החזרת תפוס בשל עבירות סמים

לפני תביעה קטנה לתשלום סכום של 10,000 ₪, המורכב מסך שך 5,655 ₪ שנתפס מידיו של התובע עת עוכב לחקירה בגין חשד לעבירת סם, ויתר הסכום מיוחס לפצוי התובע בגין אגרה, הפסד יום עבודה, בטלה ובזבוז זמן ומשאבים לצורך הטיפול בהחזרת התפוס.

...

לפיכך, מתוך מכלול הראיות והנסיבות, לרבות חקירת הצדדים בעת העיכוב, העדויות שנשמעו בבית המשפט ומידת הסתברותן של הגרסאות, שוכנעתי כי המסקנה המסתברת ביותר היא כי מדובר בכספים השייכים לדרגן, שניתנו כהלוואה לתובע ואשר דינם היה ממילא השבה לדרגן, הן באם בוחנים את מועד ההשבה, בעת שהושבו הכספים בפועל לדרגן, והן באם בוחנים מועד זה היום.

משהמסקנה היא כי הבעלות בכסף הינה של דרגן, אין לתובע זכות תביעה בגינו, והתביעה כנגד שני הנתבעים נדחית, ועמה נדחית ההודעה לצד ג'.

התובע ישלם הוצאות הנתבעים בסך של 500 ₪ לכל אחד.

לפניי בקשה דחופה להחזרת תפוסים ושיחרור חשבונות בנק.

על כך מציין כב' השופט אלרון בע"פ 2163/17 גברילוב נ' מ"י (מיום 21.3.2018) בפיסקה 15: "סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים דן בסמכות בית המשפט להורות על חילוט רכוש בהליך פלילי בגין עבירות סמים, ובתוך כך קובע בסעיף משנה (ב) כי משהוכרז אדם כסוחר סמים, יצווה בית המשפט בגזר הדין 'כי בנוסף לכל עונש יחלוט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט'.

אלא שאין די במחדל זה, כדי להביא לאיון תוקף ההחזקה בתפוסים, הן לנוכח ההלכה הידועה, שסדרי דין אינם חזות הכל, במיוחד בהיתחשב בתכליות פקודת הסמים בהקשר זה, והן לנוכח המצב שבו, עם הגשת כתב האישום המאשימה הודיעה בריש גלי על כוונתה להכריז על הנאשם סוחר סמים ולחלט את הרכוש, כשלנאשם ניתנה ההזדמנות להיתגונן כלפי טענה זו, כפי שעשה בפועל.

...

גם לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהגיש הנאשם, וגם לאחר שמיעת עדותו לפניי, לא עלה בידו לשכנע במידה הנדרשת כעת (מאזן ההסתברויות), כי הכספים שנתפסו אינם קשורים לסמים.

יוצא, אפוא, כי לא שוכנעתי מטענות הנאשם, כי הרכוש שנתפס תמים הוא, וכי אין לו קשר לעבירת הסמים בה מואשם.

לפיכך, אני קובע את הדברים הבאים: כל הכספים שנתפסו יוותרו בידי המדינה עד לתום ההליכים; בהתחשב בסכום המזומן שהופקד לחשבון (למעלה מ-100,000 ₪) ויתרת הזכות בעת תפיסתו (כ-60,000 ₪), תפיסת החשבון ועיקולו יוסרו בכפוף להפקדה 40,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 10 ימים מעת מתן החלטה זו. היה ולא תבוצע ההפקדה, העיקול יעמוד בתוקפו עד לתום ההליכים; ככל שהמדינה תעתיק את התוכן הרלבנטי מהטלפונים שנתפסו ומפורטים בבקשת החילוט שבכתב האישום, וככל שהנאשם יחתום על הצהרה לפיה לא תהיה לו כל טענה בדבר כלל הראיה הטובה ביותר בהקשר לפלטי הטלפון, ניתן יהיה להשיב את הטלפונים לנאשם, וזאת בתוך 20 יום מעת מתן החלטה זו. אזכיר למען הזהירות, כי קביעותיי אינן נוגעות לתיק העיקרי ואין להן השלכה עליו, הואיל ובמסגרתו, עומדת לנאשם חזקת החפות, והחלטתי מתבססת על חומרי החקירה שהוצגו ועל הטיעונים המשפטיים שהושמעו, מבלי שהראיות נבחנו במבחנים המקובלים של ההליך הפלילי העיקרי.

עם פתיחת החקירה כנגד המשיב בגין עבירות הסמים, ניפתחה כנגדו, במקביל, גם חקירה בעבירות על פקודת מס הכנסה בהיבט של העלמת הכנסות והלבנת הון, בין היתר בהתייחס לסכומי הכסף שנתפסו במשרדו, בביתו ובחשבון הבנק העיסקי.

בבקשת המשיב להחזרת התפוסים לידיו (מיום 26.3.18) נטען כי אין כל זיקה בין עבירות הסמים המיוחסות למשיב לבין סכומי הכסף שנתפסו בחשבונות הבנק שלו והרכוש שנתפס בחזקתו (2 רכבי היוקרה ושעון ה"רולקס").

...

שוכנעתי שהמשיב תמך באמו מבחינה כלכלית עובר למעצרו; עוד שוכנעתי כי המשיב הוא מקור התמיכה היחיד באם, משבעלה נפטר לפני שנים הרבה, היא נפרדה מבן זוגה לפני מספר שנים, היא מכרה את דירת המגורים בה התגוררה ואין בבעלותה נכסים אחרים.

