החלטה בעניין חידוש הסוגיה של עיכוב הליכים מחמת בוררות

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 62497-02-22 אנגלאינווסט התחדשות עירונית בע"מ נ' קסלגרוס ואח' לפני כבוד השופט אביים ברקאי התובעים: אנגלאינווסט התחדשות עירונית בע"מ הנתבעים: 1. ציפורה קסלגרוס 2. חיים קסלגרוס החלטה

פתח דבר עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבעים להורות על מחיקת התובענה על הסף ולחילופין להורות על עיכוב ההליך בשל תניית בוררות.

  דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להיתקבל והכל בהתאם לדברים שיובאו להלן: הוראת החוק המסדירה את סוגיית עיכוב ההליכים בשל תניית בוררות מצויה בסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 , הקובע כדלקמן: "5 (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובילבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

12, נאמרו ע"י כבוד השופט י. דנציגר לעניין זה הדברים שלהלן: "הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור סיכסוך עתידי ביניהם להכרעת בורר המוסכם עליהם. בית משפט זה נתן דעתו פעמים רבות לחשיבות הטמונה בכיבוד הסכמי בוררות, ופעל על מנת לסכל ניסיונות להיתנער מהם שלא בתום לב. מסיבה זו יטה בית המשפט לתת תוקף להסכם בוררות בין הצדדים וכאשר יידרש ליתן פרשנות לתניית בוררות יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסיכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסיכסוך לפני בית המשפט " לגופו של עניין, הוראת החוק כאמור קובעת מספר תנאים לדיון בבקשת עיכוב הליכים בשל תניית בוררות וביניהם, קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים, התובענה שהוגשה לבית המשפט נסובה סביב סיכסוך שההסכם חל לגביו, בעל דין שהוא צד להסכם מבקש כי ההליך יעוכב, המבקש מוכן לעשות ככל הדרוש לקיומה של הבוררות, המבקש פנה בבקשת העיכוב בהזדמנות הראשונה ו" לא יאוחר מהיום שטען המבקש לגופו של ענין התובענה".

(3) הנתבעים מבקשים כי ההליך יעוכב ומוכנים לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות- תנאי נוסף לקבלת הבקשה הוא כי בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכובו של ההליך ומביע נכונות לקיומו בבוררות.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות.

בשל השלב המוקדם בו מעוכב ההליך, ותוך שנתתי דעתי שבפועל הצדדים ימשיכו להתדיין ביניהם בהליך בוררות אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל.

ליפסקר עתרו לעיכוב ההליך בבית המשפט בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות") עקב תניית בוררות המופיעה בתקנון האגודה, וביום 27.5.20 ניתנה החלטתי לפיה עמדת ליפסקר התקבלה וההליך עוכב עקב תניית בוררות.

עוד נטען, כי יש להורות על ביטול קביעת הבוררים בעיניין המועד הקובע שכן מדובר בעיוות דין ובפגיעה בתקנת הציבור, שכן הדיון מיום 4.11.20 (המועד בו הושגה ההסכמה הדיונית בדבר הפנייה המחודשת למלר) היתנהל כדיון גישור בעלמא ועל כן אינו מחייב.

בפסיקת בתי המשפט התבססה לא מכבר 'הילכת אי ההתערבות בפסקי בוררות': "המדיניות השיפוטית העומדת בבסיס הלכה זו נובעת מהשאיפה לחזק את מוסד הבוררות כחלופה אטרקטיבית על פני היתדיינות בבית המשפט, כמו גם על השאיפה ליתן תוקף מירבי וממשי לאוטונומיית הרצון החופשי של הצדדים אשר בחרו להתדיין ביניהם דוקא בהליך בוררות משום היותו הליך מהיר ומזומנות אף יעיל יותר. יתרונותיו אלו של מוסד הבוררות יוגשמו רק אם הליך הבוררות יהיה הליך שאין בתי המשפט מתערבים בו, אלא מקום שהוסמכו לעשות כן במפורש על ידי המחוקק ובמקרים חריגים בלבד [...] (רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (2010), פסקה 19).

קביעה זו אכן לא נומקה ועל כן בהחלטתי מיום 20.2.22 הוריתי על השבת העניין לבוררים, על מנת שינמקו את הכרעתם, ובכלל זה התבקשו הבוררים לבחון מקדמית, האם סוגיית המועד הקובע מהוה פלוגתא שהועמדה להכרעתם במסגרת ההליך, או שמא מדובר במוסכמה אשר כלל לא היתה שנויה במחלוקת.

