החזרת רכב שכור ללא מיכל דלק מלא על ידי שוכר

לטענתה חתם התובע על כתב שיחרור סופי ומוחלט עת נשאה בעלויות שאיבת הדלק, התידלוק והשכרת הרכב ועל כן התובע מנוע מלתבוע אותה.

השמאי מעריך שיתכן והנזקים שנגרמו למנוע והצורך לתקנו נבעו מהעובדה כי צד ג' לא שאב את מלוא הדלק מהמיכל ולא ניקה אותו כראוי.

אשר לסכום אותו תובע התובע – על נזקים עקיפים שנגרמו לו במהלך התקופה בה היה הרכב מושבת - לא מצאתי לנכון לפסוק סכום זה היות ולא הוכח לי כי התובע הוציא בתקופה זו את הסכומים להם הוא טוען עבור נסיעות, ולא הוברר כי התובע לא יכול היה לתקן את המכונית מוקדם יותר ולהחזירה למצב פעיל.

התקלה ברכב נבעה אמנם מהעובדה כי הרכב ככל הנראה לא נוקה כראוי על ידי צד ג', אולם אין להיתעלם מהעובדה כי מלכתחילה נוצרה התקלה עקב תידלוק שגוי של הנתבעת.

...

באשר לחיובו של צד ג' – החלטתי לחייבו ב-70% מהסכום שאותו פסקתי לטובת התובע.

באשר להוצאות –תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בסך 800 ₪ וצד ג' יעביר לידי הנתבעת, בנוסף להשתתפות בת 70% בהוצאות - 560 ₪ - גם סכום נוסף של 240 ₪.

לסיכום - בכפוף לקבלת ויתור על תביעה עתידית מצד בעלת הרכב, תשלם הנתבעת לתובע 12,157 ₪ וצד ג' ישלם לנתבעת 8,750 ₪.

התובע חוייב גם בסכום 59.33 ראנד עבור שימוש בכביש אגרה ללא תשלום, ולא הוצגה כל ראייה בעיניין, לא על ידי התובע ולא על ידי הנתבעת.

לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את הצדדים בדיון, אני קובעת כי התובע הוכיח כי רשומי הנתבעת, על בסיסם חייבה אותו, אינם אמינים, ואני מקבלת את טענתו לפיה לא איחר בהשבת הרכב מעבר לשעה 14:37 ביום 11/10/16 כדלקמן: ראשית, הנתבעת אינה מספקת לשוכר מיסמך בדבר שעת ההחזרה של הציוד והרכב, כעולה מטופס השבת הנווטן, בו אין ציון שעה אלא רק תאריך (נספח ג' לכתב התביעה) ומהמסמך, המשקף את שעת ההחזרה הנטענת ע"י הנתבעת, שהופק רק ביום 14/10/16.

רביעית, העובדה שהנתבעת עלולה לשגות בחיובי הלקוחות, המבוצעים לאחר עזיבתם את משרדיה, כבר הוכחה עת חזרה בה הנתבעת מטענתה לפיה התובע לא החזיר את הרכב עם מיכל דלק מלא, והיא זיכתה אותו בחיוב, שנכלל באותה תעודת חיוב שבמחלוקת כאן: "במהלך בדיקת הנושא ובקבלת תשובתה הראשונה מאוויס דרום אפריקה, הבחינה הנתבעת כי התובע חוייב בשוגג עבור השלמת תידלוק הרכב וביקשה מאוויס בדרום אפריקה לבדוק את הנושא בשנית. בהמשך לבדיקת הנושא אכן היתקבל אישור מאוויס דרום אפריקה כי הנם מזכים את התובע עבור התידלוק בסך 41.72 ראנד וכי הסכום יוחזר לו בתוך 5-10 ימים" (סעיפים 13-15 לכתב ההגנה).

...

לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי את הצדדים בדיון, אני קובעת כי התובע הוכיח כי רישומי הנתבעת, על בסיסם חייבה אותו, אינם אמינים, ואני מקבלת את טענתו לפיה לא איחר בהשבת הרכב מעבר לשעה 14:37 ביום 11/10/16 כדלקמן: ראשית, הנתבעת אינה מספקת לשוכר מסמך בדבר שעת ההחזרה של הציוד והרכב, כעולה מטופס השבת הנווטן, בו אין ציון שעה אלא רק תאריך (נספח ג' לכתב התביעה) ומהמסמך, המשקף את שעת ההחזרה הנטענת ע"י הנתבעת, שהופק רק ביום 14/10/16.

אני מקבלת את טענתו כי החזיר את הרכב בשעה שבין 14:13 ל-14:44.

יחד עם זאת, בכך אין כדי להוביל לדחיית התביעה ביחס לחיוב בגין השמשה, והשאלה אותה יש לבחון - בגין שני החיובים (השמשה וריקון מיכל הדלק) - היא האם התשלום ששילם התובע בגין ביטול ההישתתפות העצמית חל גם על אותם נזקים, ולכך אתייחס להלן: הנזק לשמשה - הנתבעת טוענת כי ביטול ההישתתפות העצמית אינו חל לגבי הנזק שניגרם לשמשה, והיא מפנה בהקשר זה להוראות הסכם השכרת הרכב: בעמוד הראשון להסכם מצוין כי "דמי הישתתפות עצמית אינם חלים על ניזקי גחון ומרכב תחתון/צמיגים/שמשות שישולמו במלואם על ידי השוכר/החברה"; ובעמוד השני להסכם מצוין כי השוכר "מסרב לרכוש" מספר רכיבים ובהם "כסוי שמשות". הוראות אלו יש לבחון לצד וכחלק מהוראות ההסכם בכללותו, מערכת היחסים ההסכמית בין הצדדים, והמצגים שהוצגו בפני התובע במעמד חתימת ההסכם.

הנה כי כן, נוכח גרסת התובע - אותה מצאתי מהימנה - כי במעמד השכרת הרכב לא הובהר לו כי ביטול ההישתתפות העצמית אינו חל על שמשות (ועל כן הכתוב בהסכם כי "סרב לרכוש" רכיב כזה אין לה על מה לסמוך), ונוכח אי הבהירות העולה מקריאתו של הסכם השכרת הרכב, כמפורט לעיל, ובשים לב לכללי הפרשנות החלים על חוזה אחיד כגון דא, סבורה אני כי יש לקבוע כי לא היה מקום לגבות מן התובע דמי הישתתפות עצמית בגין היתנפצות השמשה, וכי יש להשיב לו את הסכום שנגבה בגין רכיב זה. הנזק שניגרם כתוצאה ממילוי דלק שגוי - כמתואר לעיל מחמת שגגה מילא התובע במיכל הדלק בנזין במקום סולר, ועל כן נדרשה פעולה של ריקון המיכל.

...

לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות, באשר הנזקים שנגרמו לרכב אינם מכוסים בביטוח אותו רכש התובע.

מכל הטעמים המפורטים לעיל מסקנתי היא כי על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום אותו גבתה ממנו לתיקון הנזקים שנגרמו לרכב.

אוסיף כי נוכח המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בטענות התובע בדבר עלות התיקון שנגבתה ממנו (ובהן נפקות העובדה שהנתבעת לא הציגה חשבונית ביחס להחלפת השמשה, אשר לטענתה שלה לא בוצעה במוסכיה).