הוא הדין באשר למשיב – באתי למסקנה כי נוכח הימשכות ההליכים (כתב האישום הוגש בחודש מאי 2017), אף אם לא באשמת המאשימה, היותו של המשיב נתון במעצר תקופה ארוכה, היותו נתון בתנאים מגבילים, ללא יכולת לצאת לעבודה, ונוכח העובדה שהמשיב חייב במזונותיהם של ילדיו הקטינים, יש להורות על שחרור סכום כסף מסוים לידי המשיב, תוך הפעלת בקרה שהסכום יועבר, בין היתר, כתשלום למזונות ילדיו.

סוף דבר אני נותן צו לסעד זמני לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים, ומורה על המשך תפיסתו של הרכוש המפורט בפיסקה 1 לעיל, עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המשיב, בכפוף לסייגים הבאים: מתוך חשבון בנק מזרחי טפחות בע"מ שמספרו 20-407-359934 ישוחררו סכומי הכסף הבאים: 91,000 ₪ [21,000 ₪ (3 X7,000 ₪) חוב עבור דמי שהות בדיור המוגן; ועוד 70,000 ₪ (10 X 7,000 ₪) עבור 10 חודשי שהייה נוספים בדיור המוגן] – יועברו לחשבון הבנק של מוסד הדיור המוגן בו שוהה טוענת לזכות 1, חנה קורן, "בית גיל הזהב" בתל-אביב.

יצויין כי עם פתיחת החקירה כנגד הנאשם בגין עבירות הסמים, ניפתחה כנגדו, במקביל, גם חקירה בעבירות על פקודת מס הכנסה בהיבט של העלמת הכנסות והלבנת הון, בין היתר בהתייחס לסכומי הכסף שנתפסו במשרדו, בביתו ובחשבון הבנק העיסקי.

ביום 26.3.18 הוגשה על ידי ההגנה בקשה דחופה להחזרת תפוסים.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ולאחר שהחומר המבוקש הועבר לעיוני, אני מחליט לקבל את הבקשה בחלקה, כך שיועברו לעיון ההגנה (ולהעתקה) כרטסת הנהלת החשבונות וכן ההודעות שסומנו על ידי 3-1.

להלן טעמיי: שוכנעתי שהטיעון בדבר ה"הפרדה" בין שתי החקירות הוא מלאכותי.

האם משהוגש כתב אישום עוברת הסמכות לידון בהחזרת תפוס הקשור באותו משפט, לערכאה שאליה הוגש כתב האישום, או שמא יוסיף בית משפט השלום לידון בתפוס, עד אשר יוגש לבית המשפט שדן בהליך העקרי? ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת תמר בר-אשר) מיום 6.8.2020 בה"ת 46534-07-20, בגדרה נמחקה בקשת המשיב להחזרת תפוס, ונקבע כי הסמכות לידון בבקשתו, נתונה לבית משפט השלום.

הוזכר בהקשר זה, כי בקשות לסעדים זמניים לצורך חילוט (בעבירות סמים, הלבנת הון ומאבק בטרור), מתבררות לפני הערכאה השיפוטית שאליה הוגש כתב האישום.

משהוגשה הראיה לבית המשפט, מסתיים, ככלל, תפקידה של המישטרה בהחזקת החפץ, ובית המשפט שלפניו מוגשות הראיות, רשאי לצוות מה יֵעשה בו. סעיף 37 לפקודה מוסיף, כי גם במצב שבו לא יוגש החפץ כראיה במשפט, רשאית הערכאה המבררת להכריע בגורלו: חפץ שלא הוגש כראיה הוגש משפט ולא הוגש החפץ כראיה לבית המשפט, הרי אם היה המשפט נגד אדם על עבירה שעבר באותו חפץ או לגביו, רשאי בית המשפט לצוות כאמור בסעיף 34; לא ניתן צו לפי סעיף 34 או שלא היה משפט נגד אדם על עבירה כאמור, תחזיר המישטרה את החפץ לאדם שמידיו נילקח.

כך נאמר בבש"פ 998/05 פפיסמדוב נ' מדינת ישראל, פסקה ח (20.03.2005) (להלן: עניין פפיסמדוב): "הדרך הנכונה היא הפניית המבקש אל בית משפט השלום בראשון לציון, אשר בידו לשקול את הנושא גם במונחי צרכיו של התיק הפלילי שבפניו, וזאת לאחר שמיעת טענות הצדדים, לאזן ולהחליט לפי ראות עיניו. הדעת נותנת [...] כי בית המשפט יידרש, מעבר למחדל כאמור, לנחיצות שבהחזקת התפוסים לצרכי המשפט המתנהל בפניו, קרי לראיות שבו". התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, תסכל אפשרות כזו.

...

סוף דבר פרשנות סעיפי הפקודה לא העלתה בידינו הכרעה ברורה לטובת אחת מן העמדות שהוצגו; שתיהן תוכלנה להתיישב עם לשון החוק.

הראנו לדעת, כי טעמים שבאחידות סדרי הדין וביעילות ההליך הפלילי, מובילים למסקנה שלפיה משעה שמוגש כתב אישום, הסמכות לדון בעניינם של תפוסים הכרוכים באותו הליך, מסורה בידי הערכאה שאליה הוגש כתב האישום.

הערר מתקבל אפוא בזאת.