ליפסקר מפנים לכתב טענות שהוגש על ידם בחודש ינואר 2021 ולדברים שאמרו בישיבת הבוררות שהתקיימה באותו החודש, ומבקשים ללמוד מתוך הדברים, כי ערעורם נסוב לא רק על דמי השכירות אלא גם על המועד הקובע לתחילת התשלום, שכן בהזדמנויות אלו הזכירו ליפסקר את מכתב ההקפאה, אשר מיניה וביה נוגע בסוגיית המועד.

...

ליפסקר עתרו לעיכוב ההליך בבית המשפט בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות") עקב תניית בוררות המופיעה בתקנון האגודה, וביום 27.5.20 ניתנה החלטתי לפיה עמדת ליפסקר התקבלה וההליך עוכב עקב תניית בוררות.

כאמור לעיל, ההצעה ניתנה על רקע האמור בפרוטוקול הדיון אשר קדם לה, שם הובהר כי מועד תחילת התשלום המעודכן יהיה המועד בו יחלו לשלם כלל שוכרי האגודה.

משלא עשו כן, הטעמים המפורטים בתשובת הרא"ש דלעיל – מתקיימים.

סוף דבר לנוכח כלל האמור לעיל אני מורה על אישור פסק הבוררות ועל דחיית הבקשה לביטולו.

מיגבלה זו על הגשת בקשת רשות לערער בסוגים מסוימים של החלטות ביניים בהליך המנהלי נובעת מהמאפיינים הייחודיים של ההליך המנהלי, ובהם בין היתר החיוניות בהכרעה שיפוטית מהירה בהליכים המתנהלים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, כדי למנוע עיכוב בפעילות המינהל או את שיתוקה, ובכך להגן על אינטרסים צבוריים (בן-נון וחבקין, בעמ' 594; מני מזוז "רפורמה בשיפוט המנהלי בישראל – חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000" משפט וממשל 233, 254 (2001); גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גילגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית העירעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט 71, 95-93 (2006)).

דחיית בקשה לעיכוב הליכים בשל הסכם בוררות, תניית שיפוט, פורום לא נאות או הליכים המתקיימים בערכאה אחרת; כפי העולה מטענות הצדדים, השאלה בעניינינו נובעת מכך שאמנם בית המשפט דחה את טענותיהן של המערערת והמדינה בעיניין תניית השיפוט הזר והפורום הבלתי נאות, אולם קביעותיו אלו התקבלו בגדרי הכרעה בבקשות לסילוק על הסף ולא בגדרי החלטה בבקשה לעיכוב הליכים.

זאת ועוד, מבחינה מעשית, הגם שהאפשרות לשוב ולחדש את הדיון בהליך שעוכב בנסיבות אלו קיימת לכאורה (וראו למשל: רע"א 1986/01 המועצה המקומית בנימינה נ' צבי דיקמן ובניו בע"מ (10.4.2001); ע"א 638/76 סלח נ' דגן, פ"ד לא(1) 656, 659 (1977); אורי שטרוזמן ספר הבוררות 84 (2001)), ההחלטה לעכב הליכים מחמת תניית שיפוט זר או פורום בלתי נאות, ברוב המקרים, משמעותה בפועל סיום דרכו של ההליך לפני אותה ערכאה.

...

לגופה של הבקשה, נוכח ההשלכות הניכרות של טענות המבקשת והמדינה החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000) ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

די אם אומר כי הנחת המוצא שלפיה משלחת הרכש כפופה לכללים מסוימים של המשפט המינהלי בפעולותיה (שבה היא לא כופרת) אינה מובילה בנסיבות שלפנינו למסקנה כי קיימת הצדקה מיוחדת להימנע מאכיפת תניית השיפוט.

כמו כן, בהינתן תניית השיפוט האמורה ובהיעדר הסתייגויות ממנה עובר להגשת ההצעות בהליך התחרותי, אני סבור כי גם ציפייתם הסבירה של הצדדים הייתה כי טענות לגבי ההליך התחרותי תתבררנה על ידי הפורום השיפוטי שעליו הוסכם, ולא בישראל (רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח נ' INCOMACS LTD, פסקה 5 (2.8.2012)).

התנהלות זו מגלה קושי נוסף לקבל את טענתה של סרה כי קיימת הצדקה מיוחדת להימנע מאכיפת תניית השיפוט בנדון דידן – הגם שהטעמים האחרים שעליהם עמדתי מספיקים לצורך המסקנה האמורה.

