החלטת ביניים של שמאי מכריע בסכסוך ביטוחי

חלף הגשת תשובה עניינית להצעת בית המשפט, ואף מבלי לפרט דבר באשר להחלטת אותה "אסיפה כללית" שעל הצורך הנטען בכינוסה נתבקשה, אף אושרה, הארכה, הגיש עו"ד חדד ביום 30.10.2019 הודעה הנושאת את הכותרת "הבהרה ביחס לסיום הליך הבוררות ועמדת המשיבה ביחס להצעת בית המשפט" בה נאמר כי "...המשיבה פנתה בימים האחרונים לכבוד הבורר הרב מנדל שפרן, בבקשה נוספת להורות על זמונו של השמאי המכריע מר עודד האושנר לחקירה על חוות הדעת... נוכח פניית המשיבה קבע הבורר דיון לחקירת מר האושנר...". בנגוד לאמור בהודעה, לא צורפו לה הנספחים הרלבאנטיים, ואלו הוגשו רק לאחר החלטה המחייבת צרופם לאלתר, ומהם עולה כי ביום 28.10.2019 הוגשה לבורר הנכבד "בקשה להורות על הזמנתו של השמאי המכריע מר עודד האושנר לעדות בפני הבורר". בבקשה, החתומה ע"י הטוענים הרבניים משה מיטלמן וחנניה נאור, המתייצגים בה כ"ב"כ הנתבע", נכתב בזו הלשון: "דיון בבקשתו של לינצר היתקיים בשבוע שעבר בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. במהלך הדיון תמה בית המשפט עד מאד על כך שהבוררות נמשכת שנים ארוכות ... בנסיבות אלו וכדי שניתן יהיה להביא את הבוררות לכדי סיום, מתבקש כב' הבורר לקבוע דיון בפניו שבו יאפשר הבורר לצדדים לחקור את מר האושנר על חוות דעתו...". הדעת נותנת כי הבורר הנכבד סבר לתומו שמועבר לו מסר נוזף מטעם בית המשפט, וכי בית המשפט מאיץ בו לקבוע דיון לצורך חקירת השמאי האושנר, מה גם שהודעת הבורר מיום 30.10.2019 מופנית "לכ' בית משפט, שופט נכבד שיח' " ומכוונת אליו, ובה נאמר: "מצדי אני מוכן לעשות מה שצריך כדי לגמור סיכסוך מתמשך זה שהי' אמור להיות מזמן מאחורינו כולל הזמנת השמאי...". דיון דחוף לחקירת השמאי האושנר אמנם נקבע ליום 13.11.19.

נטען בתשובה כי "הסיכסוך בין הצדדים הסתיים עם מתן פסק הבוררות וכי ההחלטה המשלימה עניינה אך ורק בהוצאות הלא משרדיות" (סעיף 28 לתשובה), אף בדיון: "לשאלת בית המשפט אני משיב: ההכרעה מיום יז' אב תשע"ה – מבחינתנו זה פסק בוררות; ההכרעה מיום כה' אב תשע"ח זה לא פסק בוררות. זה כנראה פסק ביניים בעיניין ההוצאות, וגם החלטת ביניים בנושא גודל השטח. אני מתקן את עצמי זה לא פסק ביניים בנושא הוצאות אלא החלטת ביניים בלבד" (פרוטוקול עמוד 9 שורות 3-5).

במקרה דומה בו הועלתה טענת חוסר סמכות קבע בית המשפט כי "...עמדו לפני המבקש שתי אפשרויות: או להמנע מהשתתפות בבוררות מפאת טענת חוסר סמכות; או להישתתף בה ללא הסתייגות. במקום זאת המבקש אחז את החבל משני קצוותיו וקנה מעין 'פוליסת ביטוח' שבכל מקרה לא יפסיד מהליך הבוררות. אם יזכה מה טוב – ונקל לשער כי לו אכן היה זוכה, לא היה מעלה את הטענה כי זכייתו ניתנה בחוסר הסמכות. ואם לא יזכה יטען את טענת חוסר הסמכות. בנסיבות אלו, מניעותו של המבקש להעלות את טענת חוסר הסמכות מקבלת משנה תוקף ובעשותו כן כדי להיתנער מתוצאת הבוררות הוא פעל כאמור בחוסר תום לב" (רע"א 1307/18 ספירא נ' ביק, פסקה 9, ניתן ב-21.03.2018).

...

