 בנסיבות אלה "תוכל הוועדה המקומית להחליט ככל העולה על רוחה, מבלי שכלל ניתן להשיג על החלטותיה" (ייאמר כבר כאן, כי לא ברור יסודה של הטענה והיא נדחית בזה לאלתר, שכן על מוסדות התכנון לבחון כדין כל בקשה להיתר לפי תמ"א 38 (ובכלל) וניתן להשיג על החלטותיהם בעניין זה בכפוף לכל דין).

אני דוחה את הטענה כי חוסר הוודאות התכנוני בקשר לגורלן של בקשות לפי תמ"א 38 גם במציאות שלאחר החלטות הוועדה המחוזית, מצדיק המשך דיון בעתירה שכן מטרתה הייתה השגת וודאות תכנונית.

כן ראו החלטתי בעת"מ 49092-06-18 קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ נ' עיריית חולון מיום 2/10/18 והאסמכתאות המובאות שם).

5129371 סוף דבר: על יסוד כל האמור, העתירה נדחית.

לפניי בקשת המדינה (משיבים 1-4 לעתירה) להורות על סילוק על הסף של העתירה שלפניי שעניינה החלטת שרת הפנים, גב' איילת שקד (מיום 13.6.2022), לדחות ערר על החלטת יו"ר הועדה המחוזית שהורה על ביטול תכנית להרחבת שטחים למבני ציבור ברהט.

העתירה והבקשה לסילוק על הסף ביום 27.7.2022 הוגשה כאמור העתירה שלפניי, בה מבוקש להורות לשרת הפנים לנמק מדוע לא תבוטל החלטתה בערר; להורות ליו"ר הועדה המקומית לנמק מדוע לא תבוטל החלטתו שלא לאשר את התכנית; ולחילופין להורות על השבת התכנית לדיון נוסף בפני המשיבים (שר הפנים או יו"ר הועדה המחוזית).

...

ההחרגה נבעה, לשיטתו, מעיקרון ההדרגתיות בו נקט החוק (סעיף 1), ואין החוק רואה בעצם העובדה שמדובר בהחלטת שר כ"עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת", אותו יש להותיר בכל מקרה בסמכותו הייחודית של בג"ץ. אולם אף כב' השופט מ' מזוז סבור כי: " גם כאשר הוחרגה 'החלטת שר' מסמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים, ההחרגה מתייחסת להחלטה שהתקבלה על ידי השר עצמו, ואין החריג חל מקום שההחלטה התקבלה על ידי מי מעובדי משרדו... מסקנה זו נובעת הן מתכלית החריג כאמור – הותרת סמכות הביקורת, את על החלטות השר בידי בג"ץ, לעת הזאת; כמו גם מפשט לשונו של החוק, המייחד את החריג ל'החלטת שר', ולא ל'סמכות שר'". במקרה שלפניי, ההחלטה שלא לאשר את התכנית היא מכוח חוק התכנון והבנייה, ועל כן העניין נכנס בגדרי פרט 10 לתוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.

סוף דבר – העתירה נדחית על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

העותרות ישלמו למשיבים 1-4 הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 15,000 ₪.

מכאן העתירה שלפניי במסגרתה ביקשה העותרת לבטל את הרכיב בהחלטת הועדה המחוזית שעניינו הפרשה לצרכי ציבור.

לאחר שהתכנית הובאה לדיון בהפקדתה לפני ועדת המשנה של הועדה המחוזית נקבע כי יש צורך בהפקעה לצרכי ציבור.

במסגרת הדיון בהפקדת התכנית בועדה המחוזית הוחלט ביום 17.09.2020 כי התכנית תחולק לשני מגרשים: מיגרש דרומי בייעוד למגורים בשטח של כ-600 מ"ר, בו תותר בנייה של שלוש יחידות דיור; מיגרש צפוני בייעוד שצ"פ בשטח של כ-400 מ"ר ובזיקה לשצ"פ שנימצא מעבר לכביש מצפון למגרש.

...

דין טענה זו להידחות.

אשר להיעדר צורך ציבורי – מקובלת עליי הנמקת הוועדה המחוזית בעניין זה. על פי עמדת הוועדה המחוזית יש צורך בגינת כיס בלב השכונה.

