החזרת תפוס בעקבות הצגת רישיון עסק

מהראיות בתיק החקירה עולה, כי במהלך מספר חודשים ועד ליום התפיסה בפועל, החשוד אוסף ומוביל, ללא רישיון עסק, פסולת מעורבת מתחנות מעבר בצפון הארץ ומשנע אותה דרומה.

דיון והכרעה: וביתר פירוט; סעיף 32 לפקודה, מקנה לשוטר סמכות לתפוס חפץ: "אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". הוראה זו נועדה לשרת שלוש תכליות עיקריות שונות: האחת - מניעת ביצוע עבירות; השניה - תפיסה למטרת חילוט; השלישית - תפיסה לצורך הצגת החפץ כראיה בבית המשפט (ר' בש"פ 5820/16 שם טוב נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל [פורסם בנבו] (25.8.16)).

לאור כל האמור לעיל, אני מורה למשיבה להחזיר למבקש את הרכב התפוס, רכב מידגם BMW מס' רשוי 1758630 בתנאים הבאים, אשר יחולו עד תום ההליכים המשפטיים אשר ייפתחו בענין העבירות אשר נטען כי בוצעו על ידי החשוד, וזאת בכפוף לכך שכתב האישום בגין העבירות הנ"ל יוגש תוך 90 יום מהיום (שאם לא כן יתבטלו הם): הפקדה כספית או ערבות בנקאית צמודה למדד לטובת מדינת ישראל, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן בסכום של 40,000 ₪.

...

נוכח חלוף הזמן מאז תפיסת כלי הרכב, העובדה שלא נשנו העבירות באמצעות כלי הרכב האחרים שבידי החשוד, והצורך באיזון בין הרתעת החשוד ומניעת הישנות העבירה והאפשרות לחילוט אל מול הפגיעה בזכות הקניינית של המבקש, אני סבור שניתן להורות על שחרור התפוס בחלופת תפיסה שיהיה בה להבטיח את התכלית המניעתית והחילוט בסיום ההליך העיקרי.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה למשיבה להחזיר למבקש את הרכב התפוס, רכב מדגם BMW מס' רישוי 1758630 בתנאים הבאים, אשר יחולו עד תום ההליכים המשפטיים אשר ייפתחו בענין העבירות אשר נטען כי בוצעו על ידי החשוד, וזאת בכפוף לכך שכתב האישום בגין העבירות הנ"ל יוגש תוך 90 יום מהיום (שאם לא כן יתבטלו הם): הפקדה כספית או ערבות בנקאית צמודה למדד לטובת מדינת ישראל, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן בסכום של 40,000 ₪.

למבקש 2 יוחסו גם עבירות של ניהול עסק ללא רישיון וצו רשוי עסקים.

ב"כ המשיב סמך את היתנגדותו לשיחרור המשאית בעיקר על הטענה שהמבקש 2 הינו "שור נגח", אשר הורשע בסמוך למועד ביצוע העבירה בתיק זה. נוכח הישנות המעשה אין לתת אמון במבקש 2 והפנה לפסקי דין בהם נדחו בקשות להשבת תפוס נוכח הישנות המעשה על ידי המבקש.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להל- "הפקודה") מקנה לשוטר סמכות לתפוס חפץ "אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". תפיסת נכסים בהתאם לסמכות הנ"ל יכולה להתבצע למגוון תכליות; תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות; תפיסה למטרת חילוט; ותפיסה לצורך הצגת החפץ כראיה בבית המשפט (בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, (12.3.2006)) (להלן- "עניין לרגו").

...

נוכח חלוף הזמן מאז תפיסת כלי הרכב, העובדה שלא נשנו העבירות באמצעות כלי הרכב האחרים שבידי המבקשים, והצורך באיזון בין הרתעת המבקש 2 ומניעת הישנות העבירה והאפשרות לחילוט אל מול הפגיעה בזכות הקניינית של המבקשים, אני סבורה שניתן להורות על שחרור התפוס בחלופת תפיסה שיהיה בה להבטיח את התכלית המניעתית והחילוט בסיום ההליך העיקרי.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה למשיבה להחזיר למבקשים את הרכב התפוס, משאית וולבו שמספרה 62-248-61.

בהתחשב בכך שההחלטה ניתנה שלא במעמד הצדדים אני מעכבת ביצוע החלטתי עד ליום 27.8.17 בשעה 13:00, אלא אם תודיע המשיבה אחרת.

לפיכך נקבע כי במסגרת בחינתה של בקשה לפי סעיף 17 לחוק: "על המאשימה להניח תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לנאשם בכתב האישום ולקיומה של "עילת הפסקת עיסוק מיידית" – עליה לשכנע כי נקודת האיזון בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה ממתן הצוו לבין מידת הנזק שעלול להגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עד לסיום המשפט – מטה את הכף להעדיף את אינטרס הציבור; וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר" (עניין מיאו והאו, פסקה 19).

המומחה הדגים בנסוי שנערך במקום וגילה כי מעמדת השליטה ניתן לשלוח נקודות אשראי לעמדות המשחק וכי "כל העמדות הציגו את מסך משחק הפירות עפ"י הקרידט". המומחה תיאר את מהלך המשחק בפירוט.

