החלטה להעמיד שטר אל חשוד בביצוע פשע

השוטר משה באטה, אשר היה חלק מצוות השוטרים שלקחו חלק בפעילות, ועצרו את הנאשם לאחר ביצוע עסקת הסם, כתב בדוח הפעולה מטעמו (ת/9): "הודעתי לחשוד כי הנו עצור בגין סחר בסמים ואזקתי את העצור... ומציין כי בידו הימנית היתה שקית של חומר החשוד מסוג נייס פתוחה ואותה תפסתי בידי והכנסתי אל כיס מכניסי... ולאחר מכן בחיפוש ראשוני בשטח... מצאתי בכיס מכנסיו הימני של העצור 3 שטרות של 50 ₪ ושטר של 20 ₪ ומספר מטבעות ולאחר מכן וידאתי כי בין 3 השיטריות של 50 ₪ נמצא השטר שנתנאל ביצע עימו את הביום ע"פ מס סדורי... כמו כן בחיפוש בשטח מצאתי עוד 3 שקיות של חומר חשוד כנייס גאי תפוסות ע"י גומיה בכיסו האחורי של מכנסי העצור ואותן הכנסתי אל כיס מכניסי השמאלי..". בחקירתו הנגדית בבית המשפט חזר השוטר באטה על כך ש"שטר הביום" נתפס אצל הנאשם, וכן השיב לשאלת ההגנה כי תצלום השטר לאחר הפעילות (ת/11) "זה צלום מהשטח, כבר אני אומר לך. זה בלילה. והצילום שלפני הפעילות במשרד זה על השולחן. תמיד אנחנו עושים זאת כך. אני תמיד מגיש בסיום הפעילות לפני ואחרי וחותם על זה"; לשאלת ההגנה "איך רואים שזה בלילה" השיב: "לפי האור בתמונה, זה בחושך". היותו של החומר שמכר הנאשם לשוטר נתנאל "סם מסוכן", כהגדרתו בדין, לא היה במחלוקת, מן הסתם לנוכח חוות הדעת המז"פית בנידון, עליה (או שמא, רק עליה) לא קראה ההגנה תיגר (ת/16).

החזקת נכס חשוד כגנוב: התביעה לא הוכיחה גם את יסודות עבירה זו, ובהתאם לכך החלטתי להורות על זיכויו של הנאשם מביצועה.

כך בית המשפט העליון בפרשת בלדב: "כיום מקובלת הנורמה לפיה אל לו לסוכן סמוי לפעול להכשלת אזרח תמים, שאילמלא היתערבות הסוכן לא היה מגיע לכדי ביצוע עבירה, ואל למישטרה לשגר סוכן מדיח לאדם אלא אם בידה מידע אמין המחשידו כמי שנוהג לבצע פשעים חמורים מן הסוג המהוה נושא לחקירה, וכאשר השמוש בסוכן הכרחי לצורך קידומה. כן מקובל הכלל כי אל לו לסוכן סמוי[footnoteRef:5] להפעיל אמצעי לחץ ושכנוע מוגזמים כדי לשכנע חשוד לבצע עבירה (ענין יפת, בעמ' 364-365 (פסק דינו של השופט ד' לוין); ענין מורי, בעמ' 5; ענין אפנג'ר, בעמ' 232 (פסק דינה של השופטת בן-פורת))"[footnoteRef:6].

ראו בעיניין זה את עדותו של השוטר גלוסקא, אשר כתב בדוח הפעולה שלו: "... לאחר שהבלש מוועדה עזב את המקום הוא היתקשר אלי ואמר לי שגם 2 החשודים שישובים על הספסל קשורים וכיוונו אותו אל החשוד אך הודעתי לו כי הם כבר עזבו את המקום" (ת/14).

שנית, אין המדובר במקרה שבו בוצעה עבירה בצוותא חדא, כאשר רק מעורב אחד, שחלקו זהה או דומה לזה של האחרים, נעצר והועמד לדין, והמשטרה חדלה מאיתורם של המעורבים הנוספים.

...

