החלטה משפטית בדבר דרישת תשלום של בנק בהתבסס על כתב ערבות חתום

היות שהחברה החייבת לא פרעה את החוב שלה בגין סחורה שרכשה, ואדרי סירב לשלם את החוב בהתבסס על כתב הערבות עליו הוא חתום, הרי שינאי מרכז הפרי הגישה תביעה זו. החברה החייבת וימיני נתונים בהליכי חידלות פרעון (ראו בעדות ימיני עמ' 23 לפרוט' ש' 25 - 30).

הלכה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1319/06 שלק נ' טנא נוגה (שווק) 1981 בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים 20.03.2007), שם נקבע, כך (ראו סעיף 11 לפסה"ד): "בית-משפט זה חזר ושנה במספר הזדמנויות כי חתימתו של אדם על מיסמך מהוה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו (ראו למשל, ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117; ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591, 594). לפיכך נפסק, כי על-פי רוב 'אדם החותם על מיסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב' (ע"א 467/64 הנ"ל, שם; ראו גם ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנסור, פ"ד לד(4) 29, 38. שם, הובהר כי טענה בדבר בטלות חוזה לא תעמוד למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ולא עמד על ההשלכות הנובעות מכך). הוא הדבר, כאשר אדם חותם על מיסמך מתוך הסתמכות עוורת על עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו (ע"א 413/79 הנ"ל). הלכה זו כוחה יפה, וביתר שאת, כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות. שכן, ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תעשה בהיסח הדעת (ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375; כן ראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; רע"א 11519/04 לבקוביץ' נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). לאור האמור, נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה מסוג זה בנוגע לבטלותו של חוזה הוא כבד מן הנטל הנידרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים, והמעלים טענו זו נדרשים לתמוך אותה 'בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה' (ע"א 1548/96 הנ"ל, עמ' 571-570; ע"א 1513/99 הנ"ל, עמ' 594). " אדרי לא רק שלא סותר חזקה זו, אלא שהוא מחזק את החזקה, כאשר הוא מציג את עצמו כקצין בכיר בצה"ל בדרגת סא"ל, וכאשר העיד כי חתם על ערבויות אישיות עבור ספקים רבים (ראו עמ' 30 לפרוט' ש' 21 - 22), וכי הבין את משמעותה של ערבות אישית (ראו עמ' 31 לפרוט' ש' 5 - 6).

"עדות המומחה" של ימיני בדבר ה"נוהג" של ספקי ירקות ופירות, טוב היה לה שלא הייתה נטענת כלל, שעה שאין חולק כי בעניינינו ינאי מרכז הפרי דרשה חתימה על כתב ערבות, ומר אדרי חתם על כתב הערבות (נספח 4 לתצהירו של מר יצחק אסולין).

אדרי מודה בסיכומיו (ראו בסעיף 52), שאין כל חובה כזו בחוק הערבות, אלא שלגישתו "ניתן ללמוד על קיומה של חובה כאמור מדיני הנזיקין ומחובת תום הלב." לטענתו, נוכח החובה לנהוג בתום לב, חלה על ינאי מרכז הפרי חובת גילוי, ובפרט היה עליה לגלות כי החליטה "להגדיל את מחזורי האספקה ובכך להגדיל את האשראי." עוד מבקש אדרי לגייס לטובתו, את דיני הנזיקין, ובהקשר זה טוען לקיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) אותה הפרה לטענתו ינאי מרכז הפרי בהתנהלותה כלפיו, בפרט נוכח העובדה שינאי מרכז הפרי "הנה גוף בעל עוצמה כלכלית בלתי מבוטלת, בעוד שהנתבע הוא חייל בדרגת סא"ל בתקן אלוף משנה שהיה טרוד יותר במשבר הקורונה." נדמה שאין טוב מן הכתוב בסעיפים 51 - 53 לסיכומי אדרי, בעיניין חובת תום הלב ודיני הנזיקין, כדי לתאר את מסעותיו חסרי תום הלב של אדרי למחוזות רחוקים בניסיון להחלץ מכתב הערבות עליו חתם במודע.

...

