הכרעה בשאלת הפיצויים והוצאות ההגנה הנה חלק אינטגראלי מההליך הפלילי העקרי ונסמכת על ההליכים והחומר הראייתי שבתיק, אשר על יסודם מחליט בית המשפט אם היתקיימו העילות המצדיקות פיצויים אם לא. ראו גם את דבריה של כב' השופטת שטרסברג כהן בבג"ץ 2428/99 מדינת ישראל נ' דוויק פד"י נד'(1) 688:
"הבקשה לפיצויים איננה מנותקת מן ההליך הפלילי. זוהי בקשה המהוה חלק נילווה להליך הפלילי אם לא חלק אינטרגלי ממנו. אף שהיא נושאת אופי מעין-אזרחי, היא קשורה בטבורה להליך הפלילי. עילותיה צומחות מתוך ההליך הפלילי, בין מחמת שהתברר במהלכו שלא היה יסוד לאשמה ובין משום שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצויים עקב העמדת המבקש לדין וזיכויו. על הליך זה להתנהל במהירות וביעילות ולהעניק לנאשם שזוכה פיצויים המגיעים לו, אם מגיעים, כפועל יוצא מזיכויו. אין להופכו להליך החוזר על המשפט הפלילי מחדש. דיון במותב שדן בתיק ומכיר את החומר חוסך בזמן, במאמץ, בכוח שפוטי ובכסף, בלי שיש בכך כדי לפגוע בזכויות הנאשם שזוכה בעירעור. החומר הראייתי בהליך הפלילי ופסק-הדין המזכה מהוים תשתית להכרעה בבקשה. מתוך חומר זה על בית-המשפט להסיק אם לא היה יסוד לאשמה או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצויים. ניתן לומר, כי המותב שדן בעיניינו של הנאשם בערכאה הראשונה הוא הפורום הטבעי ביותר והיעיל ביותר לידון בבקשה לפיצויים" (שם, בעמ' 693).
אשר על כן, את הבקשה לפסיקת הוצאות והחזר הוצאות הגנה, יש להגיש עם תום הדיון לרבות בדרך של בקשה מיידית בעל-פה. נשאלת השאלה האם בכול מקרה בו בקשה מעין זו מוגשת בשיהוי ניכר דינה להדחות על הסף או שמא במקרים חריגים יש לבוחנה לגופה.
...
באשר לשיהוי הרב בהגשת הבקשה, טוענת ב"כ המבקש כי זה אוחז בהנמקות מוצדקות לאי הגשת הבקשה עד כה.
בתגובתה, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, הן בשל השיהוי הרב בהגשתה והן מן הטעם שהמבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 80 לחוק העונשין, ולפיכך אינו זכאי לקבל פיצוי מאוצר המדינה.
להלן נימוקי:
הבקשה לדחייה על הסף בשל שיהוי
החלטתי לדחות את טענת המשיבה בהקשר זה. אכן, תקנה 4 לתקנות הפיצויים קובעת מפורשות כי הבקשה למתן פיצוי יכול שתהא בע"פ מיד בתום הדיון או לאחר החלטת הזיכוי.
ככלל אני סבור שאדם זכאי לפיצוי מלא עבור הנזקים שנגרמו לו. דא עקא, איני יכול להתעלם מעיתוי הגשת הבקשה בחלוף שלוש שנים וחצי ממועד מתן הכרעת הדין המזכה.
סבורני כי התעלמות משיהוי משמעותי שכזה בקביעת גובה הפיצוי, בניגוד לעצם הזכאות לו, עלולה להוביל להגשת בקשות על ידי נאשמים שזוכו במשפטם בעיתוי נוח מבחינתם, דהיינו במועד בו שיעורו של השכר החודשי הממוצע במשק גבוה יותר מזה שהיה במועד הזיכוי, דבר אשר יגדיל באופן מלאכותי וללא כל הצדקה את גובה הפיצוי.
במקרה דנן, בשל השיהוי הרב, אני קובע כי סכום הפיצוי יעמוד על מחצית הסכום המבוקש בסעיף 54 לבקשה.