כאמור, אין המדובר במקרה נדיר או חריג המקים הגנה מן הצדק בגין אכיפה בררנית שלא טמנה בחובה זדון, רחוק מכך, ואני מקבל את עדותו של השוטר גלוסקא שאם היה יודע (אם, למשל, הודעתו של השוטר מועדה אשר למעורבותם הלכאורית של האחרים היתה מגיעה אליו "בזמן") – גם האחרים היו נעצרים ומובאים לחקירה[footnoteRef:12].

השוטר באטה הסביר בעדותו בבית המשפט כי הימנעות מהתיעוד החזותי במקרה זה מקורה בשיקולים מבצעיים, שעיקרם מניעת סיכון לחשיפת הפעילות; אני מקבל את תשובתו, שהיא הגיונית, מסתברת ולא נסתרה.

התוצאה היא שאני דוחה את טענות ההגנה, בכפוף למפורט לעיל, ותוצאת פסק הדין מנויה בסעיף 24: הנאשם מורשע בעבירות של סחר בסם מסוכן, והחזקת סם לצריכה עצמית, ומזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הנאשם סיים 11 שנות לימוד, כשלימודיו הופסקו בעקבות מעצרו במסגרת תיק זה. הנאשם הודה בבצוע העבירה ותיאר את הרקע להתנהגותו בחשדו כי המתלונן פרץ לביתו.

נאשם 3 שבר את מכשיר הטלפון של המתלונן, לקח ממנו את תעודת הזהות ושרף שטר של 100 ₪ שהיה ברשות המתלונן.

בע"פ 4463/12 ארנבורג נ' מדינת ישראל (13.9.12), היתקבל עירעורו של נאשם ועונשו הוקל לאחר שהורשע על פי הודאתו בקשירת קשר לבצוע פשע וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

לנוכח הפחתת עונשם של המבצעים העקרים על ידי בית המשפט העליון, החליט בית המשפט העליון להפחית גם בעונשו של הנאשם – המסייע לבצוע העבירה והעמיד את עונשו של 12 חודשי מאסר בפועל חלף 18 חודשי מאסר בפועל.

...

בנסיבות אלה ולנוכח ההתפתחויות האמורות, שהתרחשו ברובן לאחר מתן גזר הדין בעניינו של המערער, שוכנעתי כי יש מקום להקלה מסוימת בעונשו לצורך מיצוי ההליך השיקומי.

באיזון בין שיקולים השונים, סבורני כי יש להטיל על הנאשמים 1 ו-3 עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ברף העליון, תוך חריגה לקולה מהמתחם, ואילו על הנאשם 2 עונש מאסר לריצוי של עבודות שירות ברף הנמוך של המתחם שנקבע בעניינו.

סבורני כי בפיצוי משמעותי יהיה אף משום רכיב ענישה חינוכי נוסף.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: נאשם 1 9 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תפ"ח 24984-07-15 מדינת ישראל נ' אברג'יל(עציר) ואח' לפני כבוד השופטת גיליה רביד, אב"ד כבוד השופט ירון לוי כבוד השופט שי יניב המאשימה מדינת ישראל נ ג ד הנאשמים 1. יצחק אברג'יל (עציר) 2. אברהם רוחן (עציר) 3. מאיר אברג'יל 4. ישראל אוזיפה 5. אילן בן שיטרית (עציר) 6. דוד בן שיטרית (עציר) 7. סמי ביטון (עציר) – נמחק 8. מרדכי יאיר חסין (עציר) 9. גולן אביטן 10. שמעון סבח (עציר) 11. פטריק עמוס 12. עופר בוהדנה (עציר) 13. יוסף לוי (עציר) 14. אהרן סוסן 15. משה מלול (אסיר) 16. אברהם לוקר 17. יעקב בן שטרית 18. זכריה אדרי גזר דין לגבי נאשמים 3 ו-8

במועד בלתי ידוע סמוך לאחר האמור, קשר נאשם 3 קשר עם אחרים לפגוע פגיעה חמורה במשפחות יריבות על רקע חשד שלו ושל אחרים שהמשפחות היריבות אחראיות, בין היתר, לרצח יעקב אברג'יל ז"ל. עוד נטען, כי במהלך השנים 2002-2003 היתרחשו ארועי אלימות שונים במסגרת מאבקים פליליים, בין היתר, רצח של שלושה אזרחים חפים מפשע, וזאת באמצעות מטען חבלה שהונח על גג צ'יינג' ברח' יהודה הלוי בתל אביב.