ההכרעה השנייה פסק הבוררות השני מיום 06.08.2018 נושא את הכותרת "פסק דין חלקי בעניין הוצאות ופס"ד על גודל השטח", ובו קובע הבורר כי "התובע זכאי להוצאות וטענות ב"כ הנתבעת נדחות... שליחת מסמכים ואישורים: 67,500 ₪. התיקים נמצאים במשרדי התובע ואם תרצה הנתבעת לעבור עליהם זכותו[ה] לעשות כן על חשבונו[ה]... בשלב זה תשלם הנתבע[ת] עבור נסיעות לירושלים 118,384 ₪. אם צדדים יגישו הטבלאות המתאימות אתקן להוסיף או להוריד... ס"ה תשלם הנתבעת 128,256 ₪... בשלב זה תשלם הנתבעת עד 30 יום סך 195,756 ₪ עבור נסיעות ושליחויות... אם יהיו שינויים לכאן או לכאן ייכנס ההפרש להתחשבנות הסופית או אוציא תיקון...". הבורר חזר ואישר את הכרעתו לעניין השטח המזכה בשכר טרחה: "שטחים: שכר טרחתו של התובע יחושב לפי 60 דונם... טענת הנתבעת להוריד 23 דונם נדחית". עתירת לינצר בהליך שלפני עותר לינצר "...לבטל את פסק הבוררות בשני עניינים. האחד – ביטול הפסק על פי השמאות שנכפתה על הצדדים על ידי הבורר, ובניגוד לשמאי שנקבע על ידי הצדדים במפורש בהסכם, השני – [אי] קביעת הצמדה וריבית, על סכום שכה"ט שנקבע בפסה"ד", על יסוד עילות הביטול הבאות: זו הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות) - "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות", משהבורר נסמך על חוות דעתו של השמאי האושנר במקום לאמץ את חוות דעתו של השמאי שאול רוזנברג, ששמו נזכר בהסכם; זו הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות - "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו", וזאת מש"הבורר פסק שאינו מחייב ריבית את הנתבעת, מבלי שנתן לתובע את האפשרות לטעון טענותיו בעניין זה, ומבלי מי שהצדדים התייחס בטענותיו לכך (ולכן, גם פסק את 'פסק' הריבית דרך 'הערה' בסעיף ב' לפסק הראשון, האופרטיבי)".

הניסיון להעלות מן האוב טענה ישנה ולמנוע מלינצר את אישורו של פסק הבוררות על מנת שניתן יהיה לאכפו בהוצאה לפועל - דינו להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: הדיונים בבוררות הסתיימו זה מכבר, ואין עוד מקום לקיום ישיבת בוררות נוספת לצורך חקירת השמאי האושנר.

טענת לינצר לחריגה מסמכות בשל הסתמכות הבורר על חוות דעתו של השמאי המכריע עודד האושנר, חרף הסתמכות על חוות דעתו של השמאי שאול רוזנברג - נדחית.

גם בית הדין הגדיר כך את השאלה שנותרה להכרעה, עוד טרם מתן ההחלטה לעיל: "... ביה"ד ימנה מומחה לבדוק את הסכום שעדיין נשאר להשקיע בבניין, וכן יבדוק אם יש הבדלי השקעה בין מה שפולק היה חייב לעשות לבין מה שעשה בפועל. הדברים שפולק כבר שילם כמו מעלית וכדו' יכוסו בחשבון...לאחר בירור החשבונות יתן ביה"ד החלטה סופית". (פסק בוררות ביניים מיום י"ט אייר תשנ"ה 19.5.1995), וכן: "היתחשבנות בין הצדדים הן על תוספת הבניה של פולק והן על מה שעדיין פולק חייב להשלים יתן ביה"ד פס"ד לאחר גמר עריכת החישובים". ("המשך פסק דין ביניים", מיום א' אלול תשנ"ה 27.8.1995).

וכך לאחר ההחלטה, עם חידוש הליכי הבוררות: "ביה"ד: ביה"ד מעניין ליפתור את הבעיה אבל יש את הבעיה בטבו... אך נדון בחשבונות. אנו רוצים שמאות מבעק על מה שפולק לא עשה. ושפולק יגיד מה הוא תובע בגלל שהוא עשה יותר" (פרוטוקול מיום ט' תמוז תשע"ד- 07.07.2014).

וכן: "עילת הביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות מתקיימת כאשר ברור כי הבורר לא נתן דעתו לאחד מהיבטי הסיכסוך מסרו הצדדים להכרעתו. חוסר היתייחסות מפורשת לראיות או נסיבות כאלה או אחרות אינה מצביעה, כשלעצמה, על היתעלמות הבורר מסוגיה או ענין שהצדדים מסרו להכרעתו" (הפ (ת"א) 453/08 אבוקסיס שלמה דוד נ' Ahmet Selcuk Sayinsoy פסקה 3א, ניתן ב-05.01.2009).

