המבקש נידרש להגיב לבקשה, שם טען, בין היתר, כי בית המשפט אינו יכול להעתר לבקשה, היות והדבר יהווה פגיעה בפרטיותו של המבקש וכן כי "יהיה בו כדי ביצוע תיקון בפסק דין חלוט", כך בסע' 4 לתגובה, ולכך הוא מיתנגד.
המבקש לא ראה להשיב להחלטה הנ"ל, אלא ביום 03.01.24, תחת בקשה נושאת כותרת "בקשה דחופה למתן החלטה". בבקשתו זו ציין כי תיק ההוצאה לפועל שניפתח לבצוע פסק הדין ניסגר, ולכן סבר כי המשיבה הבינה את שגיאתה, במסגרת ההליך שהתנהל לבירור הבקשה לביטול פסק הדין, וחזרה בה מתביעתה; סברה זו התבררה כשגויה אך ביום 21.12.23, כאשר קיבל הודעה מב"כ המשיבה לפיה בכוונתה לחדש את ההליכים ולפתוח את התיק שניסגר, ומכאן השהוי בתגובתו;
ברם, גם הפעם לא ראה המבקש להתייחס לעובדה כי מאז 29.12.20 לא נעשתה בתיק כל פעולה לקדם את ענייניו.
...
הובאה בפני בקשה לסגירת תיק הוצאה לפועל שניפתח לביצוע פסה"ד שניתן בהעדר הגנה כבר ביום 01.02.12, ולחילופין, להורות על ביטולו של פסק דין - כך מתוך הרישא לבקשה;
הלכה למעשה, עותר המבקש לביטול פסה"ד, שכן ממילא, אם תתקבל הבקשה הרי שתיק ההוצאה לפועל ייסגר מאליו, ואם תדחה, אין להיעתר אף לבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל.
אני סבור כי התנהלותו זו של המבקש עולה כדי זלזול ממש בבית המשפט, כמו גם במשיבה עצמה, המצדיק את דחייתה של הבקשה.
בהקשר זה, נכונים דבריו של כב' הרש' (בכתוארו אז) ב' אוקון בהחלטתו ברע"א 7051/00, בנימין קיסלר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [13.07.01]:
"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטמיים של בעל הדין שכנגד (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי) [פורסם בנבו] ."
סוף דבר -
התובע הגיש בקשתו בשיהוי ניכר, תוך פגיעה בהסתמכות המשיבה על פסק הדין ועקרון סופיות הדיון.
לאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בהליך אשר יש בו להצדיק את ביטול פסק הדין מחובת הצדק, ולאחר שלא מצאתי כל טעם של ממש למחדליו של המבקש והגעתי למסקנה כי סיכויי הגנתו קלושים, אני מורה על דחיית הבקשה;
לאחר ששקלתי את התנהלות המבקש בהליך, מצאתי להשית עליו את הוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪;
כמו כן, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪.
