מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

החלטה בעניין דיון נפרד להסדר כובל

בהליך ערעור על החלטת רשם (ע"ר) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

יוער, כי הערעורים הוגשו בנפרד, והדיון בהם אוחד לבקשת המערער בע"ר 56694-03-17 (להלן: "המערער" או "הבורר") ובהסכמתם של יתר הצדדים.
אשר על כן, יש לבטל את החלטתו של כב' הרשם ולדחות את התביעה על הסף בשל חסינות הבורר, ולחילופין, להורות לכב' הרשם לידון ולהכריע בטענה, כמו גם בטענתו כי המשיבה אינה יכולה להעלות כעת טענות ביחס להפרת חובת האמונים מצד הבורר, בזמן שהיא לא פעלה בשקידה סבירה בעיניין זה. בדומה, טוען המערער, כי "למשיבה לא נגרם נזק בר תביעה ... בעניינינו, טוענת המשיבה כי עצם הוצאת הפסק ותוכנו הם אלו שגרמו לנזק הנטען ... פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית המשפט העליון (בשני סיבובים), וברור שאין פסיקה זו של בית המשפט יכולה להחשב כגורמת לנזק" (עמ' 9 לכתב העירעור, ההדגשה במקור, ש.ד.).
עוד טוענת המשיבה, כי הפרשנות שמערערים נותנים לחסינות הבורר הנה מרחיקת לכת, וכי מדובר בעילות תביעה שונות, שעובדותיהן נודעו לה "רק בשנת 2015, לאחר חקירה ובדיקה אשר היו מתייתרות לחלוטין, אילו היה המערער עצמו טורח לעדכן את המשיבה, וחשוב לא פחות, את המערערת, הן במצבו הבריאותי והן בקשריו העיסקיים כלכליים עם אקסטל". המשיבה מוסיפה וטוענת כי לא זכתה בסעד נגד אקסטל למרות שהוכיחה את טענותיה, בשל קביעתו של המערער כי אינו מוסמך ליתן סעד, לאחר שנים בהן היתנהלה הבוררות, למרות שהחלטה בדבר קיומו של הסדר כובל צריכה היתה להנתן בתחילתה.
...
עוד טוען המערער, כי עילת התביעה הנסמכת על טענות (מוכחשות) ביחס למצבו הבריאותי התיישנה, ולא ברור מדוע שעה כב' הרשם לטענותיה של המשיבה להתיישנות שלא מדעת, ומדוע קבע ללא הנמקה ש"יש צורך לקיים בירור עובדתי מעמיק ביחס להיקף העובדות שנודעו למשיבה בתקופות הרלוונטיות", בו בזמן שקבע כי "אין מחלוקת כי חששה של המשיבה עלה כבר במהלך הבוררות עצמה ובסמוך למתן פסק הבוררות". לבסוף, טוען המערער כי גם טענותיה (המוכחשות) של המשיבה בעניין מצבו הרפואי נידונו והוכרעו באופן פוזיטיבי בערכאות השונות, לרבות בבית המשפט העליון, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף גם מחמת קיומו של מעשה בי דין והשתק פלוגתא.
הערעורים נדחים.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

המשיבה טענה שהיא תאגיד שונה ונפרד מהתאגידים שהיו צד להסדרים הכובלים הנטענים, הסדרי הטיעון או הסכמי הפשרה.
בשים לב למצב הפסיקתי האמור, קבעתי בעיניין לנואל כך: "הרף שנקבע לבחינת עילת התובענה לצורך היתר המצאה מחוץ לתחום (וכן ביחס לתחולת תקנה 500 (10) לתקנות) הוא, שהתובענה אינה משוללת יסוד על פניה. עד כה, שאלת התחולה של דוקטרינת ההשפעות לא נדונה בבית המשפט העליון לגופה, לא נדחתה בהלכה הפסוקה ואף אומצה באופן כזה או אחר בהחלטות הממונה על הגבלים עיסקיים. עד כה, אין הלכה פסוקה מחייבת בשאלה האם דרוש שההסדר הכובל "כל כולו" יתייחס לשוק המקומי.
