החלטה בערעור על דחיית בקשת פסילה של בית דין קמא

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפניי ערעור על החלטת שופטת בית הדין האיזורי תל-אביב מיום 10.11.2021 (השופטת אופירה דגן-טוכמכר; סע"ש 59848-10-18 ו-סע"ש 64347-10-18), שלא לפסול עצמה מלשבת בדין בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערת ובתביעה שכנגד שהגישה המערערת כנגד המשיבה.

ביום 22.9.2021 הגישה המבקשת בקשה לפסלות שופט (להלן: "בקשת הפסלות הראשונה") וזאת בשל החלטת בית הדין קמא שלא לחייב את המשיבה בהוצאות על אף קביעת בית הדין קמא כי המשיבה הביאה לבזבוז זמן שפוטי כאמור לעיל אשר לטענתה מעידות כי דעתו של בית הדין ננעלה.

ביום 10.11.2021 ניתנה החלטת בית הדין קמא בו נדחתה בקשת הפסילה, וניתנה אורכה למשיבה להציג את סיכומיה עד ליום ה-22.11.2021.

...

דיון והכרעה אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בטענותיו של המערערת, בתיק בית הדין האזורי ובכלל החומר שבפניי, לא שוכנעתי כי בנסיבות המתוארות יש כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט", כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי טענות המערערת מעלות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי השופטת שבדיון, ומשכך דינו של ערעור הפסלות להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפניי ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה חיפה [השופטת מירי שי סע"ש (חיפה) 17434-02-22 מיום 24.1.2023] שלא לפסול עצמה מלדון בהליך (להלן: "ההחלטה").

בית הדין קמא קבע בהחלטתו כי הוצאות הבקשה לפסלות ושאלת ההצאות בגין אי התייצבות המערער 2 לדיון המקדמי ובגין הגשת כתב הגנה מתוקן תובאנה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בתום ההליך.

אשר לאמירה של בית הדין קמא, טוען המשיב כי טענתה של גב' כהן אינה נכונה, והתבטאות בית דין קמא היא כפי שמצויין בפרוטוקול הדיון וכמופיע בבקשת הפסלות הראשונה.

כפי שיפורט להלן, הסיבות לדחיית העירעור הן שלא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש בהערת בית הדין קמא כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, והן בשל השהוי הניכר בהגשת הבקשה לפסלות.

...

כפי שיפורט להלן, הסיבות לדחיית הערעור הן שלא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש בהערת בית הדין קמא כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, והן בשל השיהוי הניכר בהגשת הבקשה לפסלות.

בנוגע לטענות המשיב בדבר מעמדה של גב' כהן בתיק, משדין הערעור להידחות גם כך, לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטת בית הדין קמא בעניין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

" טענות הצדדים בעירעור טענות המערער המערער חזר על טענותיו בבקשת הפסלות תוך שהוא מוסיף כי בית הדין קמא לא ציין בסעיף 1 להחלטתו כי במדובר באותו הליך משום שהמשיב לא מילא אחר פסק הדין של בית דין זה בבר"ע. כמו כן המערער מציין כי "בהתאם לפסיקות קיימות בע"פ 292-82 שמעון כהן נ'  מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 729 ו רע"א 160-89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ , מג(1) 579 "נפסל שופט משום שכבר הביע דעתו בנושא עליו נסוב המשפט" מאחר שמדובר באותו עניין אותן 3 סוגיות שדחתה הש' אלקאסם קיימת עילת פסילה.

בהתייחס לבקשת המערער מיום 28.03.2023 בה מתבקש בית דין זה להורות למשיב לפעול בהתאם לדין המחייב, ולמלא אחר פסק הדין בבר"ע, הרי שבקשה זו היא בסמכותו של בית הדין קמא, שכן הבקשה קשורה ישירות לערעור על החלטת הועדה הרפואית במשיב.

...

בית הדין קמא הגיע למסקנה כי לאחר בחינת טענות המערער הוא לא מצא כי הן מעידות כי דעתו נעולה וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

כן אני סבורה כי המקרה דנן אינו נכנס לגדר "מקרה קיצוני" הדורש את התערבותה של ערכאה זו. כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתה של הש' אלקאסם כי אין מקום לפסילתה מלדון בתיק בשל עבודתה בעבר במשיב.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי המערער הוכיח קיומו של חשש ממשי ל"נעילת" דעתה של השופטת אלקאסם בשל ההליך הקודם, וכן לא מצאתי כי קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי השופטת אלקאסם, ומשכך דינו של ערעור הפסלות להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

הוראת סעיף19א(ח) האמורה מסויגת במפורש "זולת אם החליט הדיין או בית הדין, לפי הענין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך בהליך", וכך אכן ארע במקרה זה שבו הסביר בית הדין קמא – בין השאר – כי עתוי הגשת בקשת הפסלות הביאו לידי היתרשמות כי מדובר בצעד טאקטי שתכליתו לעכב את פסק הדין, ומשסבר בית הדין קמא כי דינה של הבקשה לדחייה ראוי וצודק הוא שלא לאפשר את השגת המטרה – הפסולה כשלעצמה – של עיכוב ההכרעה באמצעות הגשת העירעור על החלטתו שלא לפסול את עצמו ועל ידי עיכוב ההליך עד להכרעה בה. ירצה המערער – יטען בערעורו נגד דברים אלה כשלעצמם, אולם אף אם כך יעשה – אין הוא יכול לומר כי מתן פסק הדין, שנתינתו למרות ההודעה על הכוונה לערער נומקה כאמור, היה מנוגד להוראת החוק.