בע"א 9096/11 קרנית נ' ג'בארין לעיל, החליט השופט היושב בדין שלא להכריע בשאלת זהותו של הנוהג ברכב, ובערעור נקבע כי "...איני רואה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא 'שלא להחליט' בדבר זהות הנהג ... במישור העובדתי מצא בית משפט קמא כי אין ביכולתו להגיע למסקנה בדבר זהותו של הנהג ברכב המבוטח, ואם 'נתרגם' את הדברים למינוח המשפטי המקובל, הרי שבית משפט קמא סבר כי כאשר כפות המאזניים לגבי זהות הנהג ברכב המבוטח מעויינות, הנטל רובץ על קרנית להוכיח את זהות הנהג". דומני שזה המצב בעניינינו.

...

השאלה הטעונה הכרעה בהליך הנוכחי הינה האם פסק הבוררות הכריע במחלוקת ודחה לגופן את התביעות ההדדיות שהגישו שני הצדדים מחמת הכשל בהוכחתן- כגרסת פולק, או שמא עסקינן בפסק בוררות שלא הכריע בסוגיה שהייתה טעונה הכרעה, וכל שקבעו הבוררים הוא "איני יודע". לא נעלמו מעיני טיעוניו הנוספים של ב"כ בעק, בכל הנוגע לזכאות פולק לשלוש הדירות, אלא שאלו כבר הוכרעו זה מכבר בהכרעות חלוטות, ואלו מטיעוניו המתייחסים לקשיים הניצבים בדרכו של בעק, לרבות אי היותו הבעלים היחידי של הבניין והחשש שיחוייב במס שבח בגין שלוש הדירות עת לא קיבל את מלוא תמורתן, חורגים מהמסגרת הדיונית של השאלה שעל המדוכה ואינן אלא בבחינה "צרה בשעתה". אני מקבלת את עמדת פולק לפיה המחלוקת הוכרעה גם הוכרעה, וכי הבוררים דחו את שתי התביעות לגופן משאלו לא הוכחו ברמה הנדרשת.

בע"א 9096/11 קרנית נ' ג'בארין לעיל, החליט השופט היושב בדין שלא להכריע בשאלת זהותו של הנוהג ברכב, ובערעור נקבע כי "...איני רואה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא 'שלא להחליט' בדבר זהות הנהג ... במישור העובדתי מצא בית משפט קמא כי אין ביכולתו להגיע למסקנה בדבר זהותו של הנהג ברכב המבוטח, ואם 'נתרגם' את הדברים למינוח המשפטי המקובל, הרי שבית משפט קמא סבר כי כאשר כפות המאזניים לגבי זהות הנהג ברכב המבוטח מעויינות, הנטל רובץ על קרנית להוכיח את זהות הנהג". דומני שזה המצב בענייננו.

בקשת הביטול נדחית איפוא.

המומחה מונה בשל היותו מהנדס ושמאי, על מנת שיחווה דעתו ביחס לסדקים ובסוגיית ירידת הערך, ויכריע בין חוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים.

לטענת המבקשת, עם סיום חקירת המומחה ומתן תשובותיו לשאלות ההבהרה, הסתבר באופן סופי כי המומחה כלל אינו קונסטרוקטור בהכשרתו ואינו יכול או מוסמך לספק לבית המשפט את הכלים המקצועיים הדרושים לשם הכרעה בליבת הסיכסוך, שהיא סוגית הליקויים המבניים קונסטרוקטיביים.

בדרך כלל, אין מקום לעיון מחדש בהחלטה שניתנה, גם בהליכי ביניים מסוג זה, אך מקום בו הוכח שינוי מהותי בנסיבות, רשאי בית המשפט לחזור ולעיין בהחלטה שנתן בהליך ביניים, וזאת על מנת להתאים את ההחלטה לנסיבות העדכניות (רע"א 700/01 בסרייב אלכסנדר נ' עריית חדרה (10.12.01)).

אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון (כב' השופט דנציגר) ברע"א 8205/08 עלי מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (12.11.2008): "הערכאה שנתנה את ההחלטה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה, למשל, עם שינוי נסיבות ... אם לא חל שינוי נסיבות, רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה לשנותה, אך זאת במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיונית והמהותיות של הצד שכנגד" ראו גם: רע"א 5168/01 עליזה ראובני נ' יעקב בן הרוש מוסך שיא פוינט בע"מ (28.10.2001): "הכלל הוא שבהיעדר שינוי מהותי בנסיבות, או התגלותן המאוחרת של עובדה או עובדות אשר יכולות להביא לשינוי בהחלטה, אין מקום לשוב ולדון באותו עניין עצמו. הטעם לכך נעוץ בעובדה, שלבעל דין המבקש פטור כאמור ניתנת זכות טיעון מלאה להציג את עמידתו ולבססה כראוי בפני בית המשפט. הגשת בקשות חוזרות, אשר תכליתן להוות "מקצה שיפורים" על הבקשה המקורית, מטילה עומס מיותר על בית המשפט.