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, על הנתבעת להשיב לתובע סך של 4,000 ש"ח, וכן תישא היא בהוצאותיו בסך של 750 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המשך ההליך בישיבת קדם המשפט "המלצתי לצדדים לנסות ולהידבר ביניהם על דרך סיום ההליך, ללא צורך בקיום דיון" (עמוד 3 לפרוטוקול); לציין כי הבעתי בדיון תמיהה בעיניין הסכום האסטרונומי שנקבע כסעד הנתבע, ותשובת המבקש: "באשר לקביעת גובה סכום התביעה אני מציין שהסכום הוא סכום מוערך. בדקנו את צי הרכבים של המשיבה על פי הדוחות הכספים שלה ומזה גזרנו את כמות השכרת הרכבים מידי שנה ושנה במשיבה, והערכנו ש-70% מהרכבים לא הושכרו עם מיכל דלק מלא... אנחנו נתקן את הסכום לאחר גילוי מסמכים מאחר ואין לנו דרך אחרת להעריך את סכום התביעה, והסכום שנקבנו הוא סכום הערכה" (עמוד 1 לפרוטוקול).

גם אין מחלוקת בין הצדדים כי בעת שמוחזר רכב שכור שמיכל הדלק שלו מלא הגם שקבל אותו חסר, הרי שבידי המשיבה יש עודף דלק עבורו לא שילמה.

במובן הזה, מדובר בחוזה צרכני – שמטבעו אין הצדדים לו שוים בכוחם ומשכך גם תוכן החוזה נתון לבקורת על ידי הרגולציה ובעניינינו כפוף החוזה להוראות צו הפיקוח על מוצרים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985.

...

לסיכום הדברים אני נעתרת לבקשה ומאשרת לנהל תובענה ייצוגית.

עילות התביעה בשמן תנוהל התביעה כייצוגית: עשיית עושר ולא במשפט; נוכח מסקנותיי ונוכח סמכותי בסעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות לאישור בקשה תוך שינויים וכדי למצות את עילות התביעה הרלוונטיות לדיון אני מורה על הוספת עילת תביעה של הפרת החובה החקוקה בסעיף 4(ב) לחוק המיטלטלין.

בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים להגיש לעיוני, תוך 30 ימים, נוסח מודעה מוסכם על אישור התובענה הייצוגית, כדי לפרסם מודעה בעניין.

הבקשה הוגשה על ידי "עו"ד ירון אופק, עו"ד דביר גליזר ובת זוגו יוליה גליזר; וכן על-ידי עו"ד אלמוג טל בן חמו, אשר התמחה באותה עת במשרדו של עו"ד דביר גליזר, ועל-ידי ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה בע"מ הנמצאת בבעלותם של עו"ד דביר גליזר ועו"ד רותם חנניה (להלן כולם יחד שאמגר)". בבקשה הראשונה נטען, בין היתר, שבעת שהחזירו לקוחות שלמה, ובהן שאמגר, את כלי הרכב ששכרו, נִגְבָּה מהם על ידי שלמה מחיר מופרז עבור מילוי המיכל, הרבה מעבר לעלות הדלק עצמו.

אמנם בחוזה ההשכרה נקבע כי על השוכר להחזיר את הרכב עם מיכל דלק מלא, וָלֹא - יחויב בתשלום נוסף בגין מילוי מיכל הדלק, לפי תעריף החברה, אלא שהתעריף שנגבה בפועל גבוה ב-40% (ללקוחות עיסקיים) וב-128% (ללקוחות פרטיים) מעלות דלק בתחנות דלק.

ביום שבו הוגשה הבקשה הראשונה הוגשה בקשה נוספת בעילות דומות לבית המשפט המחוזי תל אביב, פחות או יותר על ידי אותם מבקשים ובאי כוח, נגד י.ד. רכב ותחבורה בע"מ ואלדן תחבורה בע"מ (להלן - הבקשה השלישית).

...

המערערת טענה מנגד כי יש לדחות את בקשת הסילוק משום שהנסיבות הקיצוניות שביסוד עניין שלמה תחבורה לא חלות בעניין דנן.

סוף דבר הערעור מתקבל בעיקרו.

באי כוח המערערת יוחלפו בבאי כוח מייצגים אחרים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 8(ג)(1) לחוק, משמצאנו כי לא מתקיימים בהם תנאי סעיף 8(א)(3) ו/או (4) לחוק.

על אף קבלת הערעור בעיקרו, לא מצאנו בנסיבות העניין לחייב את מטב בתשלום הוצאות.