החלטת הועדה המקומית שלא לאשר הקמת דיר צאן מתבן ומחסן חקלאי

ועדת ערר מיום 12.3.13 דחתה בהחלטת רוב את הערר שהגיש על החלטה לדחות את בקשתו להיתר לבניית דיר צאן, מתבן, מחסן חקלאי וסככה חקלאית בגוש 19195 חלקה 36.

2.7 העותר הגיש לוועדה המקומית לתיכנון ובניה מעלה הגליל בקשה להיתר בניה בחלקה 36 (דיר צאן, מתבן, סככה ואחסנה, סה"כ כ-1050 מ"ר ) ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 8.7.12 שזה נוסחה : "מדובר בחלקה המיועדת ביעוד קרקע חקלאי על פי תוכנית ג/6540, החלקה נימצאת ביעוד חקלאי נוף כפר פתוח על פי תוכנית מתאר מחוזית תממ/9/2.

ועדת הערר התייחסה לשאלה מהו "מיטרד נופי", כפי שנקבע בעע"מ 3252/02 הוועדה המקומית משגב נ. בן דוד , הדגישה ערכיות נופית גבוהה לשטחים פתוחים, התריעה על כך שלא קיימת תוכנית מוסדרת ברמה הארצית לייחוד איזור מסויים להקמת מבנים חקלאיים נוכח הצורך של החקלאים בצפון, במיוחד נוכח דרישות בריאותיות של המועצות המקומיות ומשרד הבריאות להרחיק דירי צאן ורפתות ממקום יישוב בשל מפגעים תברואתיים.

פרק 4 בתוכנית דן בהנחיות כלליות והוא קובע כי לבקשה להיתר בניה יש לצרף חוות דעת משרד החקלאות , תוכנית חיבור לרשת המים האזורית ועוד, וכן מגדיר את מסגרת שיקול הדעת כדלקמן : "4.6 בסמכות הוועדה המקומית יהיה לא להתיר בקשות להיתרי בניה וכן לאסור שימושים חקלאיים העלולים להוות מיטרד נופי או אקולוגי סביבתי, או מיטרד לאיזורי מגורים סמוכים, או שמיקומם איננו תואם את הצרכים התכנוניים לאיזור.

...

הערר נדחה ברב דעות, כנגד דעה חולקת התומכת לאפשר לעותר לבנות במקום דיר קטן שכן הפגיעה הנופית אינה משמעותית אל מול חוסר הצדק שיגרם לו אם לא יקים דיר במקום.

משתינתן זכות כזו לאחד, לא ניתן יהיה למנוע זכות כזו לאחרים המצויים במצב דומה ונמצאנו מפרים את רוחן ומטרתן של תוכניות המתאר החלות במקום.

לסיכום 7.1 לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת ועדת הערר.

בנימוקי הדחיה נכתב: "מהות הבקשה שבנידון הנה הקמת דיר צאן, מתבן וסככה בישוב.

כאמור לעיל, שטח הבקשה נמצא מחוץ לאיזור הרכוז שהוסכם עליו, לא בצמידות דופן ליישוב, בשטח מכלול נופי, באיזור שלא יותרו מבנים חקלאיים לפי תכנית המתאר הכוללנית והועדה לא השתכנעה ולא רואה הצדקה לחרוג ממדיניותה ולאשר את הבקשה בשטח המבוקש".

כן קבעה המשיבה בהחלטה בערר כי לפי סעיף 4.1.1 לתכנית החקלאית, ניתן להקים דיר צאן המוגדר כ"מבנה חקלאי", באיזור רגישות 3 לפי התכנית הנ"ל, אך זאת "ככל הניתן בצמידות דופן לשטח המיועד לבינוי באיזור רגישות 6". המשיבה קבעה כי במקרה דנן, נתבקשה אמנם הקמת דיר באיזור רגישות 3 אך לא בצמידות דופן לאיזור רגישות 6 שבתכנית החקלאית.

