החלטה על סגירת תיק בלא הרשעה

בהחלטת הסגירה נקבע כי "במקרה דנן, ניתוח הראיות והגירסאות השונות העולות מחומר החקירה, הביאו לכלל מסקנה, כי סכויי ההרשעה בתיק אינם סבירים". הודעת הסגירה הומצאה לעותר במישרין, ואילו לבאי כוחו, בעקבות פנייתם, נימסרה רק בחודש אפריל 2019.

בעניינינו, ההחלטה בדבר סגירת תיק החקירה על ידי מח"ש בשל שקולי ראיות מנויה על אותם מקרים שבהם ההתערבות השיפוטית המצומצמת ממילא, תיצטמצם אף יותר, וכבר עמד על כך בית משפט זה בעיניין התנועה למען איכות השילטון: "הלכה עמנו כי כאשר עסקינן בהליך המבקש להשיג על החלטה לסגור תיק פלילי נגד חשוד, בעילה שעניינה דיות הראיות, קרי: החלטה המתבססת על האופן שבו העריכה התביעה את קיומה של "אפשרות סבירה להרשעה" כעולה מחומר הראיות בתיק, הקף הבקורת השיפוטית על החלטות רשויות התביעה מצומצם אף יותר מההיקף הצר ממילא של היתערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין ניהול הליכים פליליים" (עניין התנועה למען איכות השילטון, פסקה 20 והאסמכתאות שם).

...

לנוכח כל האמור נקבע כי אין מספיק ראיות לצורך העמדתם לדין של השוטרים המעורבים.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובות לה ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

סוף דבר, שהעתירה נדחית.

לאחר בחינת חומר הראיות, הודיעה מח"ש, ביום 3.5.2020, כי החליטה לסגור את תיק החקירה, מחוסר ראיות; בהודעה נימסר, כי "ניתוח הראיות והגירסאות השונות העולות מחומר החקירה, הביאו לכלל מסקנה, כי סכויי ההרשעה אינם סבירים. בנסיבות אלה, הוחלט לסגור את התיק". ביום 28.6.2020, הגישו העותרים ערר על החלטה זו למחלקת עררים שבפרקליטות המדינה.

...

לאחר בחינת חומר הראיות, הודיעה מח"ש, ביום 3.5.2020, כי החליטה לסגור את תיק החקירה, מחוסר ראיות; בהודעה נמסר, כי "ניתוח הראיות והגרסאות השונות העולות מחומר החקירה, הביאו לכלל מסקנה, כי סיכויי ההרשעה אינם סבירים. בנסיבות אלה, הוחלט לסגור את התיק". ביום 28.6.2020, הגישו העותרים ערר על החלטה זו למחלקת עררים שבפרקליטות המדינה.

ברם, במישור המשפטי, אין מקום להיעתר למבוקש בעתירה, משום שלא נמצאה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבים.

] תוך מתן נימוקים מפורטים המתייחסים לנסיבותיו הפרטניות של האירוע ולאופיו" (בג"ץ 4985/20 עבד אלחיי נימר זיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.2.2022)) – בהינתן כל אלה, הרי שאין עילה להתערבותנו ודין העתירה להידחות.

הנשיאה א' חיות: מן הטעמים שמנה חברי השופט נ' סולברג, מקובלת עלי מסקנתו כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים סטייה מן ההלכה הפסוקה ולפיה אין בית משפט זה נוהג להתערב בעניינים הנוגעים לפתיחה בחקירה, בסגירתה או בענייני העמדה לדין, שבהם נתון לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר וביתר שאת, כאשר הטענות המועלות בהקשר זה נוגעות לדיות הראיות ולהערכת חומרי חקירה (ראו פסקה 12 לחוות דעתו של חברי השופט סולברג והפסיקה הנזכרת שם; וכן ראו: בג"ץ 6745/19 לובטון נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 30 לפסק דיני (14.3.2022)).

אשר לשהוי, היה על הנציב לשקול את פרקי הזמן שחלפו מאז המועד שבו ארע הארוע לכאורה ומאז קבלת החלטת הפרקליטות על סגירת התיק, ועד למועד שקילת ההשעיה.

החלטת ההשעיה התקבלה רק לאחר שהוגשה תובענה, כלומר אחרי שתובע החליט שלדעת התביעה יש סיכוי להרשעה, בכך ניתן להווכח על הזהירות הננקטת טרם החלטה על השעיה.

כמו כן באשר לטענה הנוגעת למהימנותן של הסייעות- מדובר בטענה הנוגעת לטיב הראיות, אין זה מתפקידו של נציב שירות המדינה לבוא בדלת אמותיו של התובע המטפל בתיק ואין הוא נידרש לבחון את הראיות שבידי העובד ואת טענותיו לעניין חפותו.