...
השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.
בית המשפט העליון (כב' השופטת ע. ברון) דחה את הבקשה וקבע כך: "בדומה להחלטה שניתנה ברע"א 6646/19, אף בענייננו בקשת האישור טרם הוכרעה, ובקשת רשות הערעור מתמצה בהחלטת בית משפט המחוזי הנוגעת להמצאה מחוץ לתחום. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולתו של החוק (חוק התחרות הכלכלית – מ.ב.) במסגרת בקשת רשות הערעור, ומשכך צירוף האסמכתאות איננו נדרש והבקשה נדחית" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) מאחר שמדובר בטיעונים דומים לטיעונים שהועלו בעניין לנואל ומירום, וכדי שלא להותיר איזו סוגיה מהסוגיות שהעלתה המשיבה ללא התייחסות, אחזור בקצרה על הדברים שקבעתי בעניין לנואל ומירום.
קביעה אחרונה זו אושרה בבית המשפט העליון (עניין הצלחה), שקבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "דוקטרינת ההשפעות", ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית".
סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מבחינת היסוד הנפשי העבירה של צד להסדר כובל דורשת מחשבה פלילית לשם השתכללותה (ראו דיון לעיל לגבי היסוד הנפשי בעבירת קו פעולה ולגבי סעיף 19 לחוק העונשין, שמוחל על עבירת ההסדר הכובל, כמו יתר הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, מכוח סעיף 34כג לחוק העונשין וכן ראו עניין בורוביץ' בפס' 92).
מסקירת השתלשלות האירועים לעיל עולה כי מעורבותו של קן תור החלה כבר במהלך סיור הקבלנים ביום 12.5.2008, במהלך הסיור בשל החשש שלו מעליית מחירי הברזל כתב קן תור עצומה ובה התבקשה עמיגור להעניק לקבלני המדף פיצוי בגין עליית מחירי הברזל (ת/276, ראו סעיף 33 לסיכומי קן תור וכן פרוטוקול הדיון מיום 15.6.2016 בהליך הנפרד בעמ' 3081 – להלן כל ההפניות לדיון מיום 15.6.2016 יהיו לדיון שנערך במסגרת ההליך הנפרד בעניינינו של קן תור).
טענה זו של קנר אינה יכולה לסייע לו ואינה רלוואנטית לשאלת הוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו. המאשימה הוכיחה כי לגבי קנר מתקיימים היסוד העובדתי והנפשי של עבירת ההסדר הכובל ואין בטענתו של קנר כי הוא היה מרויח מהמכרז וכי קבלן המשנה שלו היה מעורב יותר במהלך כדי לשנות ממסקנה זו. אעיר כי דוקא הטענה שקנר יכול היה להרויח מהגשת הצעה במסגרת המיכרז רק מדגישה את הבעייתיות והחומרה הגלומה בהחלטה המשותפת של הקבלנים.
...
לסיכום: אישום ראשון – אני מזכה את שחף מעבירה של צד להסדר כובל שיוחסה לו באישום זה. לנוכח האמור לעיל אינני מוצא להרשיעו מכוח אחריות מנהלים לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים.
אני מרשיע את בובליל, גורדון והתאחדות הקבלנים בעבירה של צד להסדר כובל על פי הוראות החיקוק שפורטו באישום זה כמפורט לעיל.
