החלוקה בתשלום הוצאות הסעות לבתי ספר

בשים לב לאחריותם המשותפת של הנתבעות 1 ו- 3 לתאונה ובשיקלול מכלול הנסיבות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעים באופן כזה שהנתבעת 1 (והמבטחת מטעמה – הנתבעת 2) כבעלי בית הספר מקום התאונה, תישא ב 25% מהנזק והנתבעת 3 כיצרנית הארונית נשוא התובענה, תישא ב 75% מהנזק.

מר ריחאני התבקש לתאר יום טיפוסי של המשפחה וכך העיד "אני קם בבוקר, מעיר את הילדים, ברוך השם בשנה האחרונה הם נהיו עצמאים יותר ומתלבשים לבד. אבל לפני כן הייתי מטפל בהם, מלביש אותם, מכין להם כריכים לבית הספר ומסיע אותם לבית הספר. אחרי זה אני לוקח את אישתי לעבודה ויוצא לעבודה שלי. אני קובע פגישה בשעות מסוימות, לפעמים אני מסיע את הילדים וחוזר הביתה. אני מחכה לפגישות שקבעתי יש מזכירה בחברה שמתכננת את הדברים, ואם באותה שעה יש פגישה אני יוצא וחוזר. חוץ מהפגישות בחוץ אני כל היום בבית" (עמ' 23 שורות 6-11 לפרוטוקול מיום 8/5/17).

הוצאות רפואיות ונסיעות: לטענת התובעת כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הוצאות רבות עבור טיפולים, נסיעות, תרופות וכלי עזר שונים לרבות תשלום שכ"ט מומחים.

בעניינינו, מלבד קבלות על תשלום שכ"ט המומחים מטעמה וחלקה בשכ"ט המומחים מטעם בית המשפט, צירפה התובעת קבלות בודדות בסך כולל של מאות שקלים לכל היותר עבור תשלום לשירותים רפואיים ורכישת תרופות בקופת החולים בה היא חברה.

...

ביחס לעתיד, התובעת לא הציגה חוות דעת או אסמכתה רפואית שתאשר את טענתה לפיה תזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד ולא שוכנעתי כי נכותה של התובעת בעקבות התאונה תצריך הוצאות בגין טיפולים בעתיד ולפיכך אינני מוצאת לנכון לפצותה בגין ראש נזק זה. סה"כ 3,000 ₪.

סוף דבר, התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.

ההודעה לצדדים שלישיים 1 ו- 3 וכן ההודעה לצד רביעי, נדחות.

בהתייחס להסעות הקטינים לבית המגורים טען האיש, כי העובדה שהאשה בחרה לרכוש דירה במקום מרוחק אינה מצדיקה הישתתפות בעלות ההסעות; כי גם האיש נושא בהסעות (ואף נידרש לקחת רכב בהסדר ליסינג ממקום עבודתו בכדי לאפשר הסעת הקטינים) וכי מדובר בסכום זניח של כ-8.75 ש"ח לחודש.

באותם מקרים שבהם שני ההורים הם מיטיבים ומוכשרים לכך, סביר להניח כי ההורה שריכז את מרבית הטיפול בילדים (למשל, דאג לרכישת ביגוד לילדים, לצריכת שירותי רפואה, לאספקה של עזרי לימוד לבתי הספר) יהיה גם ההורה שירכז את הטיפול באספקטים אלה לאחר הגירושין.

אשר להוצאות שאינן תלויות שהות פורט באותו ענין, כי "ראוי לקבוע, כבררת מחדל, ניהול מרכזי של ההוצאות שאינן נוגעות לקיום יומיומי על ידי "הורה מרכז" אשר יקבל לידיו תשלום עבור הוצאות אלה והם יוערכו על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין ויועברו מההורה האחר לידי המרכז בהתאם לחלק היחסי של ההורה האחר בהכנסות".

...

אשר לזהותו של ההורה המרכזי נקבע, ככלל, כי יקבע מי ששימוש כמטפל העיקרי של הקטינים טרם הפרידה אולם נקבע שיקול דעת רחב לבית המשפט בענין זה. לאור ניתוח הדברים כאמור, לאחר שקלול כלל הנתונים, לאחר בחינת נסיבותיו הפרטניות של התא המשפחתי שלפניי ולאחר שנתתי דעתי על שיעור הכנסות הצדדים, מצבם הכלכלי, חלוקת זמני השהות, שיעור ההכנסה הפנויה וחלוקת הנטל, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאות הקטינים הקשורים במקום המחיה שלהם (הוצאות תלויות שהות, הוצאות המדור והחזקתו).

עם זאת, אני סבורה, שמדובר במקרה התואם את העקרונות המפורטים בבע"מ 919/15 בכל הנוגע לקביעת הורה מרכז.