לפיכך, דין העתירה להידחות.

על פי התוכנית הקיימת לפני התוכנית הנדונה, ניתן לבנות במיגרש יחידת דיור אחת עם זכויות בנייה של 36% (כ-133 מ"ר) ושטחי שירות כ-57 מ"ר, כשקו הבניין האחורי הוא 6 מטרים.

בסעיף ג' להחלטתה, הביאה הועדה את דברי לישכת התיכנון שיש לאפשר יחידת דיור נוספת במיגרש לצורך ניצול מלוא זכויות הבנייה, לפי עקרון הצפוף שאושר בתוכנית המיתאר הכוללנית, על פי עקרונות התיכנון, אך מכיוון שעומד בפני ועדת המישנה לעררים של המועצה הארצית ערר על אישור הצפיפות המוצעת בתוכנית המיתאר הכוללנית "סבורה הועדה כי אין להציע ציפוף החורג מעקרונות תוכנית המיתאר בטרם תנתן ההכרעה בערר". כלומר, הועדה החליטה שלא ליישם את עקרון הצפוף מכיוון שהוא נתון לערר.

לפיכך, אני מבטל את החלטת ועדת המישנה של הועדה המחוזית מיום 19.12.22 בדבר דחיית היתנגדות העותרים לתוכנית 353-0984930, כך שהתנגדות העותרים לתוכנית מתקבלת, ואישורה של התוכנית מתבטל.

...

עוד טענו העותרים כנגד האישור להרוס את גג הרעפים ולבנות במקומו גג שטוח, בניגוד לתוכנית מפורטת ש/22א. על פי תשובת הוועדה המחוזית, יש לדחות את העתירה שכן מדובר בהחלטה מקצועית תכנונית מובהקת, שלא נפל בה פגם המצדיק התערבות שיפוטית.

לא נפל פגם תכנוני או אחר בהחלטות המשיבה 1 והמשיבה 2, ועל כן יש לדחות את העתירה.

אני דוחה את טענת המשיבים 3,4 שאין מדובר בתוכנית לגליזציה.

עתירות סדיר ומרדכי תוקפות את החלטת הוועדה המחוזית המאשרת את תכנית ביה"כ המשנה, כאמור, את ייעוד ביה"כ לייעוד צבורי וכן מכוחה עתידה לקום כיכר עירונית חדשה בשטח זה. טרם כינונה של תכנית זו, חלו על המקרקעין שורה של תכניות קודמות: תכנית 57 שאושרה בשנת 1937 – קובעת את השטח ממערב למבנה ביה"כ כשטח צבורי.

לטענות מקצועיות ותכנוניות אלו נדרשה הוועדה המחוזית וקבעה ,בהתאם לתכלית הוראות התכנית הכוללנית ,לאחר דיון מעמיק, שלא צפויה השפעה משמעותית על התנועה ועל הסביבה ולכן אין צורך בנספחים ולא היה מקום לבטל את התכנית, כפי שהחליטה ועדת הערר, אלא יש ליצור איזון שיאפשר את הכיכר לשירות הציבור במקום הייחודי והראוי לבית הכנסת , תוך יצירת גישה למגרשים לצורך פריקה וטעינה ולמטרות אחרות שפורטו בהחלטת הוועדה המחוזית.

...

בעקבות החלטתי מיום 18.4.2023 נדונו שלושת העתירות בפני במאוחד ביום 14.9.2023.

לסיכום: מדובר כאמור בהחלטות מקצועיות תכנוניות שנתנו למעשה עדיפות למרחב הציבורי על פני חניון מסחרי בשימוש חורג תוך קידום ושימור מבנה בית הכנסת הגדול האייקוני ויצירת מרחב ציבורי פתוח.

החלטות אלו מצויות בליבת שיקול הדעת של הועדה המחוזית שאיזנה בין האינטרס הציבורי לאינטרס העותרים לגישה ברכבים ולחניה והחלטתה היא החלטה סבירה שלא נפל בה פגם ובוודאי לא כזה המצדיק את התערבות בית המשפט ולכן דין העתירה להידחות.

התוצאה: לאור כל האמור, עתירות מרדכי וסדיר נדחות.