לאור כך, אני דוחה את הטענה, כי בין ימיני לבין ינאי מרכז הפרי נוצרה התקשרות נפרדת מזו שסוכמה בחודש פברואר 2020 בין אדרי לבין ינאי מרכז הפרי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שינאי מרכז הפרי הסתמכה על כתב הערבות עליו חתם אדרי, שעה שסיפקה ירקות ופירות למרכול שהופעל על-ידי החברה החייבת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

כך שעולה בבירור כי התובע לא שיתף פעולה עם הנתבעים להסדר החוב"; כי עזרא "ידע על כתב התביעה, בחר שלא לעשות דבר בנוגע לכך ולא שיתף פעולה עם הנתבעים על מנת להסדיר את החוב"; וכי המשיבים "נאלצו להיתמודד לבדם עם תביעת הבנק". בית משפט קמא אף סבר כי עזרא נהג בחוסר תום לב משום שלא העלה במסגרת תיק הפש"ר שניהל נגדו הבנק את דרישתו לשיפוי מאת המשיבים, אף היה לכל הפחות "רשלן בנוגע לחוב", וכי "ככל ששילם התובע יותר מחלקו היחסי הרי שהדבר נובע מרשלנותו ואין לו אלא להלין על עצמו". תביעת עזרא נדחתה איפוא והוא חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 35,000 ₪.

הסוגיות המרכזיות הטעונות, איפוא, הכרעה הן שלוש: האחת - האם יש לזקוף את הסך של 2,000,000 ₪ ששולם לבנק במסגרת מכירת הקרקע לזכות המשיבים, כפי שקבע בית משפט קמא, או שמא לזכות ארבל החייבת העיקרית; השנייה – האם היה מקום להחיל על עזרא, בשים לב, בין היתר, לראיות, להסכם בדבר נשיאת נטל ההשבה, ולכתבי הערבות ההדדיים את "עקרון האשם", והשלישית - האם הוכח ששולם ע"י המשיבים סך של 280,590 ₪ תשלום הסך של 2,000,000 ₪.

ההסכם מוסיף וקובע כי התמורה בסך של 2,000,000 ₪ שחולקה לשני תשלומים של 1,000,000 ₪ כל אחד, תשולם "ישירות לבנק לאומי לישראל בע"מ באמצעות משרד עורכי הדין סלומון ליפשיץ מחיפה" (סעיף 5 להסכם), בהלימה להסכם הפשרה שנכרת בו ביום בין המשיבים לבין בנק לאומי (מוצג 8 למוצגי המערער) הקובע כי כנגד קבלת אותו סך של 2,000,000 ₪ יופטרו המשיבים מערבותם.

וכפי שצוין בספרו של פרופ' **** פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט: "חזקת השיויון: סעיף 56 (א) לחוק החוזים מורה כי 'שניים שחייבים חיוב אחד חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שוים'. זוהי חזקה הנתנת לסתירה. היא מבוססת על העקרון שהיושר מחייב שיויון, ובילבד שלא קיים שיקול אשר יצדיק סטייה מעקרון זה. מובן כי החייבים יכולים לגבור על החזקה בהסכם ביניהם, ואז יחולק הנטל בהתאם להסכמתם. הדיון יתמקד, אם כן, בשיקולים לסטייה מחזקת השיויון בהיעדר הסכמה מפורשת" [ההדגשה בקוו שלי – י.ש.].

בין יתר השיקולים ששוקל בית המשפט בבואו להחליט אם מן הראוי לחרוג מהכלל ולהתיר הגשת ראיה נוספת נימנה גם השיקול "האם היא ראיה טכנית ופשוטה", כן ינתן משקל לכך ש"מדובר בראיה בודדת" (רעא 7304/16 חי ביטוחים (אופקים) סוכנות לביטוח נ' סופר חורי מבנים בע"מ (פסקה 7,8) .

השיפוי עקרונות: אייל, בעל המניות של חברת זכריה, אינו צד להסכם לחלוקת נטל ההשבה, אך חתום יחד עם יתר בעלי המניות ועזרא על כתב הערבות לחובה של ארבל.

עזרא שילם לבנק סך 1,103,211 ₪, הכולל (כעולה מפסק הדין שניתן נגדו) שכ"ט עו"ד בסך 40,490 ש"ח והוצאות משפט בסך 12,500 ש"ח. עזרא יכול היה לשלם את חלקו בחוב טרם ההליכים המשפטיים והמשיבים לא חייבים לשפותו על רכיב שכר הטירחה והוצאות המשפט.

...

