החזרת ערבות שהופקדה במזכירות בית המשפט

בית המשפט קבע כי ההליך השלישי הוא חליפו של ההליך השני וכי "אין חולק" שהמשיבה מילאה את חלקה בהסדר הדיוני, שכן הערבות הבנקאית הושבה למערערת והוגשה תביעה חדשה בתוך 30 ימים אשר קיבלה מספר חדש "משקולי מזכירות בלבד". נוכח האמור, הורה המותב למערערת להפקיד את הערבות הכספית וחייב אותה בהוצאות המשיבה בסך של 30,000 ש"ח. ביום 11.6.2021 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב, וטענה כי בית המשפט העניק למשיבה "ייעוץ משפטי" בכך שהעלה מיוזמתו את סוגיית הפקדת הערבות הכספית, ובכך נוצר חשש ממשי למשוא פנים.

...

עוד טענה המערערת כי החשש למשוא פנים התממש במסגרת ההחלטה מיום 1.6.2021 בה בית המשפט "הכריע למעשה את גורלה של התביעה שכנגד תוך דחיית חלק מטיעוני ההגנה של [המערערת] לתביעה העיקרית". זאת, לטענת המערערת, מאחר שהשאלה אם המשיבה קיימה את חלקה בהסדר הדיוני עומדת "במרכז התביעה שכנגד". ביום 13.6.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות בקבעו: "דין הבקשה להידחות. אין בידי לקבל את טענת המבקשת על פיה לכאורה ביטאתי דעתי או גיבשתי דעתי ביחס לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים או חלקן.

מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה, בין היתר, כי בית המשפט קמא ביטא "עמדה מוגמרת" בשאלת הפרת ההסדר הדיוני מצד המשיבה, שאלה שלפי המערערת עומדת "במרכז התביעה שכנגד" משום שיש בה כדי להוכיח כי המשיבה נהגה וממשיכה לנהוג בחוסר תום לב. עוד טוענת המערערת כי החלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות אינה מנומקת ואינה עומדת בהוראת תקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) לפיה החלטה שיפוטית "תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי". המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות.

עיינתי בטענות הצדדים על נספחיהן ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

מן הטעמים שפורטו, הערעור נדחה.

על השאלות שנשאל השיב: "תביא את אבא שלי אני לא הכתובת" (עמ' 10 ש' 9); "כל ההיתחשבנות של הכספים והחלופה של המכתבים האלה הייתה חשבונות של אבא שלי וברוך" (עמ' 10 ש' 31-30); בהמשך חזר על דבריו ואמר "אני לא יודע שום דבר על הכספים, אבא שלי היה מעורב בזה. תביאו את אבא שלי ותשאלו אותו את כל השאלות" (עמ' 11 ש' 25-24).

צו המניעה ניכנס לתוקפו עם מתן החלטה זו, אך המשך תוקפו מותנה בכך שהמבקש יפקיד במזכירות בית המשפט ערבות בנקאית עצמאית, צמודת מדד, שאינה מוגבלת בזמן, ע"ס 120,000 ₪ וזאת עד ליום 14.3.2021.

...

נוכח האמור, אני דוחה את הטענה להתיישנות התובענה.

בשל הטעמים שמניתי לעיל, איני מקבלת את הטענה כי הנזק הצפוי למבקש בדחיית בקשתו הוא נזק הניתן לפיצוי כספי גרידא.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

ביום 23.6.2019, לאחר דיון במעמד הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו זמני לעיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ, ולצד זאת קבע כי "בנתוני התיק ובאיזון בין השיקולים [...] הצוו יבוטל ו[המבקש] יוכל לצאת מן הארץ בהתקיים התנאים הבאים במצטבר: [המבקש] יפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודות מדד ובלתי מוגבלות בזמן בסכום זה וערבות צד ג' של תושב ואזרח ישראל שאינו חברה, בסך של 50,000 ₪" (להלן: הצוו המקורי, ו-ההחלטה מיום 23.6.2019, בהתאמה).

