החזרת מתנה ליורשים של נותן המתנה שנפטר

העסקה לא הכתה שורשים וניתן להחזיר את המצב לקדמותו.

אין ממש בטענת המשיב לפיה מדובר בזכות אישית של נותן המתנה שנפטר אשר אין ליורשים זכות להתערב בפעולותיו.

...

טענות המשיב יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

לאחר שקילת טענות הצדדים והחומר המונח בפני מצאתי, כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות, מהטעמים שיפורטו.

אינני מקבלת את טענותיהם בעניין זה. הבקשה לעיון חוזר הוגשה ביום 18.8.21.

ברי, כי אין לאפשר מצב כאמור.

המשיב הגיש תביעה שכנגד, בה ביקש לחייב את המבקשת להשיב תכשיטים, וסכומי כסף שנמשכו שלא כדין - כנטען -מחשבון משותף.

נקבע כי בכל הנוגע למכירת הדירה לפני מות המשיב, מדובר בהתחייבות לתת מתנה הטעונה מיסמך כתוב (סעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968), ואם המדובר בהעברתה לאחר מות המוריש - מדובר במתנה "שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן", וזו חייבת להערך כצוואה (סעיף 8(ב) חוק הירושה, תשכ"ה - 1965).

...

לאחר העיון סבורני כי דין הבקשה להידחות.

ניתן איפוא לומר כי בנסיבות, גם אם אפשר היה לגשת אל הסוגיה המשפטית באורח שונה כנטען - ואינני מביע עמדה בעניין זה - התוצאה שהגיעו אליה בתי המשפט הקודמים צודקת, ואין מקום להתערב בה. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.

טענות נותן ההיתחייבות, שעומדות כלפי מקבל ההיתחייבות לתת מתנה, תעמודנה גם כלפי יורשיו של המקבל, לרבות הרשות לחזור מהתחייבות למתנה.

איני סבור כי מות המקבל משנה דבר לגבי זכות החזרה מן המתנה.

בעיניין גוטהילף הוסיף בית המשפט העליון כללים לגבי "אותו שינוי מצב" הנידרש, לשם חסימת דרכו של המתחייב מלחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה וקבע כי: "דין 'שינוי המצב' בא להגן על מקבל ההבטחה התמים, אשר הסתמך עליה בתום-לב ואשר ביצע בעקבותיה ובהסתמך עליה פעולות בלתי הדירות. אך לא בכל מקרה של שינוי מצב כלשהוא ובכל נסיבות לא יוכל נותן המתנה לחזור בו ממנה. המחברים ד' פרידמן ו-נ' כהן בספרם חוזים (אבירם, תשנ"א) מזכירים סייגים לתחולת דין 'שינוי המצב'. הם מזכירים בהקשר זה, שכדי שיחול דין זה צריך ששינוי המצב יהיה משמעותי, ולא שינוי של מה בכך; שינוי המצב צריך שיהיה קודם שנודע למקבל על כך שנותן ההיתחייבות חזר בו; וכן צריך שהשינוי ייעשה בתום-לב". בע"א 350/96 וייסר נ' שביט, פ"ד נב(5) 797 (1999) קבע כב' השופט טירקל את הדברים הבאים אשר מבהירים את האיזון הראוי בין זכות החזרה מן המתנה אל מול אותו "שינוי מצב" הנידרש לצורך חסימת המתחייב מלחזור בו מהתחייבותו: "לדעתי, המסקנה העולה מכל אלה היא שעוצמת התחייבותו של נותן מתנה לתת אותה, לרבות עוצמת התחייבותו לא לחזור בו מן הנתינה, חלשה לאין ערוך מעוצמת התחייבותו של מתקשר בחוזה. כך גם משקל ציפייתו של מי שאמור לקבל את המתנה, לרבות משקל ההסתמכות שלו על ההיתחייבות לתיתה, שהיא, בדרך-כלל, כ'משקל נוצה' לעומת משקל זכותו של הנותן לחזור בו...

...

מטעם המשיבים העידו העדים הבאים שמטעמם הוגשו תצהירי עדות ראשית (חלק מן התצהירים צורפו לתגובה למתן צו זמני ובהסכמת הצדדים הוגשו כתצהירי עדות ראשית): מר משהור בישר- אחד מבניה ויורשיה של המנוחה נהלה (משיב מס' 3.2 בבקשה) אשר העיד מטעם קבוצת המשיבים מס' 3; המשיב מס' 1 - עומר; נביה כנעאן, מטעמו הוגש תצהיר שבו טען כי הוא מסק את הזיתים לבקשת המבקש ובני משפחתו; הגב' סבינה סלאמה, קרובת משפחה של המשיב מס' 1 שסייעה לו למסוק מטע זיתים בחלקות מושא המחלוקת; מטעם קבוצת המשיבים מס' 2 העידו סמיר מוחמד בישר ו-ואסים מוחמד בישר, בניה ויורשיה של המנוחה עבלה ז"ל. הכרעה: בטרם אדרש לשאלות שבמחלוקת, אסלק מדרכי טענה שהעלו המשיבים 1-3, אומנם בחצי פה, לגבי כשירות הצוואה של המנוח ראג'ח. דין טענה זו להידחות.

אני דוחה את הבקשה על דרך המרצת פתיחה כנגד המשיב מס' 1 מאחר והיתה למשיב מס' 1 זכות לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה.