הבקשה הנוכחית לעיכוב הליכים הוגשה לאחר שבקשה קודמת לעיכוב הליכים בשל אותה תניית בוררות נדחתה בהחלטת המותב הקודם אשר דן בתיק, כב' השופטת ד' פיינשטיין, מיום 24.5.2018, וכך גם העיון החוזר אשר הוגש לגביה.

כך למשל קבע כב' השופט המשנה לנשיאה, א' רובינשטיין, בע"א 1687/17 קו אופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ: "הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה (זאת, להבדיל מהליך העיון מחדש בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, אשר מוסדר בתקנה 368 לתקנות סדר הדין), וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה ... כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת; עיון חוזר מהותי הוא אפוא נדיר. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר. האחת, שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנדון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השניה מתיחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תיגרום לשינוי ההחלטה (וראו למשל עניין אוקו, אליו כאמור הפניתה המבקשת, בפיסקה 5). ודוקו, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דרך הכלל בירור בערכאת העירעור, כי אם בטעות טכנית באופיה (בן-נון וחבקין, בעמ' 427; וראו למשל, ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537 (2001))" (בע"א 1687/17 קו אופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, מיום 7.3.17, פסקה י' לפסק הדין).

עניינה של החלטת בית המשפט המחוזי היא בחינה משפטית של סעיף 20.5 ולשונו כפי שהוא, לאור ההלכות המשפטיות העוסקות בסוגיה של עיכוב הליכים בשל תניית בוררות, ואשר עיקרן הוא כי על ההסכמה לבוררות להיות ברורה מנוסח הדברים.

...

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם החוזרת, לאורן של ההחלטות הקודמות אשר ניתנו בעניין הבקשה הקודמת לעיכוב הליכים, מצאתי כי אין בענייננו שינוי נסיבות המצדיק את קבלתה, ולפיכך דין הבקשה- להידחות, כפי שיובהר.

החלטתו הקודמת של בית משפט זה, מפי המותב הקודם, כב' השופטת ד' פיינשטיין, מיום 24.5.18, קובעת: "הבקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות נדחית. ראשית ספק בעיני אם מדובר בתניית בוררות כמשמעותה בדין. שנית, בתניה זו נפל פגם חמור שכן כבר נפסק כי בית הדין הרבני פועל על פי דין, ואין לפנות אליו בבוררויות. שלוש, איני מוצאת לנכון כפי שטוענים הנתבעים להעביר את ההליך לבית דין אחר שידון על פי ההלכה, וזאת בהעדר תנייה ברורה כאמור. על כן אני קובעת כי הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום". המבקשים לא השלימו עם החלטה זו והגישו לבית המשפט "פנייה להבהרת החלטה", אשר נדחתה לאחר שכב' השופטת פיינשטיין קבעה כך: "אין הליך של הבהרת החלטה, והחלטתי במקרה זה היא כי התיק לא יעבור לבוררות וזאת בשל מכלול של סיבות". גם החלטה זו לא הניחה את דעתם של המבקשים, והם הגישו "בקשה לעיון חוזר בשל טעות ו/או לחילופין בקשה לעיון חוזר בשל העדר הנמקה ובשל עובדות חדשות". בבקשה זו ציינו המבקשים כי לאחר ששכניהם, רוכשים נוספים באותו מיזם בניה, שמעו על החלטת בית המשפט הראשונית, התפלאו מאוד, שכן ענייניהם נידונו בבית הדין הרבני ומאחר שמדובר בהסכמים זהים להסכם עליהם המבקשים חתומים, הרי שמדובר בנסיבות חדשות, אשר בגינן יש לשנות את ההחלטה, נוסף לכך שההחלטה לא הייתה מנומקת ולא התייחסה לטיעוניהם המשפטיים.

נראה, כי כעת כמו אז, וכפי שהדברים עמדו בפני בית המשפט המחוזי, המסקנה הינה אותה מסקנה- אין בהתדיינות שבין המושב לגורמים אחרים, בהם גם המשיבה, בבית הדין לממונות, כדי לתקן את "חוסר הבהירות המהותית המאפיינת את סעיף 20.5 להסכם עם המבקשים" (סעיף 7, עמ' 5 להחלטה).

במסקנה זו, אשר אינה מאפשרת בשלב זה של הדיון להפוך את ההחלטות הקודמות בשלב זה, תומך גם עצם עיתוי הגשת הבקשה.