על כן, בהתבסס על עדויות הצדדים ביחס למעורבותה של האֵם ותפקודה ברכישת ביגוד הנעלה וציוד לקטינים, אני ממנה את האֵם כ"הורה מרכז" אשר תקבל לידיה מידי האב עד ליום 10 לכל חודש עבור החודש השוטף מחצית מסכום המזונות המיועד עבור הוצאות שאינן בגין פעילות יומיומית שוטפת ואינן תלויות במגורים ובשהות, כלומר סכומים המיועדים לצרכים אחרים (ביגוד, ספרים, הנעלה, קוסמטיקה, טלפון, תספורת וכו') בסך של 700 ש"ח לחודש (סכום זה מהווה מחצית הסכום שנקבע כהוצאות שאינן תלויות שהות עבור שני הקטינים ובכך משקף את חלקו של האב בהיבט זה).

, עלות ההסעות לבית הספר, עלות ההזנה בבית הספר, חוגים והצהרון בו מבקר הבן .

גם כב' השופט מזוז הביע החשש מפני השמוש בנוסחה, אשר עלול להביא לניצול לרעה של הקביעה בדבר חלוקת נטל שווה בין ההורים, נוכח המורכבות הרבה שיש בדיני המשפחה, והבהיר, כי לשיטתו יש להותיר שיקול דעת לבית המשפט ע"י כך שלא יהא מחויב לנוסחות אריתמטיות נוקשות אלא תעמוד לרשותו האפשרות לשקול שיקולים שונים העולם ממכלול הנסיבות האופפות את התא המשפחתי הקונקרטי שהוא נידרש לעניינו לשם השגת היעד של שויון מיגדרי מהותי בין ההורים בנשיאה בהוצאות ילדיהם הקטינים (ראו סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט מזוז, עמ' 117-118).

מחצית הוצאות חינוך וחוגים (תשלומי ביה"ס, אגרת גן+ ועד גן, תשלומי בי"ס, ועד כיתה, הזנה בביה"ס, חוגים)– 995 ₪ מתוך 1,990 ₪.

...

בתום הדיון מיום 22.04.2021 ניתנה החלטה ובה נקבע לאמור: "בהינתן כי הליך המזונות נפתח לפני זמן רב ובכורח הנסיבות הדיון בהליך נדחה מספר פעמים בשל התפשטות נגיף הקורונה, בהינתן כי הליך מזונות הוא הליך דינמי ובפרט בנסיבות המקרה דנא, עת חלו שינויים בנסיבות בין היתר, במקומות העבודה של הנתבע ובמקום המגורים של הצדדים לרבות העובדה שהנתבע רכש את זכויות התובעת בדירה המשותפת, יש מקום לקבל השלמה של המידע טרם מתן פסק הדין בעניין המזונות. לכן אני מורה כדלקמן: הצדדים יגישו לתיק ביהמ"ש תוך 30 יום, דפי בנק בהתייחס לחשבונות העו"ש שלהם כפי שהוצהר עליהם בהרצאת הפרטים (התובעת בהתייחס לחשבון בבנק הדואר ובבנק הפועלים והנתבע בהתייחס לחשבון בבנק איגוד) בהתייחס לתקופה שמיום 1.4.2020 ועד 31.3.2021. הצדדים יגישו את דפי הבנק עצמם ולא דוחות אקסל או דוחות אחרים שנערכו בידי מאן דהוא. כן יגישו הצדדים תוך אותו מועד, תלושי שכר בהתייחס לתקופה שמחודש מרץ עד ספטמבר 2020 (כולל).התובעת תצרף תוך אותו מועד העתק של הסכם שכירות בתוקף בהתייחס לדירת המגורים המשמשת אותה ואת הקטינים, לרבות אסמכתאות בגין הוצאות החזקת המדור ככל שהם בידה, וזאת בהתייחס לתקופה שמחודש ספטמבר 2020 ועד מרץ 2021 (כולל). הנתבע יצרף את הסכם השכירות שעל פי טענתו נחתם בין אחותו הגב' ... ובין חברת עמידר הרלוונטי לתקופה של השנה האחרונה. כן יצרפו הצדדים תדפיסי אשראי בגין כל כרטיס אשראי שהם מחזיקים ללא יוצא מן הכלל בהתייחס לתקופה שממרץ 2020 ועד ספטמבר 2020 (כולל).כן יצרפו הצדדים אסמכתאות בעניין מסגרת האשראי שיש להם בכל אחד מכרטיסי האשראי שהם מחזיקים בידיהם, נכון ליום 1.4.2021. למותר להבהיר כי, הן על פי דיני הראיות והן על פי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, מי מבעלי הדין אשר לא יפעל בהתאם להוראות בית המשפט בכל הנוגע לגילוי המסמכים, יזקף הדבר לחובתו ,הן מבחינת המשקל הראייתי שיש למחדליו והן לעניין פסיקת ההוצאות בתום ההליך". בהתאם להחלטה האמורה הוגשו לתיק בית המשפט מסמכי הנתבע ביום 21.05.2021, ואילו מסמכי התובעת הוגשו ביום 23.05.2021.