...

יוזכר כי על החלטתי מיום 7.11.17 הדוחה את הבקשה הראשונה למינוי מומחה נוסף, לא הוגשה בקשת רשות ערעור, בעוד כאמור בקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה הדוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירוף חוו"ד נוספת בתחום הקונסטרוקציה, נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה.

לסיכום, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מתקיימות נסיבות חדשות מהותיות, לאחר חקירתו של המומחה מטעם בית המשפט, המצדיקות שינוי החלטתי הקודמת בנושא, ומחייבות מינוי מומחה נוסף בתחום הקונסטרוקציה.

מן המקובץ, הבקשה נדחית.

עוד טען המשרד להגנת הסביבה כי מבוטחת התובעת נהגה ברשלנות מכרעת בכך שלא תחזקה כראוי את הנקוז בתוך חצרות העסק ונכסיו ולא דאגה להתקין סדורי נקוז הולמים ולא נקטה כל אמצעי הגנה מתאימים למניעת נזקים העלולים להגרם במהלך החורף.

ירושלמי העיד כי: "התקציב לא היה מספיק לנקות את כל כפר קאסם. הם קבעו לפי הסדרי עדיפויות שלהם... כי לנקות את כפר קאסם, לצורך העניין, היה צריך הרבה יותר כסף. לכן, לתקציב הראשוני של הפעימה הראשונה, הערייה החליטה לנקות רק את השטח הזה, עם התקציב שיש. פעימה שנייה, לא ניקינו אותו, אסור. הפעימה השנייה נועדה לנקות שטחים אחרים שלא ניקינו" (עמ' 545 ש' 3- 8).

להוכחת הנזק הביאה הפניקס חוות דעת מומחים של השמאים מר ברנפלד ומנחם מוסקוביץ ומהנדס הבניין מר אילן אליהו.

סיכום ביניים: לאור האמור, אני מעמידה את הנזק לפניקס על סך של 904,960 ₪ (827,630 ₪ ניזקי הנגרייה בערכי שיפוי בצרוף הוצאות המומחים).

תביעת קונספט אין מחלוקת כי בשל ביטוח חסר ותשלום הישתתפות עצמית סכום תגמולי הביטוח שהיתקבל בידי קונספט היה נמוך מסכום הנזק שהוערך בחוות הדעת השמאיות מטעם הפניקס.

כפי שנפסק לא אחת, משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפניו נתונים מקצועיים רלוואנטיים להכרעה בסכסוך, יאמץ הוא את מימצאי המומחה בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 2099/08 עריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות בע"מ (28.10.2010); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013) עמ' 468).

...

התובעת תשלם הוצאות כל נתבעת וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ לכל נתבעת.

ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד המשרד להגנת הסביבה נדחית.

תביעת קונספט: התביעה מתקבלת בחלקה.

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 25786-05-22 קרדוש נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ מספר בקשה:10 בפני כבוד השופטת הבכירה הדסה אסיף תובע אדיב קרדוש נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ משיבים 1. עלי חאמד 2. ופא חאמד 3. אחלאן חאמד 4. מוחמד חאמד 5. ביאן חאמד 6. תגריד חאמד 7. פאתן חאמד החלטה

המבטחת הגישה כתב הגנה, ואליו צרפה חוות דעת הנדסית מיום 22.4.21 ומיום 18.8.22 של המהנדס יובל יחזקאל ודו"ח שמאי איתן בוטנסקי מיום 12.5.21, מיום 26.8.21, מיום 22.11.21 ומיום 17.1.22.

לטענתה, ההודעה לצד שלישי מאפשרת לה לממש את זכותה לשיפוי מהמזיקים ויש בה כדי להגשים את שלוש המטרות העומדות בבסיס הגשת הודעה לצד שלישי: קשירת המזיקים להתדיינות, הכרעה בסכסוך בין המבטחת לצדדים השלישיים תוך הדיון בתביעה העיקרית והבאת המחלוקת לידי סיום תוך חסכון בהוצאות הכרוכות בהגשת בתביעה נפרדת נגד הצדדים השלישיים.

הפסיקה הכירה גם באפשרות נוספת, לפיה בית המשפט יורה על פיתרון ביניים: בירור ההודעה לצד שלישי ייעשה בנפרד מהתביעה העיקרית, אך צד ג' יוכל לעקוב אחר הדיון ולהשתתף בדיונים או בחלקם.

...

בענייננו, אני סבורה שהדרך הנכונה היא לדון תחילה בטענות התובע כנגד הנתבעת ובשאלת גובה הפיצוי שלטענתו על הנתבעת לשלם לו, ורק אחר כך לדון בשאלת חבותם של צדדי ג' כלפי הנתבעת.