לדברי המשיב רק בעקבות הגשת בקשה להחזרת התפוסים הוגשה הבקשה מושא הליך זה. על כל פנים, התוצאה שנוצרה, כי משך יותר מחודש ימים (למן תום הסגירה המנהלית ועד להגשת הבקשה כאן) העסק פתח את שעריו.

...

מכאן נגזרת המסקנה כי הפגיעה שנגרמת למשיב אינה רבה, לא כל שכן לצדדים שלישיים.

ואולם, אינני סבור כי יש בעובדה זו כדי להוביל למסקנה אליה מכוון ב"כ המשיב.

אולם במקרה שלפנינו, לאור מצבור השיקולים המפורטים לעיל, התוצאה המתבקשת היא, כי יש לאסור על קיום פעילות בעסק ואינני סבור כי קיימת חלופה הולמת, או ניתן לנקוט בצעדים חלף סגירת העסק שיאפשרו המשך ניהול העסק ללא הסיכונים הטבועים בו. סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

הרכיב הראשון עוסק בהשבת הרכבים שנתפסו, שמהבחינה המהותית אינו אלא בקשה להשבת תפוס; הרכיב השני הנו בקשה לסעדים זמניים.

זאת ועוד, בהנתן העובדה שהסעד הזמני זהה לסעד העקרי, כפי שנקבע לא בנקל ישנה בית המשפט את המצב הקיים, ובעניינינו, במיוחד בנסיבות שתוארו של עסק שנוהל ללא רישיון, אין מקום לחרוג מכלל זה. אשר לטעמים שביושר, הסעד הזמני הנו סעד שביושר, ובעניינינו בהנתן העובדה שהעסק נוהל לכאורה ללא רישיון כדין, לא פורט בפני בית המשפט כי הרשות דחתה בקשה למתן רישיון, ובכל מקרה לא הוצג בפני רישיון עסק, אינני סבורה שיש מקום למתן סעד מן היושר.

הערייה לא כפרה בסמכות בית משפט זה לידון בבקשה, אף הסכימה במהלך הדיון להשבת הרכבים, אלא שהיא היתנתה את השבתם בתשלום ההוצאות שהיו לה בסגירת העסק.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה למתן הסעד האמור, בשל כל אחד מהמבחנים שנקבעו בפסיקה.

סיכום אשר על כן אני מורה על השבת הרכבים למבקש, ללא תנאי, וזאת בתוך 24 שעות ממועד המצאת החלטתי לבאי כוחם של הצדדים.

כמו כן אני מורה על דחיית הבקשה ככל שהיא נסבה על סעדים אחרים.

אם במהלך תקופה זו לא יוגש כתב אישום, כי אז האקדח יוחזר אל המבקש, בכפוף להצגת רישיון תקף לנשיאת נשק.

על רקע העובדות האמורות, נשמעו טענות הצדדים בעיניין הבקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט ובעניין בקשת המבקש לחייב את המשיבה לשאת בהוצאותיו בשל הליך החזרת התפוס, בשל מחדלי המשיבה הנטענים וכן בשל כך שבניגוד להתחייבותה בוטל רישיונו לנשיאת נשק באופן המחייב נקיטת הליך מנהלי לשם השבתו.

מכל מקום נטען, כי אין יסוד לטענת המשיבה שלפיה סכום ההוצאות שנפסק היה בשל אופן היתנהלותה של המשיבה לאורך כל ההליכים שהתנהלו בקשר לתפיסת אקדחו; כי הליך הבקשה להחזרת תפוס לא עסק בעילות התביעה הנזיקיות אשר לטענתו, מצדיקות פסיקת פיצויים לטובתו; הנימוקים שהובילו לפסיקת הוצאות לא עסקו באותן עילות נזיקיות; בכל מקרה לא היתקיימו כלל התנאים שקיומם נידרש לשם הקמת מעשה בית דין החוסם את תביעתו לפצות אותו על נזקיו הנטענים.

למרות זאת, נמצא כי בפועל הן בית המשפט קמא הן המשיבה ראו בהחלטה בעיניין פסיקת הוצאות המבקש שניתנה בבקשה להחזרת תפוס משום החלטה החוסמת את תביעתו של המבקש.

...

לאחר עיון בתיק בית המשפט קמא ובפסק-דינו, בבקשת רשות הערעור (מיום 19.10.2023) ובתשובת המשיבה (מיום 16.11.2023) ובנספחיהן, החלטתי לדון בבקשה הנדונה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי (בהתאם לתקנה 149(2)(ב) ולתקנה 138(א)(5) בתקנות), ולקבל את הערעור.

מסקנה זו מעלה קושי מהטעם הפשוט שבכל הנוגע להתנהלותה של המשיבה, עד השלב שבו ניתנה ההחלטה בעניין הבקשה להחזרת תפוס וגם בכל הנוגע לאופן התנהלותה לאחר מכן, לא היה שנוי במחלוקת.

סיכום ותוצאה מעת שנמצא כי לא היה מקום לדחיית תביעת המבקש בהסתמך על החלטת בית המשפט בעניין הבקשה להחזרת תפוס וכי אף לא ניתן לומר כי לא עלה בידיו לבסס את טענותיו בראיות, המסקנה היא כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, ככל שהוא נוגע לתביעת המשיבה.

בהתאם לכך הערעור מתקבל במובן זה שהעניין יוחזר אל בית המשפט קמא לשם מתן פסק דין חדש בעניין תביעת המבקש נגד המשיבה.