אין זו הפעם הראשונה שהמערער שלפנינו מבקש לפסול את בית הדין האיזורי שדן בעיניינו, בקשה דומה נדחתה לפני שנים אחדות, אף על דחייתה הוגש ערעור ואף הוא נדחה בהחלטה מנומקת של בית דין זה. בית הדין האיזורי כתב בהחלטתו כי חלק ניכר מטענות המערער בבקשתו הנוכחית אינו אלא חזרה על שטען כבר בבקשתו הקודמת שנדחתה, המערער מצדו מתפלמס בערעורו עם הדברים וטוען כי רוב טענותיו נוגעות לאירועים שארעו לאחר דחיית בקשת הפסלות הקודמת וממילא לא נכללו בה. את טענותיו אלה נבחן לעת הדיון בעירעור עצמו (ובכפוף לאמור להלן), אולם אין לכחד כי נראה שטיבן של הטענות דומה הוא לאלה שנטענו בעבר, גם אם נסמכות הן עתה על אירועים נוספים או אחרים, וכי על כל פנים הוגשה כבר בעבר בקשת פסלות ונדחתה ואף ערעור על דחייה זו נדחה כאמור.

...

אינני אומר כי לעולם תידחה טענת פסלות בשל שיהוי בהגשתה אך בפירוש אומר כי יש שאכן די בכך כדי לדחותה וכי גם כשאין היא נדחית על הסף בשל השיהוי, יש בשיהוי כדי להביא את בית הדין להתייחס אליה בחשדנות מוגברת ואף כדי להניח, בהקשר של ערעור, כי סיכוייה להתקבל אינם מן הטובים.

איננו יכולים לקבוע כעת, טרם דיון בערעור העיקרי, אם יתקבל טיעון זה, שגם עליו ולרבות בנוגע לבסיסו העובדתי יש תשובות לכאוריות לפחות בדברי המשיבה, אך גם אם יתקבל רב המרחק בין קביעה כי טעה בית הדין בשיקול דעתו לבין המסקנה כי טעות זו נובעת מהיות דעת בית הדין מוטה מלכתחילה.

נוכח כל האמור אני קובע: בקשת עיכוב הביצוע נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1393082/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב מיכאל עמוס המערער: פלוני המשיבה: פלונית הנידון: דחיית ערעור שלא הראה כל טעות של בית דין קמא ולא התבסס אלא על מיחזור טענות, על טענות סרק ועל הטחת אשמות שוא בבית הדין פסק דין

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האיזורי בתל אביב (הרב אבירן יצחק הלוי – אב"ד, הרב שמואל אברהם חזן והרב חיים וקנין) בתיק איזורי מספר 994978/2 מיום כ' באב התשפ"ב (17.8.2022) שבה נכתב כדלקמן: בפסק דין בית הדין הגדול בתיק 1106680/5 נקבע כי כתובה עד לסך 180,000 ש"ח היא בבחינת כתובה סבירה, ומעבר לכך היא בבחינת מופרזת.

בית הדין האיזורי קבע עובדתית כי לא הייתה הסכמה לבקשה משותפת לגט והאיש לא היה מסורב גט. ההרכבים הראשונים לא פסלו את עצמם מלדון אלא נימנעו בשל אלימות המערער כלפיהם ובשל הרכב חסר, המערער זייף מכתב של האשה – לא היה קיום יחסים עם אחר בעת הנישואין, לא הובאו ראיות לכל טענותיו על בגידות, האשה הייתה מוכנה להצעת בית הדין לבדיקת פוליגראף, והאיש סרב.

האמת תורה דרכה כי בית הדין בהרכביו הקודמים לא פסל את עצמו מלדון כלל, אלא בראשונה, לאחר שהמערער התנהג בכוחניות כלפי בית הדין וטען שאיבד בו את האמון, הסכים בית הדין להעברת הרכב, גם ההרכב השני בראשות הרב שטסמן לא פסל את עצמו אלא שהעביר את הטיפול בתיק להרכב מלא ועשה כן לצורך מיצוי וייעול הדיון תוך שהוא מציין לשקרים, להשמצותיו ולהתנהגות הפסולה של המערער ובא כוחו.

...

הנני מורה כי הבעל יגיש בתוך עשרים יום כתב עמדה מבורר בצירוף נספחים, הוכחות ואסמכתאות מדוע, לטעמו, אין האישה זכאית לכתובה.

לאחר הדיונים והוראת בית הדין לסיכומים הגיש בא כוח הבעל סיכומים המסתמכים על מה שהוכח בבית הדין בדיונים קודמים וסיכם: מכל המקובץ לעיל ומהסיכומים דנא, כמו גם מכל הראיות המוצקות, הוכיח הנתבע ואשר אין בהם כל ספק למעשה הכיעור והבגידה של האישה, וזאת בלשון המעטה.

העולה מהאמור לעיל הערעור נדחה.