עו"ד יוחאי עמד על השוני בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן אשר מצביע, לדעתו, על פער משמעותי ביניהם, באופן שמצדיק את העמדה העונשית שהוצגה.

לדבריו, הוא נטל על עצמו מחויבות כספית לא קטנה במסגרת ההסדר, למרות שלא יהיה לו קל לעמוד בה. לדבריו, הוא החליט להודות ולקחת אחריות מתוך שהבין שגם התביעה הבינה שהוא שינה את דרכיו והייתה נכונה להקל עמו.

מאסר על תנאי של 24 חודשים שנאשם 3 לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר את העבירות הבאות: קשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, עבירה לפי סעיפים 2, 3 ו-4 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים המוגדרת כפשע, עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון וכן עבירה לפי סעיפים 329 ו- 333 לחוק העונשין.

...

6.5 במכלול השיקולים והאיזונים כמפורט לעיל, אני סבורה שהסדר הטיעון המוצע אינו חורג ממתחם הסבירות באופן אשר מצדיק את אי כיבודו.

12.3 אשר לעונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון: במכלול השיקולים שהוצגו בפנינו, בכללם, חלוף הזמן הרב שעבר מאז האירוע, גילו הצעיר של הנאשם באותם ימים, העובדה שמעמדו בארגון היה אז של "חייל" להבדיל מאדם הנותן הוראות, וכן על רקע הפסיקה הנוהגת כפי שהציג הסנגור [וראה גם: ת"פ 610102-09 (מחוזי לוד), מדינת ישראל נגד גיוסי ואח' (20.5.10); תפ"ח 3006/06 (מחוזי חיפה), מדינת ישראל נגד דוד (13.9.06)] המסקנה היא שמדובר בעונש סביר בהתייחס לעבירה שבה הורשע נאשם 8, עונש שאין הצדקה מצדנו שלא לכבדו.

שי יניב, שופט סוף דבר: אנו גוזרים פה אחד, על הנאשם מאיר אברג'יל את העונשים שפורטו בסעיף 6.5 דלעיל אנו גוזרים פה אחד, על הנאשם מוטי חסין את העונשים שפורטו בסעיף 12.4 דלעיל הוסברה לנאשמים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום מהיום.

בפסק דין Looseley השופט Nicholls בפסקות 6 – 18 לפסק דינו סקר את הדין שחל באנגליה בחמשת העשורים שחלפו עד למתן פסק הדין בכל הנוגע לסוג הסעד שלו יזכה נאשם בשל שימוש בכלי של "סוכן מדיח". ההתפתחות היתה בשלושה שלבים: בשלב הראשון, בפסיקה הושמעו דברי ביקורת על היתנהגות המישטרה בשל "הדחת יתר" של חשודים בבצוע עבירות, אך מבלי לתת לנאשם סעד אופראטיבי; בשלב השני, היתה הכרה באפשרות להקלה בעונש; בשלב השלישי, פסילת הראיה שהושגה על ידי "הסוכן המדיח" וכן הכרה באפשרות לביטול כתב האישום, כאשר על בית המשפט להחליט מה הסעד הראוי ביותר מבין השניים על פי נסיבותיו של כל תיק ותיק.

השופט Hoffmann נתן דוגמא של הנחת ארנק, מלא בשטרות של כסף בגינה ציבורית ועריכת תצפית לראות מי מהעוברים ושבים ישלח את ידו לשטרות שבארנק ולאחר מכן העמדתו לדין.

