לטענת נתבע המטפל לא מצא כי מעבר הדירה של האב מצריך שינוי בהתנהלות בעיניין זמני השהות של הקטין וקבע כי "מעבר של פחות מ-15 ק"מ אינו נחשב פגיעה משמעותית במירקם חייו של הילד מכיוון שמדובר בנסיעה של 30-40 דקות , נסיעה שיכולה להתקיים גם בתוך העיר XX. לאור האמור אני מוצא להמליץ [המטפל – א.ו] כי נטל הנסיעה כאשר הילד נמצא אצל האם – ימשיך להיות של האם".
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים עוד במסגרת כתבי הטענות בלבד, טרם קיומו של דיון וחרף טענות הסף של הנתבע, אשר סברתי אז וסבורה אני כיום כי יש בהן ממש, מתוך ראיית טובתו של הקטין כאנטרס עליון ומתוך רצון לסייע לצדדים המצויים בסכסוך בעצימות גבוהה, מצאתי בהחלטתי מיום 7.12.21 להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע על מנת שתנסה להביאם לידי הסכמות לטובת הקטין ואף לטובתם הם באופן שיתייתר ניהול ההליכים בפני.
עוד נקבע כי בימים בהם אין מסגרת חינוכית מכל סיבה שהיא, לרבות מחלה, חופשה, שביתה וכיוצ"ב הסדרי השהות יימשכו כסדרם יחלו החל מהשעה 09:00 ויסתיימו בשעה 09:00 כאשר ההורה אצלו שוהה הקטין יביאו לבית ההורה השני.
חרף האמור מצאה התובעת, פרק זמן קצר מאד (כ- 4 חודשים) בלבד לאחר מתן פסק הדין השלישי להגיש תביעה זו. כאשר לטענתה במועד מתן פסק הדין השלישי התגוררו הצדדים במרחק של כמה מאות מטרים האחד מהשנייה, והתובע לא ציין דבר על כוונתו להעתיק את מקום מגוריו ואילו חודשיים שלושה לאחר מתן פסק הדין השלישי עבר הנתבע לעיר אחרת "מרוחקת" מדירתה של התובעת כ- 11.5 ק"מ. לטענתה, בתמצית, יש באמור משום שינוי נסיבות מהותי (אשר אף פוגע בטובת הקטין) ומשמדובר במשמורת משותפת על הצדדים לגור בסמיכות ולקיים מערכת יחסים תקינה תוך מתן כבוד הדדי וקשר ברמה סבירה.
כך גם הדבר אשר לבקשת התובעת במסגרת התביעה הנוכחית כי ייקבעו זמני שהות בחגים, זאת שעה שבפסק הדין השלישי, קיימת היתייחסות מפורשת של הצדדים לזמני השהות של הקטין בימים בהם אין מסגרת חינוכית, דהיינו, גם חגים ומועדים, ומטעם זה, אין כל מקום ליתן פסק דין שונה וחדש שכן דבר לא השתנה בעיניין זה, ואף לא נטען כי חל כל שינוי נסיבות מהותי מאז מתן פסק הדין השלישי.
...
רקע וטענות הצדדים בתמצית
בתביעתה טוענת התובעת כי התנהלו בין הצדדים הליכים רבים ובסופו של דבר הוחלט כי המשמורת תהיה משותפת, ואולם במועד פסק הדין האחרון מיום 31.5.21 הצדדים התגוררו במרחק של כמה מאות מטרים האחד מהשני, כאשר התובעת רכשה דירה בסמיכות לדירת הנתבע ולטובת הקטין אשר יוכל לשמור על קשר יציב עם שני ההורים ולשמור על מרכז חייו בעיר XXX.
.
לצורך מציאת נקודת האיזון בין מכלול השיקולים, כמפורט לעיל, סבורני כי יש לעמוד גם על מגמות רחבות יותר שהביאו עמן התקנות החדשות.
הינה כי כן, בסמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין במסגרת הליך קדם משפט: "כאשר סבור השופט כי התיק בשל לכך, וכאשר ב[שלב קדם המשפט], לאחר כל הבירורים המוקדמים, אין עוד כל צורך בדיון נוסף", הרי שאין "כל מקום להארכת ההליכים שלא לצורך"
כפי שהוסבר ופורט לעיל, בהליך שלפני מצאתי כי ככל שלא בקשתי לסייע לצדדים בהליך קדם המשפט, יש והייתה מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף, מטעמיה, כפי שפרטתי קודם לכן.
לנוכח כל האמור לעיל, סבורה אני כי במקרה זה, יש מקום למתן פסק הדין בשלב זה של ההליך, כאשר מצאתי לאמץ את המלצות העו"ס במלואן וליתן להן תוקף של פסק דין, ועל כך להוסיף ולתת בידה סמכויות בהתאם לסעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962 להרחיב, לצמצם, לשנות את זמני השהות של הקטין עם מי מהוריו וליתן להורים כל הוראה נדרשת אשר לקטין.