יונה אטדגי, שופט התוצאה הערעור מתקבל.

לוּ היה יודע כי מדובר בערבות שלו לחובות החברה או אחיו, לא היה חותם, לא קיבל לידיו העתק משטר החוב ומכתב הערבות ולא הוסבר לו כי עליו לבקש את ביטול הערבויות בכתב ; הנתבע טען כי דיווח לסוכן, עוד בחודש פברואר 2017, שבבעלותו מסעדה חדשה ולכן התובעת לא יכולה לידרוש ממנו תשלום עבור סחורה שבחרה לספק שנה ויותר לאחר עזיבתו, שעה שאין ביניהם יריבות.

בפסיקה נקבע שוב ושוב כי " ההלכה קובעת כי חזקה על מי שחתם על מיסמך שהוא קרא אותו ומודע לתוכנו ועליו לקיימו ככתבו וכלשונו " (ע"א 413/79 ישראל אדלר לבנין בע"מ נ' מנסור, פ"ד לד(4), 29, 38; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559)" (בש"א (חיפה) 13133/06 עיזבון המנוחה ר.פ. ז"ל נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל, החלטה מיום 17.6.07) .

כפי שנראה להלן, חובה זו קיימת לא רק בשטרות עליהם חתום התובע, אלא גם בסעיף 15 לחוק הערבות, כך שגם לו הייתי מקבלת את טענת הנתבע כי דיווח לסוכן בעל פה כי עזב את המסעדה והחברה, הרי שאין די בהודעה זו. עיון בשטרות מלמד כי דינן של טענות הנתבע בכל הנוגע לשטרות עצמם, להדחות.

בראשיתו, מצוין מספרו הסידורי, נרשם היכן נערך ומתי, נקבע בו סכום החוב – 100,000 ₪ - ונרשם בצורה ברורה כי הצדדים מוותרים על טענת היתיישנות לפי סעיף 96 פקודת השיטריות [נוסח חדש] וכי : "המחזיק בשטר פטור מכל החובות המוטלות על אוחז בשטר, לרבות ומבלי לגרוע: מהצגה לתשלום ו/או לקיבול ו/או לפירעון פרוטסט, הודעת אי כיבוד, הודעת מיאון, הודעת חילול והעדה" במצב דברים זה, הרי שטענות הנתבע כי דרישת התשלום לא הוכחה, נדחית.

כתב ערבות מתמדת לכתב התחייבות מלבד שטר החוב חתמה החברה על כתב התחייבות, שברישא לכתב נקבע כי היא "הלקוח", ולפיו הואיל והחברה - הלקוח קונה מעת לעת תוצרת מזון מהתובעת: " אנו מתחייבים לשלם לכם את מלוא תמורת התוצרת במועד המדויק לתשלום כפי שמופיע על תעודת החיוב ו/או החשבונית , אלא אם כן הוסכם ביננו אחרת בכתב. מוצהר ומוסכם, כי אם נפר התחייבותנו זו, תישא יתרת התמורה שלא שולמה במועד כאמור, ריבית... ספרי תנובה וחשבונותיה ישמשו בכל הליך משפטי ראיה לכאורה לנכונות מלוא הפרטים הכלולים בהם". להבטחת ההיתחייבות, חתמו הנתבע ואחיו, באותו הדף של כתב התחייבות, על כתב ערבות מתמדת, לפיו "אנו הח"מ, ביחד ולחוד, ערבים בזאת בערבות מתמדת וללא הגבלת סכום, לכל חיוב... ידוע לנו כי ערבותנו תעמוד בתקופה עד תום 30 יום מיום שמסרנו לכם הודעה בכתב בלבד למענכם הרשום (לידי מטה תנובה, מחלקת גביה), על בקשתנו לסיים את ערבותנו [להלן – "מועד סיום הערבות"].

ברם, במערכת היחסים שבין התובעת לבינו מבוססת על שטר חוב וכתב ערבות ואין לצפות כי זו תברר סטאטוס כל חברה וחברה לה היא מספקת מוצרים, כך גם אין זה מעניינה של התובעת מאיזה חשבון בנק משולמים התשלומים בעד המוצרים, כל עוד לא קיבלה בקשה בכתב לביטול שטר החוב וכתב הערבות, היא אינה אמורה לפעול בצורה אקטיבית לבירור מצב החברה, מיהם בעליה וכד'.

...

