החלטה בפסילה העצמית של שופט בתיק

לפני בקשה לפסול את עצמי מלדון בתיק זה שהוגשה על ידיי הנאשם .

בעא"ח 2/10" עזת פרח נ' מועצה מקומית כפר יאסיף ואח' "תק-אר 2010(1), 173, פסק הנשיא סטיב אדלר: " כלל הוא, כי על מנת לבסס עילת פסלות שופט, על בעל דין להצביע על חשש ממשי כי דעתו של השופט "ננעלה" וכי נבצר ממנו להכריע במחלוקת באובייקטיביות הדרושה.

וביחס לע"פ 8969/09 כב' השופטת בייניש מצא להעביר את התיק למותב אחר כי באופן יוצאת דופן הרחיב השופט קמא את ממצאיו ומסקנותיו בהחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו עד כי חששו הסובייקטיבי של הנאשם חורג מתחושה סובייקטיבית ומקים עילת פסלות על פי מבחן האובייקטיבי.

...

מכל הנימוקים הנ"ל הנני דוחה את הבקשה .

הנני קובעת מועד להקראה / המשך דיון ליום 19.4.21 שעה 11:30.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

נוכח אופי הבקשה לא פניתי לבחון את החלטתי מתיק המעצר בעצמי, ואין לי אלא להסיק כי מדובר בתוכן ההחלטה ולא באמירה כזו או אחרת שעלולה להתפרש בעייתית.

אין בגיבוש עמדה או דיעה להוות עילת פסילה, יש צורך בהוכחה כי דעתו של השופט "נעולה" ואין סיכוי שתשתנה במהלך המשפט: "השאלה אם בעיניין מסוים אכן נוצרה אפשרות כזאת, אינה מוכרעת לפי היתרשמותו של אדם הנוגע לעניין, אף לא לפי מראית פני הדברים בעיני הציבור הרחב, אלא לפי שיקול הדעת המקצועי של בית המשפט המחליט בשאלת הפסילה. בית-משפט זה, להבדיל מאחרים, מצויד בהכשרה ובניסיון הדרושים כדי להחליט אם אכן נבצר מן השופט להמשיך ולדון בעיניין במידת האובייקטיביות הראויה" [בג"ץ 2148/94‏ אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ''ד מח(3) 573 (1994); השוו יגאל מרזל "פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן 229 (2017)].

מטרת דיני הפסלות איננה נושא ההחלטה אלא השופט היושב בדין גופו: "תכליות אלו של דיני פסלות השופט סבות כולן סביב מאפיין עקרי מיוחד של טענת פסלות השופט. אכן, הטענה בדבר פסלות שופט יורדת לשורש היכולת לשבת בדין. אין היא קשורה ישירות בתוצאת המשפט, בהחלטות שנתקבלו במהלכו או בהחלטות שלא נתקבלו. אין היא מהוה השגה על עמדת השופט והחלטותיו ככאלו במסגרת ניהול המשפט עצמו, וממילא אין לטעון לפסילת שופט בשל החלטות דיוניות שקבל . . . דיני פסלות שופט עוסקים איפוא בשאלה אם ראוי ונכון הוא מלכתחילה כי השופט הספציפי ידון בתיק הספציפי בנסיבות הספציפיות. זו טענה כנגד "גוף" השופט ולא כנגד "גוף" ההחלטה.

...

עוד טענה המאשימה בבקשתה: "7.3 ויובהר, החלטת השחרור של המותב הנכבד באה לאחר והגם שקבע עילת מעצר ונחשף לתוכנו של הרישום הפלילי של הנאשם; 7.4 מעבר לכך, המותב הנכבד חיווה דעתו באופן ברור שלא משתמע לשני פנים בשאלת דיות הראיות לצורך הרשעה מעבר לספק סביר, בכך שקבע קביעות בתיק המעצר אשר משליכות ישירות על שאלות עובדתיות ומשפטיות האמורות להיות מוכרעות בתיק העיקרי ולאחר שמיעת פרשות תביעה והגנה; 7.5 ואם כך מצא בית המשפט בנוגע לראיות לכאורה, הדברים הם בבחינת קל וחומר בנוגע להוכחה ברמה של מעבר לספק סביר; 7.6 הדברים מקבלים משנה חשיבות ביתר שאת בהינתן הערת הנאשם באמצעות בא כוחו לפיה שוקל הוא להגיש את חומר החקירה ולטעון 'אין להשיב לאשמה' או, לחילופין, לנהל פרשת הגנה בלבד". את הבקשה חתמה המאשימה כי על יסוד המצויין, ועל מנת למנוע דעה מוקדמת, ראוי למותב לפסול את עצמו.

לאור האמור, סבורתני כי יש לדחות את הבקשה גם בשל מראית פני הצדק.