התוצאה האופרטיבית היא שאני מקבל את התביעה באופן חלקי ונותן בזאת פסק דין הצהרתי, לפיו: א) המבקש יירשם בשלכת רישום המקרקעין כבעלים בחלק המהווה 2/15 הרשום על שם המנוחה נהלה חסן בשר ת"ז 020014387 בחלקה 4 בגוש 19032 וכן יירשם המבקש בחלק המהווה 2/15 הרשום על שם המנוחה עבלה חסן בשר ת.ז 020014379 בחלקה 4 הנ"ל, בהתאם להסכמי המתנה מיום 07.09.1986 בין המנוחות הנ"ל למנוח ראג'ח הנ"ל בכפוף לתשלום המסים וההיטלים.

התביעה כנגד המשיב מס' 1 נדחית, כאמור.

האם צוואה זו מפקיעה את זכות האלמנה למדור ומזונות? בשולחן ערוך (אבן העזר סימן צג סעיף כ) נפסק: "אין אלמנה ניזונית אלא מקרקעות בני חורין ולא מהמשועבדים – לא מבעיא אם מכר או נתן הבעל בחייו, אלא אפילו מכרו או מישכנו או נתנו היורשים לאחר מיתת אביהן – אין מוציאין למזון האישה והבנות, ודוקא שנתן האב מתנת בריא." וכן (בחושן משפט סימן רנב סעיף א): "מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה, ואין אחר זוכה בדבר שצוה לו בין במקרקעי בין במטלטלי אלא לאחר מיתה.

" עיקרן של הילכות אלו הוא: אדם שהקנה את רכושו מחיים וחלה המתנה לפני מותו אין לאלמנה ולבנות זכות לקבלת מזונות ממתנה זו, כיוון שהמקבל זכה מחייו של הנותן, טרם מותו, ואילו זכות המזונות של האלמנה והבנות חלה רק עם מותו נמצא שזכות המקבל קדמה לזכות האלמנה והבנות.

בבית יוסף (שם סימן רנב) מובא: "כתב רבי יהודה בן הרא"ש שנשאל על הנותן מתנת בריא 'מעכשיו ולאחר מיתה' – אם תזון אלמנתו מאותם נכסים, והשיב שדינה כמתנת שכיב מרע ואלמנתו ניזונית מנכסיו, וחלקו עליו כמה חכמים ואמרו שדינה כמתנת בריא ואינה ניזונית מנכסיו והאריכו בראיות." ובדרכי משה (שם ס"ק ד) כתב שם: "וכן נתבאר בסימן רנ"א שדינו כדין מתנת בריא." משמעות דעת הבית יוסף והדרכי משה כדעת החולקים שדינו כמתנת בריא ואין האלמנה ניזונת מהעזבון.

...

בחודש יוני 2012 שב הבעל לישראל עקב מצב בריאותי קשה, ובתאריך י"ב באב תשע"ב (31.7.2012) פתחו הצדדים תיק לאישור הסכם ובו בקשה משותפת לגירושין עקב פירוד בן למעלה משתים־עשרה שנה שבהן שהה הבעל בחו"ל. בדיון שהתקיים בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ג (11.10.2012) הופיעה האישה לבדה וביקשה להקפיא את התיק, בית הדין נעתר לבקשה והקפיא את התיק לחודשיים.

ב"כ המשיבה: אני סבור שבית הדין דן כבר בתיק זה ומפאת כבודו של המנוח די לנו בחומר אשר התנהל במסגרת ההליכים הקודמים.

אולם, עיון בפסקי דין אלו מלמד כי אין בהם כדי להועיל לתובעת שכן נסיבותיהם אינן דומות כלל למקרה שבפנינו, כמפורט להלן: נסיבות פסק הדין בעיניין פלונים לעיל, אינן דומות לענייננו מהטעם ששם נערך הסכם מתנה מפורט שהתנה את העברת הבעלות במספר תנאים לרבות הזכות להתגורר בדירות, זכות החזקה בדירות, אפשרות להחזרת המתנה והגבלות על עיסקאות בדירות, לרבות ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר להעביר את הבעלות בחזרה ע"ש נותנת המתנה.

בית המשפט קבע כי לנוכח מיסמך זה הבעלות למעשה נותרה בידי הסבתא ולמעשה מדובר כאן במתנה הנתנת ליורשים רק לאחר או עם מות הנותן ומתנה שכזו אינה בת –תוקף, לאור קביעתו של סעיף 8(ב) לחוק הירושה, אולם בעניינינו לא נטען לסעיף 8(ב) לחוק הירושה ובכל מקרה אין עסקינן באותן נסיבות, שכן, אין המדובר בהענקת מתנה לאחר פטירה, אלא במתנה שהועברה והעברתה הושלמה בעוד האם בחיים ולכל היותר מדובר במתנה עם חיוב בצידה בנוגע לדמי השכירות, אליהם נתייחס בהמשך.

...

טענת התובעת כי הנתבעת היא ברת רשות בלבד בדירה בבת- ים – נדחית.

טענת התובעת כי היא זכאית לקבלת דמי שכירות מכל הדירות עד אחרית ימיה – נדחית בקשר לדירה בבת ים. המשמעות היא כי התובעת זכאית להמשיך ולגבות את דמי שכירות מהדירה בנתניה ומהדירה הנוספת בבת ים למשך כל ימי חייה, כפי שנעשה בפועל לאורך כל השנים.

בשים לב לכך שרוב רובן של טענותיה של התובעת נדחו ולאור היקף ההליך שלפני, ריבוי הטענות והעתירות ובשים לב לקיומו של ההליך הקודם שנמחק -אני מורה כי התובעת תשלם לידי הנתבעת את הוצאות בגין ההליך בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.