ברם מקום שהתובעת התייחסה לטענה זו והיות שאיני מקבלת טענה זו, אדון בה. סעיף 19 לחוק הערבות מגדיר מהו "ערב יחיד": "מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; אין מחלוקת כי החייב בענייננו הוא "המזרחי הירושלמי השקעות", חברה בע"מ. משכך, על מנת שהנתבע יהנה ממעמד "ערב יחיד" (ובהמשך, "ערב מוגן") עליו להראות כי אינו "בעל עניין" כמשמעותו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח – 1968.

במועד החתימה החזיק הנתבע 50% משווי החברה, בעוד הגדרת "בעל עניין" בתאגיד הוא "(1) מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד"(ס' 1 לחוק הנ"ל), משכך, הנתבע אינו עונה על ההדרה של "ערב מוגן" וטענותיו בעניין זה – נדחות.

אני מקבלת את התביעה במלואה, ומורה כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 55,391.61 ₪ כערכם ביום 22.1.19 – מועד העברת ההליך מההוצאה לפועל לבית משפט זה. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות המשפט של התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 8,775 ₪.

הפקידים התרו בנתבע לשלם את החוב שבפיגורים, וזאת בטרם פניה להליך משפטי.

בדיעבד נודע לנתבע כי הבנק על דעת עצמו, ומבלי לגלות זאת לנתבע ובודאי מבלי לקבל את הסכמתו לכך, החליט לפטור את גב' שיבלי, החייבת העיקרית של ההלוואה, ולהוציאה מהחשבון ביום 27.6.16.

אין גם מחלוקת כי הנתבע לא חתום על כל מיסמך המעיד שהוא ידע על כך ונתן את אישורו.

לכן, הוראה בכתב הערבות הקובעת כי הבנק רשאי לפטור חייב מחובו לתשלום ההלוואה, מבלי שהדבר ישפיע על ערבותו של הנתבע וללא צורך במתן הודעה על כך לערב ומתן הברירה בידיו למלא אחר הערבות או לבטלה, מהוה הוראה הסותרת ומתנה על הוראות סעיפים 5 ו- 6 לחוק הערבות, ודינה להתבטל.

מלבד האמור, מר חיג'אזי אישר תחילה כי נידרשת הסכמת הערב בעת הוצאת שותף מהחשבון (עמ' 9 ש' 1-6 לפרוטוקול), אך בהמשך טען כי לא נידרשת חתימתו על דף החשבון, נוכח סעיף 5 לכתב הערבות (והקריא דוקא מסעיף 6 לכתב הערבות), וזאת למרות שטווח הסיכון שלו גדל ברגע הוצאתה מהחשבון (עמ' 11 ש' 21-28 לפרוטוקול).

כמו כן, בהוצאת חייבת שהנה עובדת מדינה, בעלת משכורת קבועה ובהותרת חייב אחד לתשלום ההלוואה במקום שני חייבים, כאשר אותו חייב הנו עובד עצמאי וללא משכורת קבועה, כשבהמשך אף הפך לפושט רגל, גרם הבנק לאי קיום החיוב, כלשון סעיף 6 לחוק ולכן, הערב מופטר מערבותו גם מכח סעיף זה. יוער כי נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, מתייתר הצורך בדיון נרחב ביתר טענות הנתבע המתבססות על חובות הגילוי, הן מכח חוק הערבות והן מכח הדין הכללי וזאת מעבר לאמור בפסק דין זה. עם זאת ייאמר בתמצית כי גם בהעדר הוראות החוק הספציפיות שפורטו לעיל, סבורני כי חובות תום הלב, הנאמנות והזהירות של הבנק כלפי הערב, מחייבות ליידע אותו על גריעת שותפה בחשבון הבנק, שעה שהוא ערב להלוואה שניטלה על ידה.

...