לבסוף נקבע בסעיף 32 להחלטה בערר כדלקמן:- "אשר על כן, אנו קובעים כי יש לאשר את הבקשה להיתר, בתנאים עליהם המליץ משרד החקלאות, לבינוי מצידה הדרומי של החלקה. הועדה המקומית תתקן החלטתה בהתאם, לרבות בעיניין התאמת הבנייה לתקנים להקמת המבנים לפי התכנית החקלאית, ולשאר האישורים הנדרשים להקמתה. תנאי למתן ההיתר יהיה, כאמור, הפקדת התכנית הכוללנית". טענות העותרת לטענת העותרת משקבעה המשיבה כי לא נפל פגם עיקרוני בהחלטת העותרת, הרי שמדובר בהחלטה סבירה והיה על המשיבה להמנע מלהתערב בה, קל וחומר מלקבל החלטה הפוכה.

עוד נטען כי בחלקה שנמצאת בשכנות לחלקת המשיב, בחלקה 16644/53 אשר הנה במצב ובנסיבות דומות לענייננו, והנה גובלת את אזור הרכוז ניתן היתר בניה וטופס 4 להקמת סככה חקלאית ומחסן.

במקרה דנן עולה מהחלטת ועדת הערר כי אחד התנאים להתיר הקמת הדיר, תוך אימוץ המלצת משרד החקלאות, הנו העתקת מקום ההקמה לדרומה של חלקת המבקש שם מתקיימת צמידות גאוגרפית למיתחם 8 המהוה "איזור רגישות 6". בסע' 4.2.1 (4) לעתירה טוענת העותרת כי פריצת מיתחם 8 לעבר מיתחם 10 מהוה העדפת תיכנון נקודתי על פני תיכנון כולל.

...

לבסוף נקבע בסעיף 32 להחלטה בערר כדלקמן:- "אשר על כן, אנו קובעים כי יש לאשר את הבקשה להיתר, בתנאים עליהם המליץ משרד החקלאות, לבינוי מצידה הדרומי של החלקה. הוועדה המקומית תתקן החלטתה בהתאם, לרבות בעניין התאמת הבנייה לתקנים להקמת המבנים לפי התכנית החקלאית, ולשאר האישורים הנדרשים להקמתה. תנאי למתן ההיתר יהיה, כאמור, הפקדת התכנית הכוללנית". טענות העותרת לטענת העותרת משקבעה המשיבה כי לא נפל פגם עקרוני בהחלטת העותרת, הרי שמדובר בהחלטה סבירה והיה על המשיבה להימנע מלהתערב בה, קל וחומר מלקבל החלטה הפוכה.

לא שוכנעתי כי וועדת הערר נמנעה מלשקול שיקולים רלוונטיים, או חלילה שקלה שיקולים זרים שאינם צריכים לעניין.

משכך, סבורני כי לא נמצאה עילה להתערבותי בהחלטת וועדת הערר.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, נדחית העתירה.

בפסק הדין נדחתה עתירת המבקשת (להלן: הועדה המקומית) לבטל את החלטת המשיבה 1 (להלן: ועדת הערר), שאישרה את בקשת המשיב 2 (להלן: המשיב) לקבלת היתר להקמת דיר צאן.

הרקע לבקשה המשיב, אשר מחזיק בשליש מזכויות הבעלות בחלקה 38 בגוש 16644 ביישוב טורעאן (להלן: החלקה), הגיש לועדה המקומית בקשה למתן היתר בנייה להקמת דיר צאן, מתבן, מחסן חקלאי, סככה וגדרות (להלן: דיר) בחלקתו.

בין השאר, נטען כי פסק הדין של בית משפט קמא מחייב אותה לפעול בנגוד להוראות התכנית, שהיא בגדר חיקוק; כי אם יתקבל היתר לבניית הדיר, ייפרצו הנורמות התכנוניות שעוגנו בתכנית הכוללנית, באופן שיסכל את ממושה; כי עתידות להיות מוגשות בקשות נוספות של בעלי דירים, שנדרשים להעתיק את מיקום דיריהם בשל תמ"ל 1067, ואם תנתן עדיפות לשיקול הקנייני על פני השיקול התיכנוני, כבעניינינו, הועדה המקומית לא תוכל למנוע הקמת דירים נוספים במיתחם 10; וכי הותרת פסק הדין על כנו תיגרום נזק בלתי הפיך למרקם סביבתי פתוח ובלתי מופר.

...