ברי, כי אין המדובר בהיעדרויות שהן בגדר הנורמה, ושוכנעתי, כי הנתבע אכן נעדר מעבודתו לצורך צמצום הכנסתו בפועל כחלק מטקטיקה בניהול ההליך ולשם יצירת מצג שווא בעניין גובה ההשתכרות שלו.

כאמור, הכנסתם החודשית הפנויה של הצדדים דומה; במסגרת ההכרעה שניתנה בהליך הרכושי, אוזן שוויים של נכסי הצדדים, נכון למועד הקרע, מחצה על מחצה, ושוכנעתי עוד, כי גם בהתייחס ליתר הרכוש, אשר תמונת המצב לגביו התגבשה לאחר מועד הקרע, מצבם של הצדדים דומה, עת שווי דירת הנתבע נכון להיום דומה בגובהו לסכומי הכסף המוחזקים בידי התובעת או עבורה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל בהרחבה, נקבע בזאת כדלקמן: א- הוצאות המדור - האב יישא בהוצאות המדור עבור כל ארבעת הקטינים בסך כולל של 1,660 ₪ (415 ₪ עבור כל קטין).

1 ₪ לילדים ולקחה את --- לבליך", וכן חושבו עבורה החזר הוצאות דלק בסך כולל של 2,750 לחודש עבור הוצאות הסעה לילדים, בין היתר לבתי הספר, לרופאים, לחברים ולחוגים.

לטענתה, אמנם בחוות דעת המומחה שהוגש לבית המשפט צורפה הערכת שווי לצורך לחלוקת המיטלטלין, אולם המומחה טען אף הוא בחקירתו כי יש להורות על חלוקה בעין של 18 , המיטלטלין: "נכון יותר לחלק המיטלטלין בעין" (ראו: חקירת המומחה, פרוט' מיום 3.12.17 19 .

הנתבע טוען כי טענת התובעת להחזר עבור תשלומי ארנונה, חשמל וועד בית הנם ביחס למועד בו הנתבע חדל מלהתגורר בדירת הצדדים ושילם עבור הוצאות אלו במסגרת דמי המזונות שנקבעו ועל כן חיובו בסכומים אלו יהוו תשלום כפול, אולם הוא לא היתייחס לכך שהחיוב מתייחס לתקופת זמן בה גרו עוד הצדדים יחדיו.

...

10 אשר על כן אני קובעת כי הנתבע זכאי לדמי שימוש ראויים מהתובעת החל מחודש 6/2013 ועד למועד פירוק השיתוף בפועל בשיעור של 4,750 ₪ בחודש.

מאחר והשמאות נערכה בהתאם למועד בו הוגשה התביעה והוגשה לבית המשפט בחודש 6/2017 ולא לפי המועד בו יחל תשלום דמי השימור ( 6/2013 ), אני מורה כי לסכום לא יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין, מאחר וסכום דמי השימוש הינו על "הצד הגבוה" לפי המועד המאורח בו נערכה השמאות ובכך יש פיצוי מקביל ל"פיצוי" בדמות הפרשי הצמידה וריבית לט 17 .

היו נפסקים בהתאם למועד החיוב החל מחודש 6/2013 סיכום אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי וקובעת כי התובעת חבה לנתבע דמי שימוש ראויים בסך של 4,750 ₪ לחודש, החל מחודש 6/2013 ועד למועד הפירוק שיתוף בפועל.

יצוין, כי במסגרת תביעת המזונות, הכלילה האשה כחלק מההוצאות שאינן תלויות שהות תשלומים בגין בתי ספר, הסעות לבית הספר, ציוד בית ספר וכו, אלו שהוצאות אלו הנן חלק מההוצאות החינוכיות של הקטינים, בהן יישאו הצדדים בנפרד, בחלקים שוים, כפי שיפורט בהמשך.

התביעה הרכושית וחלוקת המיטלטלין: במסגרת תצהיר האיש, פירט האיש את ההלוואות המשותפות שהוא ממשיך לשלם, מבלי שהאשה משתתפת במחציתן, תוך שהוא מפנה לטיוטת דו"ח המומחית שמונתה ע"י בית המשפט וטוען שחלקה של האשה בהלוואות אלו עומד על 29,029 ₪.

...

בנסיבות אלו, שבהן האיש ויתר על התכולה שנותרה בבית, לקח לעצמו פריטי תכולה לפי בחירתו, לא הוכיח כי שווי הפריטים שנותרו בבית עולה על שווי הפריטים שהותיר לעצמו וכן הודיע מראש כי אינו מעונין בפריטים השייכים לקטינים, אני סבורה כי לא היה מקום לדרישתו לקבלת מחצית שווי התכולה שנותרה בבית.

לפיכך, הדרישה לקבל מחצית שווי המיטלטלין שנותרו בידי האישה נדחית.

יצוין, כי רק לפנים משורת הדין, לא חייבתי גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על אף שאני סבורה כי לא היה מקום לבזבז זמן שיפוטי ולנהל הליך שלם בעניין המיטלטלין, לאור הנסיבות המפורטות לעיל.