דרישה לחשד קודם למעורבות בפלילים - נקבע כי אל לה למישטרה להצמיד "סוכן מדיח" לאדם, אלא אם בידיה מידע אמין, המחשיד אותו אדם כמי שנוהג לבצע פשעים מהסוג העומד לחקירה, והמשטרה משוכנעת, כי רק על ידי הפעלת הסוכן ניתן להשיג את הראיות הדרושות להעמדת החשוד לדין (מורי, עמ' 5).

...

לאור אופייה של העבירה של מכירת משקה משכר לקטין, בהיותה עבירה אסדרתית של אחריות קפידה, אם היה נכנס לחנות קטין שנחזה להיות בגיר על פי מבנה גופו ותווי פניו, ואשר אינו סוכן מדיח, אלא לקוח רגיל, ורוכש משקה משכר, והנאשם לא היה מבקש ממנו להציג בפניו תעודת זהות על מנת להיווכח לגילו האמיתי, הנאשם היה מורשע בדין.

סבורני שלאור הנסיבות הכוללות של הנאשם ושל האירועים נשוא כתב האישום, שני האמצעים האמורים אינם נותנים מענה מספיק לריפוי הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות עקב ההפעלה של "סוכן מדיח", כפי שנעשה בתיק שבפני.

לאור כל האמור לעיל, על פי סמכותי בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, הנני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם.

בבית המשפט העליון בש"פ 280/05 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן העורר: סמי שטרית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ב"ש 5637/04, ביום 3.1.05, שניתנה על-ידי כבוד השופט כ' סעב בשם העורר: עו"ד שלומי שרון בשם המשיבה: עו"ד ****ה ביניש ][]החלטה

העורר עומד לדין, יחד עם הראל גור אריה, העורר בבש"פ 406/05, בבית-המשפט המחוזי בחיפה, בגין ביצוע עבירות של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא), לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וקשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

לאחר עיון בהחלטת בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק, אשר הועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לדחות את הערר.

תיאוריו של עובד בדבר הפרשה, נתמכים במזכרו של השוטר אמיר אוחנה מיום 19.11.04, אשר היה שותף למעצרו של העורר, ואשר ישב ליד עובד במהלך המבצע כולו: "...כאשר אנו מבחינים בבחור שניגש אליו (אל שלומי גלעדי- ס' ג'), אשר היה לבוש בג'קט מעיל כחול, ג'ינס בהיר, חולצה אפורה ונעליים שחורות, ליד התחנה. שלומי גלעדי העביר מידו את המזוודה והעביר לחשוד (הכוונה לעורר – ס' ג'), החשוד לקח בידו את המזוודה והחל צועד ואז קיבלנו הוראה מיקי עובד לפרוץ". עוד עולים הדברים כלא משתמעים לשני פנים ממזכרו של שוטר נוסף, מפקח אבי בן-דהן מיום 19.11.04, אשר היה מעורב במעצרו של העורר: "...ובשעה 12:20 יקי נותן פקודת פרוץ, אני פותח את דלת המונית ורץ לכיוון החשוד כאשר אני מבחין בחשוד בעל מבנה גוף צנום לבוש ג'קט כחול ומכנסי ג'ינס מחזיק בידו את המזוודה ומתחיל לצעוד כ 2 מ' (כאשר הוא צולע) לכוון מערב צעקתי לו עצור מישטרה...". מעדותם של המובאים לעיל ניתן להתרשם, כי העורר נעצר כשהוא נושא את המזוודה אשר מכילה את הסמים.

...

כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור, כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתו של העורר, באישומים המיוחסים לו בכתב האישום.

חומר הראיות מצביע על כך, כי העורר קשור קשר ישיר לעסקת הסמים המיוחסת לו. טענת בא-כוח העורר, לפיה אין להסתמך על מזכרו של סנ"צ יקי עובד (להלן: עובד), וכי אין מזכרו זה עולה בקנה אחד עם הודעותיהם של השוטרים האחרים המעורבים, אינה מקובלת עלי כלל ועיקר.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עליי ולא מצאתי טעם להתערב בה. הערר נדחה.