סוף דבר כשם שחובה על שופט לפסול עצמו כשקמה עילה בדין, כך חובה עליו לשבת בדין גם מקום שזו אינה נוחה או קלה: ". . . חובת השיפוט היא חובת השופט" [ע"פ 5756/95 עדנאן עתאמנה נ' מדינת ישראל (17.12.1995] כמו כן נקבע כי "הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן" (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן דוד, פ"ד נא(4) 673, 677 (1997)).

סבורתני כי במקרה דנן לא קמה עילת פסלות בדין ועל כן אני דוחה את הבקשה.

בפני בקשה לפסול עצמי מלשבת בדין בתיק זה בטענה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בא כוח המבקש הפנה לפסיקה לעניין מראית פני הצדק ע"א 899/95 שמואל ברזל, עו"ד נ' כונס הנכסים הרישמי בתפקידו הוא ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, ע"פ 184/84 שרעבי נ" מ"י, ע"פ 717/84 אליעז נ' מ"י, ע"פ 599/87 יוסף חוברה נ' מ"י, בד"מ 3/88 שר המשפטים נ' השופט בן שחר חריפאי, לפיהם שיחה, שמנהל ביהמ"ש עם אחד הצדדים מבלי שהצד השני שותף לה, מהוה עילה עצמאית לפסילת שופט ויש להעביר את התיק לשופט אחר.

המבחן קובע, כי יש להראות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המתבסס על נתונים אובייקטיביים, שיעידו, כי דעתו של השופט "ננעלה", כך שלא יכול לנהל את ההליך באופן ראוי (ראו בעיניין זה ספרו של כב' השופט י' מרזל: "דיני פסלות שופט", עמ' 103, וכן ע"פ 1050/94 יואב יצחק נגד דברת ואח' ; וכן ע"פ 1867/01 מיארי נגד מדינת ישראל).

בע"פ 184/85 היתה קירבה חברית יתירה בין השופט לתובע, בע"פ 717/84 השופט נסע ברכב המשטרתי וב599/87 השופט נהג להסיע את התובעת ברכבו ובד"מ 3/88 השופט ניהל שיחה עם אביו של נאשם , יעץ לו כיצד לבטל פס"ד שאותו שופט נתן בהיעדר הנאשם ולאחר מכן דן בבקשה ונעתר לה. לא הוצגה בפני ולו החלטה אחת של בית המשפט העליון, שהצדיק פסילת שופט בנסיבות דומות.

...

לאחר שבחנתי הלכות בית המשפט העליון, אין אני סבורה שמתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

אור כל האמור לעיל,  אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח עותק החלטתי לצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 29877-07-20 מדינת ישראל נ' הוד ואח' בפני כבוד השופט עמי קובו המבקשים: נפגעי העבירה באמצעות ב"כ עו"ד יוסף אלברק המאשימה: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז מרכז ע"י עו"ד דודי ענבר נאשמים 1. עמיר הוד ע"י עו"ד דפנה וינברג 2. ויקטור זגדון ע"י עו"ד ניר רהט 3. שמואל בדש ע"י עו"ד ניר לזר החלטה

רקע בקשה מטעם נפגעי העבירה, לעיון חוזר בהחלטתי שלא לפסול את עצמי ממתן גזר דין בעיניינם של הנאשמים.

במסגרת נימוקי הבקשה נטען כי ההחלטה שניתנה בהסתמך על נוהל הנשיאה היא שגויה כיוון שהנוהל חל אך מיום 1.6.21, בעוד שהליך הגישור בתיק זה ניפתח בחודש ינואר 21', ולפיכך הנוהל לא חל לגביו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי יש לדחות את בקשת נפגעי העבירה לעיון חוזר, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, נפגעי העבירה, בני משפחת המנוח, אינם בגדר "בעל דין" כנדרש בחוק.

במקרה הנוכחי לא התקיימה אף אחת מהעילות: לא חל שום שינוי נסיבות מאז ניתנה ההחלטה, ואף לא שוכנעתי כי נפלה טעות בהחלטה.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

יפים לענייננו דברי הנשיאה מ' נאור בע"א 9837/16 קצב נ' נקש (11.1.2017): "[...] במקרה של פסילה עצמית יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט המבקש להמשיך לידון בתביעה, להמנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן [...]. אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מגלה השופט דעתו בצורה חד משמעית כי יתקשה לשבת בדין נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו [...]. על כן, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת שופט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים" (שם, בפיסקה 6; וראו גם: ע"א 2367/04‏ מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים תגמולים ושקום, פסקה 4 (27.6.2004); עניין פלונים, בפסקות 14-12).

...

עיינתי בטענות הצדדים ולא בלי התלבטות, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בנסיבות ייחודיות אלה – וכאמור, לא בלי התלבטות ­– אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת המותב לפסול עצמו מיוזמתו מלדון בהליך הנוכחי "מטעמי ניקיון הדעת", אף שהמשיבים בערעור הותירו את ההחלטה לשיקול דעתי.

הערעור נדחה, אפוא, ובנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.