ביום 1.4.2024 ניתנה החלטתנו ולפיה התרנו לנתבעת להגיש הודעת צד שלישי כנגד מר יאיר יונה, שכיהן כמנכ"ל הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן: "הצד השלישי" ו"ההחלטה").
ראו למשל דברי בית הדין הארצי לעבודה בעיניין כהן (ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008)):
"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית'".
לשיטתנו, המקרה הנוכחי אינו מקרה חריג שכזה, ואיננו סבורים כי יש מקום לסילוק ההודעה לצד השלישי על הסף, מבלי לקיים דיון עינייני בפני בית הדין;
הטעם הרביעי - הצד השלישי לא הוכיח את התנאים הנדרשים לעיכוב הליכים בשל "הליך תלוי ועומד" – הצד השלישי טען בהרחבה בבקשתו לגבי קיומו של "הליך תלוי ועומד", שהוא הליך הבוררות, כאמור לעיל (ראו סעיפים 7, 18, 22 ו-31 לבקשה).
בפסיקת בתי הדין לעבודה אף נקבע כי חברה שנתבעת בבית הדין לעבודה יכולה במקרים מסוימים להגיש הודעת צד שלישי כנגד נושאי משרה בכירים אצלה, כגון המנכ"ל. למעשה, אפילו בהליך שציין הצד השלישי בעצמו בבקשתו (בר"ע (ארצי) 2135-05-18 בן יוסף – אפריקה ישראל תעשיות בע"מ (ניתן ביום 10.6.2018)) נידונה בבית הדין האיזורי תביעה שהגישו מספר חברות כנגד עובדת ששמשה כסמנכ"ל משאבי אנוש.
...
הנתבעת הגיבה לבקשה והתנגדה לה.
אשר לעמדתנו – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים אנו דוחים את בקשת הצד השלישי, וזאת מהטעמים הבאים –
הטעם הראשון - בקשת הצד השלישי נעדרת כל תימוכין ואסמכתאות – בקשתו של הצד השלישי נשענת ברובה הגדול על טיעונים והנחות עובדתיות, ובין היתר –
הטענה כי מתקיימת בוררות בינו לבין מרקו בפני עו"ד איתמר ענבי (סעיף 2 לבקשה); הטענה כי במהלך הבוררות הוצג דו"ח רואה-חשבון חקירתי (סעיף 3 לבקשה); הטענה כי הצד השלישי ומרקו קיבלו יחדיו את כל ההחלטות בנתבעת, שבה הם היו שותפים בעבר ומזה כ-20 שנים (סעיפים 6 ו-8 לבקשה); הטענה כי דו"ח רואה-החשבון הינו מגמתי ומסולף (סעיף 6 לבקשה); הטענה כי מרקו מנסה באמצעות ההליך הנוכחי לפגוע בצד השלישי (סעיף 11 לבקשה); הטענה כי הליך הבוררות חופף במידה רבה להליך הנוכחי, וכי אם בית הדין ישוב ויתיר את ההודעה לצד שלישי, הוא בפועל ידון בהליך הבוררות, במלואו ובשנית (סעיף 31 לבקשה); הטענה כי הוצאת התובעים לחופשה ללא תשלום היתה בידיעה ובאישור של דירקטוריון הנתבעת, שבו כיהנו באותה עת גם מרקו וגם הצד השלישי (סעיף 33 לבקשה); הטענה כי גם אם התובעים הוצאו לחופשה ללא תשלום שהיא פיקטיבית, הנתבעת היא זאת שהרוויחה מכך בסופו של דבר (סעיף 39 לבקשה).
ולו מטעם זה, וכאשר עסקינן בבקשה חסרת תימוכין לחלוטין, דינה להידחות על אתר;
הטעם השני - חוסר תום-לב בהגשת הבקשה – כפי שציינו דלעיל, הנתבעת התנגדה לבקשת הצד השלישי.
מעבר לכך, אנו סבורים כי ניהול ההודעה לצד שלישי בבית דין זה תתרום לייעול ההליך, תאפשר דיון במכלול הסוגיות העומדות בפני בית הדין ואף תמנע הכרעות סותרות;
הטעם החמישי - הצד השלישי לא הוכיח כי עילת הבקשה כנגדו נעדרת סמכות עניינית – הצד השלישי הוסיף וטען בבקשתו כי הבקשה כנגדו נעדרת סמכות עניינית, וכי אין לאפשר לבית הדין לעבודה לדון בטענות בין שותפים עסקיים במסגרת סכסוך עסקי.
הנה כי כן, נסכם ונציין כי לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעת הנתבעת כנגד הצד השלישי, ואם ההודעה לצד השלישי היתה מוגשת מלכתחילה כתביעה נפרדת, היא אכן היתה נתונה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה;
לסיכום – בקשת הצד השלישי נדחית.