טענת המבקשים, לפיה מאחר ונטענה בתובענה גם טענת מעשה בית דין, על סמך פסקי דין שנתן בית הדין לממונות, ובית המשפט המחוזי קבע כי פסקי הדין חלים גם על התובעת, יש בהעברת ההליך לבית הדין אשר נתן את פסקי הדין ובקיא היטב בפרטים, משום ייעול ההליך, אינה יכולה לשמש עילה לעיכוב ההליכים ושיקול על העברת הדיון לבוררות בשלב זה. סיכומו של דבר ונוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הנתבעת בהליך העקרי עתרה בבקשה לעיכוב ההליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 (להלן: "החוק") והבקשה נידונה לפני כב' השופט ברנד שם תיאר כי הצדדים הכבירו לטעון בנקודות שונות ביחס לסוגיה זו אולם לא היה סבור כי עליו להדרש למכלול טיעון זה בשים לב לכך שבאותה נקודת זמן טרם הוגש כתב הגנה אלא רק בקשה לסילוק על הסף (להלן יכונו הבקשה הראשונה וההחלטה הראשונה, בהתאמה).

על פי תניית הבוררות (סעיף 13.6 לחוזה המקורי בין הצדדים), נקבע כי "במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר טיב העבודה או סיומה יהא מר רוני קאופמן הבורר בעיניין והחלטתו תחייב את 2 הצדדים...". בהתאם לסעיף 5 (א) לחוק, אחד התנאים המצטברים לעיכוב ההליכים עקב הסכם בוררות הוא שהתובענה עוסקת "בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות". בית המשפט בהחלטתו הפנה לעניין בית ששון (תא (מחוז ת"א) 1136/03 בית ששון בע"מ נ' שיכון השקעות בע"מ (25.1.2004) עת ערעור על פסק הדין נדחה ברע"א 4224/04) שם נקבע כי על פרשנות הסכם בוררות חלים אותם כללים החלים על פרשנות חוזים כשמרכז המאמץ השפוטי הוא ניסיון לדלות את כוונת הצדדים מתוך ההסכם עצמו וכי למרות כלל הפרשנות הרחבה של הקף הסמכות המוענק לבורר על פי הסכם או תניית בוררות עדיין בבוא בית המשפט לפרש תנייה חוזית שכזאת עליו לשים לב לאופן שבו מצאו הצדדים לנכון לנסחה ולא לקרוא לתוכה מה שאין בה והסכסוך "שהוסכם למסרו לבוררות" הוא רק זה עליו הסכימו הצדדים ולא עניינים אחרים השנויים ביניהם במחלוקת.

יצוין כבר עתה כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה ומשכך גם לו היה סבור בית משפט זה כי ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת הרי שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטה שניתנה על ידי בית משפט זה תחת מותב אחר, ושאלת הבחינה המחודשת לאחר הגשת כתב הגנה כדי לשפוך אור על המחלוקת היא רק מקום בו יתגלה כי אין מדובר בסעדים ששורטטו בכתב התביעה וכי הסעדים ששורטטו מטרתם לחמוק מתניית הבוררות, לאמור כי יש להצביע על שינוי מאז אותה החלטה שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 22.8.21 משאם עולה כי למשל המשיבה מיתנגדת לסעדים אולם יש לידון בסעדים לגופם האם לתתם אם לאו – הרי מקום שבו נקבע כי הנושאים הללו אינם כלולים בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות אפילו ומדובר בנושאים הנובעים מאותו חוזה וממסקנות בדבר טיב העבודה – הרי שאין מותב זה יכול לשנות מההחלטה שניתנה משאין מדובר בהחלטה המנויה על עניינים שניתן לידון בעיון חוזר וגם לא השתנו הנסיבות ולא תוקן כתב התביעה.

...

אני סבורה כי לאחר עיון בכלל החומר המונח לפניי ובהתאם לסמכותי לשנות החלטה דיונית בנוגע לאופן ניהול התיק – האם לפצלו אם לאו לאחר התקדמות בהליך לעומת המועד בו הוגשה הבקשה לסילוק על הסף ובכלל זה האם להידרש למומחה וחקירתו מול מומחה קיים שהוא בורר שהוסכם בין הצדדים (כאשר הבורר רשאי להיחשף גם לחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים ולהתמודד עימה)- השאלה בדבר טיב העבודות וסיומן תועבר להכרעת בורר.

ככל שהצדדים מבקשים להרחיב את סמכויותיו נוכח החלטתי או למנותו כמגשר ביתר הנושאים ולהגיש לקבלת תוקף של פסק דין – יודיעו על הדרך בה יבחרו.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.