אישום שני – אני מרשיע את קן תור, קן התור, נגרי, טר ארמה, יקואל, יעז, קנר, קיסר, אשר, אוולון, נוימן, דיורין, קולן, מנרב, אלישי נחום, חברת נחום עמוס, שומרוני, חברת י. שומרוני, אוזן, חברת אחים אוזן, סלטי וחברת אחים סלטי עסאם בעבירה של צד להסדר כובל על פי הוראות החיקוק שפורטו באישום זה. אישום שלישי – אני מרשיע את בובליל, גורדון, שחף, גרין והתאחדות הקבלנים בעבירה של צד להסדר כובל, על פי הוראות החיקוק שפורטו באישום זה. הרשעתם של בובליל וגורדון היא מכוח סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בעקבות רע"א 925/17 הצלחה נ' AU בע"מ (31.7.2017), שבו קבעה כב' השופטת (כתארה אז) א' חיות כי לא ניתן להחיל את תקנה 500(7) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בנסיבות שדמו לנסיבות הענין שלפניי, בוטלו היתרי המצאה לחו"ל שניתנו קודם לכן בבקשת אישור זו. מכאן ואילך ניטש המאבק המשפטי בתיק זה בעיקר בשדה הליכי ההמצאה לחו"ל. אין עוד צורך בדיון המפורט בבקשות נוספות, והמתעניין יוכל לקרא את ההחלטה שדחתה את הבקשה לאישור הסדר פשרה עם המשיבה 4 ("טקומסה") מיום 26.2.2019 (החלטה שאושרה ברע"א 2296/19 ‏Tecumseh Products Company‏ נ' אמיר זילברברג (18.8.2021)).
הראש האחר של הפצוי הוא בכך שווירלפול תשקיע משאבים סבירים למסור לב"כ המבקשים מידע על אודות טענות והחלטות מהותיות מתוך הליכים רלוואנטיים שהוגשו לבתי משפט ברחבי העולם בקשר להסדר הקרטל.
הדוקטרינה נהוגה באיחוד האירופי והיא מאפשרת בנסיבות מסוימות להיתעלם מהישות המשפטית הנפרדת של תאגידים וישויות משפטיות המאוגדים בקונצרן, על ידי היתייחסות לקונצרן כישות כלכלית אחת (להרחבה ראו: אריאל אזרחי ודיויד גילה דיני התחרות האירופאים בראי דיני ההגבלים העיסקיים הישראליים 462-461 (2019); מיכל (שיצר) גל, אמיר ישראלי ומנחם פרלמן "הסדרים כובלים – יסודות האיסור" ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העיסקיים כרך ראשון 193, 246-244 (מיכל (שיצר) גל ומנחם פרלמן עורכים, 2008)).
...
אני סבורה כי אין לראות בכך אלא זהירות משפטית ראויה.
ודאי לא ניתן להסיק מסקנה משפטית בדבר חבותה האפשרית של כל אחת מן החברות, או השפעתה על חבותה של ווירלפול.
לנוכח האמור לעיל, ברי כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה לדיון בתביעה כגון דא. כמו כן אין סיבה לחשוש כי עניינם של חברי הקבוצה לא ייוצג או ינוהל בדרך הולמת ובתום לב. לסיכום אני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקשים לבין ווירלפול, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ת' בזק רפפורט) ב-ת"צ 40105-07-18 מיום 7.11.2021, שבמסגרתה נדחתה בקשה ליתן החלטה בעיניין הסדר הפשרה שגובש בין המבקשת ובין משיבה 1, חברת ניו לינאו סינמה (2006) בע"מ (להלן: סינמה סיטי).
על כן מוקד הדיון ביחס לסינמה סיטי הוא משפטי ונוגע לשאלה אם תניות הבלעדיות מהוות הסדר כובל אסור, ואילו מוקד הדיון ביחס למשיבות הנותרות הוא קודם לכל עובדתי ונוגע לשאלה אם בכלל קיימים הסדרים כובלים בינן ובין הקניונים.
נוסף על כך, החלטת בית המשפט מתמרצת הגשת תובענות ייצוגיות נפרדות כנגד גופים שונים גם אם עניינן זהה, וזאת כדי לשמור על האפשרות לפשרה רק עם חלק מהנתבעים.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ובהתאם לסמכותי מתוקף תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור לגופו.
התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו