ביום 1.6.2021 ניתנה החלטה ראשונה למזונות זמניים כדלהלן:
ביום 1.12.2021 לאחר שמיעת הצדדים בדיון ניתנה החלטה שניה למזונות זמניים בה קבעתי כי החל מחודש 4/2021 הנתבעת תישא במזונות בסך 1,000 ₪ עבור כל קטין ובסה"כ 2,000 ₪ לשניהם החל ממועד הגשת התביעה.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין הצדדים – בהיתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות והמדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שוים.
...
אין בידי לקבל טענה זו. כפי שלנתבעת יש טענות שבחלקן התקבלו לגבי כלל מקורות ההכנסה שלהתובעת , כך יש להתחשב גם בהכנסה זו.
שתי הצדדים ביקשו לייחס משמעות להסכם שנחתם אך לא אושר וכ"א מהן סבורה כי הוא מחזק את טענותיה בתביעה זו. בסופו של יום סברתי כי אין מקום לתת משקל להסכם שלא אושר והצדידם חזרו ממנו.
לאחר בחינת חומר הראיות ושמיעת הצדדים אני קובעת כי הכנסתה החודשית הממוצעת של הנתבעת מכלל מקורות הכנסתה הם: מהכנסותיה הממוצעות מהחברה המשקפות משכורת (בסך של כ-11,500 ₪ נטו בחודש) וכן גם הטבות הניתנות לה על ידי החברה באופן קבוע לרבות רכב, טלפון, דיבידנד (גם אם לא באופן מלא) (בסך נוסף של 2,500 ₪) – בסך של 14,000 ₪ לחודש.
אני סבורה כי הערכה זו מבוססת על הנתונים שהוצגו והם גם על הצד השמרני.
סיכומו של דבר הכנסתה של הנתבעת מכל המקורות מוערכת בסך של 16,500 ₪ לחודש בממוצע.
מתוך סכום זה אני קובעת כי כל אחת מהצדדים נושאת באופן ישיר בסך של 1,700 ש"ל חודש משהות הקטינים עימה.
מאחר ויש פערי השתכרות בין הצדדים בשיעור של 57/60% לנתבעת אל מול 43/40% לתובעת אני קובעת כי הנתבעת תשא בתשלום בסך של 750 ₪ לחודש לתובעת כמזונות שוטפים.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין הצדדים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות והמדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים.