...

על אף האמור, בנסיבות עניינו, ואף לאור עמדת הנתבעת כפי שהובאה בהליך שלפנינו, לפיה בכוונתה לעתור לפיטוריה של התובעת (ככל שתורשע), לא שוכנעתי כי אין סיכוי שבסופו של ההליך המשמעתי ייקבע שיש לפטר את התובעת מעבודתה, אין די במקרים הבודדים אליהם מפנה התובעת, אשר נסיבותיהם שונות מהנסיבות דנן, כדי לשכנע כי אין סיכוי שההליך המשמעתי שננקט נגד התובעת יסתיים בגזר דין הכולל פיטורים.

במכלול נסיבותיו של מקרה זה, לא עלה בידי התובעת להראות, על סמך הראיות שהובאו בפניי, קיומה של עילה להתערבות בהחלטת הנציב, ולא שוכנעתי כי החלטת הנציב התקבלה תוך פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או כי ההחלטה חורגת מכללי המשפט המנהלי ועל כן אינני סבורה שנכון יהא לבטל את ההחלטה לאלתר, וודאי שלא לשים שיקול דעתו של בית הדין תחת שיקול דעתו של הנציב.

סוף דבר לאור כלל האמור התביעה נדחית.

העמדה לדין משמעתי, הנה אפשרות נלווית להחלטה על סגירת התיק במישור הפלילי והנה החלטה עצמאית.

באשר לתיקים בהם ניתנה הסכמת המאשימה לאי הרשעה, ציין כי אין זה הוגן מצד המאשימה להפנותו לאתר זה ומציאת תיקים אלו מהוה עבורו משימה בלתי אפשרית, וזאת כאשר החומר המבוקש, מצוי בחזקת המאשימה באופן מרוכז.

...

לאחר שבחנתי הנטען על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שמחד המבוקש על ידי הנאשם לא יגרום לנטל ניכר ומשמעותי על המאשימה, ומאידך הצליח להעביר הנטל לכתפי המאשימה.

נוכח האמור, לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה לפיה האיזון בין זכות הנאשם לקבל לידיו נתונים הנוגעים להגנה אפשרית עבורו, והיקף המשימה שתוטל לפתח המאשימה, הגעתי לכלל החלטה לפיה המאשימה תעביר לנאשם בתוך 30 המבוקש על ידו.

לטענת העותרים, הפרקליטות הצבאית בחנה אם הראיות בתיק החקירה עומדות ברף של "מעבר לכל ספק סביר", בעוד שהרף הנידרש בשלב ההחלטה על העמדה לדין הוא "אפשרות סבירה להרשעה". העותרים טענו כי הראיות מספיקות לשם הגשת כתב אישום, תוך מתן דגש לתמונות שצולמו בארוע, שבהן ניתן לראות את המשיב 5 אוחז במטול לירי רימוני גז בזוית מקבילה לקרקע (כינון ישיר) כשעשן מיתמר מנשקו, וכן לסרטון שצולם, שמתעד את העותר ברגע פציעתו.

משכך, לא היה במימצאי השלמת החקירה כדי לשנות את ההחלטה על סגירת התיק.

יודגש כי הדרישה לאפשרות סבירה להרשעה אינה דרישה לתשתית ראייתית "נטולת קשיים ראייתיים" (עניין קצב, בעמ' 669), אלא לראיות שסביר שבית המשפט הפלילי ימצא כמספקות לצורך הרשעת הנאשם.

...

לטענת העותרים השוואה בין חותמות הזמן של התמונות והסרטון מובילה למסקנה כי המשיב 5 ביצע ירי בכינון ישיר שפצע את העותר.

נוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את הטענה כי המקרה שבפנינו בא בגדר המקרים החריגים והנדירים שבהם יתערב בית משפט זה בהחלטה על אי-העמדה לדין שנובעת מהערכת דיות הראיות.

לאחר שמצאנו כי נעשתה הערכה מקצועית ויסודית של הסיכוי להרשעה של המשיב 5 על ידי גורמי התביעה הצבאית והאזרחית הבכירים ביותר, אין בידי לקבוע, בהתאם לאמת המידה שפורטה לעיל, כי התוצאה שאליה הגיעו גורמי התביעה חורגת ממתחם הסבירות, וזאת אף אם תוצאה אחרת הייתה מצויה גם היא במתחם זה. לפני סיום אבקש להתייחס לשתי סוגיות נוספות.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את העתירה ולבטל את הצו על תנאי שהוצא.