בניגוד לנטען על-ידי הוועדה המקומית, גם אם יקים המשיב את הדיר בחלקה דנן בטרם יינתן פסק דין בערעור, לא יהיה בכך כדי להציב אותה בפני "עובדה מוגמרת שתסכל את הליך הערעור". אם בסופו של דבר יתקבל ערעורה, ניתן יהיה להרוס את הדיר, והסיכון לכך רובץ על המשיב, כך שאין לקבל את טענת הוועדה המקומית לנזק בלתי הפיך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעים טענו, כי הרפת בחלקה 77 הוקמה על פי היתר כדין וכי טענות התובע בעיניין זה נדחו על ידי הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה.

לכתב ההגנה צורף טופס היתר בניה מס' 20140912, מיום 5.2.2017, לפיו רשאי טרביה להקים בחלקה 77 דיר צאן, מתבן/מחסן חקלאי וגדר מרשת סביב המיגרש.

איני מקבל את טענת התובע בנקודה זו. כאמור, בהתאם להחלטת המינוי מיום 9.8.2020 הוטל על המומחה לבדוק את הנכס נשוא התביעה ולחוות דעתו באשר למחלוקות המקצועיות העולות מכתבי הטענות, לרבות חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים.

הוא צירף לתצהירו הצהרה (ללא אישור עו"ד), חתומה על ידי מר מוחמד קאסם טרביה ומר נזיה קאסם טרביה, לפיה הם הבעלים של חלקה 76, והחלקה הושכרה לתובע לשימוש חקלאי מיום 1.1.2017 ועד ליום 31.12.2020.

...

בנוסף, ישלם הנתבע מס' 3 לתובע מחצית מאגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים 1 ו - 2.

התובע ישלם לנתבעים 1 - 2 שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

" בענייננו, העותר מבקש להקים את המחסן על חלקתו אשר נימצאת בשטח שנקרא בפרק 5 לתיקון מס' 9 הנ"ל כקבוצת רגישות 1 (שטח מוגן מפיתוח) ואשר הוגדר כ " שטח המאופיין בריבוי משאבי טבע ונוף איכותיים לרבות: שמורת טבע, גנים לאומיים, שמורות נוף ויערות." ע"פ ס' 5.2.1.1 לתיקון מס' 9 הרי אין לאשר בשטח זה אלא שימושים הקשורים בממשק ובניהול משאבי הטבע המקומיים, עיבוד חקלאי ע"פ התוספת הראשונה לחוק, דרכים וקוי תשתיות לרבות מים חשמל תקשורת וכיו"ב. סבירות החלטות המשיבות; 23.

העותר וציין כי בגוש 18820, חלקה 36 ניתן היתר בניה שמכוחו התבצעה בניה של מבנים חקלאיים בשטח של 466 מ"ר. עוד ניתן היתר בניה בחלקה 38 שמכוחו ניבנו מבנים חקלאיים בשטח של 2,850 מ"ר. הוועדה המקומית נתנה גם היתר להקמת דיר צאן ומחסן מתבן בשטח של 475 מ"ר, במיגרש 3 בחלקה 52 הסמוכה לחלקתו של העותר ניתן היתר בנייה שמכוחו נבנה דיר צאן על פני שטח של 250 מ"ר וכן מחסן חקלאי בשטח של 30 מ"ר. הוועדה המקומית הבהירה בתשובתה כי בשלושה מהמקרים אותם ציין העותר הרי המדובר בחלקות שונות מזו של העותר כאשר גם תנאי השטח ופני הקרקע הטבעיים בהם שונים.

...

לסיכום 26.

לא מצאתי כל ממש בטענות העותר, בדבר חוסר סבירות של ההחלטות שנתקבלו ע"י המשיבות ואשר דחו את בקשת העותר למתן היתר לבניית מחסן חקלאי במקרקעין הנמצאים במקום נופי רגיש ביותר ומוגן מפיתוח, נחה דעתי כי החלטות אלה נתקבלו משיקולים עינייניים, אינם נגועים בשיקולים זרים וגם לא היתה כל אפליה של העותר לעומת אחרים, לאור השוני בין המקרקעין שלו והמקרקעין בהם הותרה בנייה לשימושים חקלאיים כפי שצויין לעיל.

סוף דבר, לא מצאתי כל עילה המצדיקה התערבות של בית המשפט בהחלטות המשיבות, על כן, ולאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית ועל העותר לשלם לכ"א מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.