כמו כן, בהוצאת חייבת שהינה עובדת מדינה, בעלת משכורת קבועה ובהותרת חייב אחד לתשלום ההלוואה במקום שני חייבים, כאשר אותו חייב הינו עובד עצמאי וללא משכורת קבועה, כשבהמשך אף הפך לפושט רגל, גרם הבנק לאי קיום החיוב, כלשון סעיף 6 לחוק ולכן, הערב מופטר מערבותו גם מכח סעיף זה. יוער כי נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, מתייתר הצורך בדיון נרחב ביתר טענות הנתבע המתבססות על חובות הגילוי, הן מכח חוק הערבות והן מכח הדין הכללי וזאת מעבר לאמור בפסק דין זה. עם זאת ייאמר בתמצית כי גם בהיעדר הוראות החוק הספציפיות שפורטו לעיל, סבורני כי חובות תום הלב, הנאמנות והזהירות של הבנק כלפי הערב, מחייבות ליידע אותו על גריעת שותפה בחשבון הבנק, שעה שהוא ערב להלוואה שניטלה על ידה.

סוף דבר נוכח כלל האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,500 ₪ כולל מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתובע, שאם לא כן הוא יישא תוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

יום לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לבטל את פסק הדין בטענה כי לא ידע על החלטות קודמות של בית המשפט, הודיע כי עושה מאמץ להשגת ייעוץ משפטי שבהעדרו לא יוכל לעמוד על זכויותיו ובקש ארכה בת 45 יום להגשת בקשת הרשות להגן.

המבקש טען בבקשתו כי מעולם לא חתם על מיסמכי ההלוואה שבשוליהם הוחתמו שלושת הערבים עליהם נימנה הוא לטענת המשיב, כי לא ידוע לו על הלוואה שלקח מר אמיר יונס וכי מעולם לא קיבל דרישת תשלום מהמשיב בקשר עם הערבות הנטענת.

מן הכלל אל הפרט כזכור, טען המבקש שאינו יודע דבר על הלוואה שלקח מר יונס אמיר ובודאי שאינו חתום על מסמכיה לרבות מסמכים בו התחייב לשמש כערב לתשלום אותה הלוואה.

ב"כ המשיב הפנה את המבקש לתצהיר האמור (אושר ביום 5.3.2019) שם נכתב בסעיף 5 "נסיבות הסתבכותי הכלכלית נעוצות בחתימה על כתב ערבות להלוואה שנטל בן דודי מאת בנק הפועלים" ועימת את המבקש עם הדברים.

טענת זיוף, ככל טענה אחרת, יש לבסס היטב ולפרט את התשתית העובדתית המלאה הרלוואנטית, ראו לעניין זה לדוגמה את שנקבע בת"ט 66239-06-18 ג. ויליפוד אינטרנשיונאל בע"מ נ' מתוק איל (17.1.2019) בהקשרו של ערב החתום על שטר חוב (סעיפים 10 ו- 12 לפסק הדין): "חובה על המבקש להיכבד ולפרט בתצהירו את כל העובדות עליהן הוא מבקש לבסס את הגנתו והוא אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו. טענת הגנה הנטענת באופן מכוסה, דהיינו מבלי לפרט כדבעי את המסכת העובדתית עליה היא מושתתת והמצויה בידיעתו של המבקש, לעתים מתוך ציפייה כי עצם אי הפרוט ייטע בלב בית המשפט ספקות ביחס למידת חוסנה של התביעה, אינה יכולה להצמיח רשות להיתגונן...

כל האמור מצטרף לעובדה כי בתיק ההוצאה לפועל אשר ניפתח על ידי המשיב, שילם המבקש תשלומים, כפי שעולה מחקירתו, זאת בשעה שהיה מיוצג; כי היו לו למבקש שלושה תיקים בסך הכל כשמבין שלושת התיקים החוב הגבוה ביותר היה למשיב כאן; ביקש צו לתשלומים בתיק ההוצאה לפועל שפתח נגדו המשיב מבלי שהעלה כל טענה לעצם החוב עוד בשנת 2019; ואף החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיו 10.4.2019 סוקרת את מצבו של המבקש מבלי שעולה כל טענה שהיא לעניין החוב – החלטה זו צורפה לתיק וסומנה ת/1.

...

בפני בקשת רשות להגן אשר דינה להידחות.

בתגובה לבקשה טען המשיב כי מתנהל תיק הוצאה לפועל, בין השאר, כנגד המבקש, הוא ידע אודותיו ועל כן דין הבקשה להידחות.

לאור האמור מסקנתי היא כי בקשת הרשות להגן אינה מעלה הגנה אמתית.

בשים לב לטעמים המנויים לעיל גם טענה זו היתה נדחית על ידי לו היתה מועלית, ולא היא.

סוף דבר בקשת הרשות להתגונן נדחית על ידי בזאת.