בחלוף כ-3 חודשים, הודיע המבקש לבית המשפט כי שב ארצה, ובקש להשיב לו את הערבויות שהפקיד בהתאם להחלטה מיום 23.6.2019.

בהחלטה מיום 9.3.2020 הבהיר בית המשפט המחוזי כי על מנת שיושבו למבקש הערבויות עליו להתייצב במזכירות בית המשפט כדי שיוצא נגדו מחדש צו עיכוב יציאה מהארץ (להלן: ההחלטה מיום 9.3.2020).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות ערעור, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

בעיניין זלמן נקבע כי "משעה שניתן צו עיקול בקשר לכסף שהופקד בקופת בית המשפט כערבות עצמית של הנאשם, מזכירות בית המשפט היא במעמד של מחזיק ועליה לפעול בהתאם לצוו... ברם, אין במסקנה זו כדי למנוע מצד שלישי הטוען לבעלות בכסף... מלנקוט בהליך מתאים לפי סעיפים 49 ו-28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967... בגדר הליך זה יוכלו לטעון כי כספי הערובה הם שלהם ויש להורות על השבתם לידיהם" (פסקה 6 לחוות דעתו של השופט פוגלמן; ראו, בנוסף, רע"פ 5766/16 ניניו נ' מדינת ישראל (23.8.2016)).

...

במעמד הקראת גזר הדין, עתר המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר לשם הגשת ערעור, ובית המשפט נעתר לבקשתו, בין היתר, בכפוף להפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח (להלן: כספי הפיקדון), ערבויות ומגבלות נוספות שאינן מענייננו.

דיון והכרעה אעיר תחילה כי החלטתי לדון בבקשה שלפניי מבלי להידרש לשאלת סיווג ההליך ומבלי להידרש לשאלה אם לא היה מקום להותיר את הערבויות והמגבלות שהוטלו על המבקש עד לסיום ריצוי עונש מאסרו על דרך של עבודות שירות (בעניין זה, ראו, ע"פ 10705/02 מכונשין נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 529 (2004)), וזאת בשל הנסיבות הייחודיות של המבקש אשר מועלות בבקשה.

בעניין זלמן נקבע כי "משעה שניתן צו עיקול בקשר לכסף שהופקד בקופת בית המשפט כערבות עצמית של הנאשם, מזכירות בית המשפט היא במעמד של מחזיק ועליה לפעול בהתאם לצו... ברם, אין במסקנה זו כדי למנוע מצד שלישי הטוען לבעלות בכסף... מלנקוט בהליך מתאים לפי סעיפים 49 ו-28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967... בגדר הליך זה יוכלו לטעון כי כספי הערובה הם שלהם ויש להורות על השבתם לידיהם" (פסקה 6 לחוות דעתו של השופט פוגלמן; ראו, בנוסף, רע"פ 5766/16 ניניו נ' מדינת ישראל (23.8.2016)).

הבקשה נדחית אפוא.

במצב דברים שצדדי ג' מודים, כי קיבלו את תמורת השיקים, הרי שככל שבית-המשפט יקבל את התביעה ויורה על השבת תמורת השיקים לידי התובעת, אזי יהיה על צדדי ג' לשפות את הנתבע.

מזכירות בית-המשפט תעביר את כספי הערבות שהופקדו על-ידי התובעת במסגרת החלטת יום 30.1.17, להבטחת הוצאות הנתבע (בסך של 25,000 ש"ח במועד הפקדתם), בצרוף "הפירות" שנשאו מאז הפקדתם, לידי הנתבע באמצעות בא-כוחו.

...

סוף דבר אשר על-כן ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נגד הנתבע נדחית בזה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ש"ח (כולל מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לנוכח דחיית התביעה נגד הנתבע, נדחית אף ההודעה לצדדי ג' שהגיש הנתבע, בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.