הבקשה עברה שלבי הכנה שונים במחלקת הרשוי בערייה אך מעולם לא הובאה לדיון בפני הועדה המקומית, שכן בשלב כלשהוא החליטו המערערים לחזור בהם מהבקשה לקבלת היתר על פי תכנית החיזוק והגישו בקשה חדשה.
כך למשל בסעיף 21 נאמר:
ועדה מקומית רשאית לתת היתר על פי תכנית זו לאחר ששקלה:
21.1 אילו תוספות בניה ושילוב ביניהן מתאימים לכל מבנה על פי תנאי הבניין, המקום והסביבה, בהתאם לעקרונות המנחים המוצגים בנספח מס' 1.
גם אם יש מקום להיתחשב בתכלית הנוספת של תכנית החיזוק, עדוד התחדשות עירונית, הרי ברור כי מקום שבו כבר אושרה תכנית להריסה ובנייה מחדש אין תחולה לתכלית זו.
בטרם סיום הדיון בפרק זה אוסיף גם כי אין לקבל את טענת המערערים ולפיה ועדת הערר הייתה מנועה מלדון בתחולת הסייג לפי סעיף 6.2 לתקנון תכנית החיזוק שכן טענה זו לא נטענה על ידי הועדה המקומית.
...
הסייגים בתקנון תכנית החיזוק
אפילו הייתי מגיע למסקנה כי זכויות על פי תכנית החיזוק יכולות לשמש בסיס להערכת שווי מקרקעין במצב הקודם, לא היה בכך להועיל למערערים, שכן בנסיבות המקרה חלים סייגים לתחולת תכנית החיזוק.
סעיף 6.2 לתקנון התכנית מורה:
הוראות שנקבעו בתכניות מאושרות שעניינן פינוי מבנים ובניית מבנים חדשים במקומם (״פינוי-בינוי״), עדיפות על הוראות תכנית זו.
מלשונו של סעיף 6.2 לתקנון תכנית החיזוק מתחייבת המסקנה כי תכנית החיזוק לא חלה, ולא ניתן לבקש היתר מכוחה, מקום שבו על פי תכנית מפורטת נקבעו הוראות בדבר הריסה ובנייה ללא קשר לשאלה האם עסקינן בתכנית פינוי בינוי כהגדרתה בחוק התכנות והבנייה ובחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו- 2016, אם לאו.
סוף דבר
בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי בהערכת שווי החלקה במצב קודם אין לכלול את שווי פוטנציאל הזכויות על פי תכנית החיזוק, ועל כן דין הערעור להידחות.
המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ההליך בסך של 10,000 ש"ח. המזכירות תעביר סך זה למשיבה מכספי הפיקדון שהפקידו המערערים.
