הרקע לבוררות
הסיכסוך שהועבר להכרעה בבוררות נעוץ בעסקת קומבינאציה שנערכה בין החברות הקבלניות רסקו ואביב (להלן יכונה שתיהן בצוותא לשם הקיצור- רסקו) לבין חברת ידידיה כהן - בעלת הקרקע (להלן- כהן) לבניית מגדל דירות ומשרדים (מגדל אביב ברמת גן) לפיה הוסכם כי לכהן יוקצו 43% מהזכויות בבניין ולחברות הקבלניות 57% מהזכויות.
משכך, אין הדעת סובלת תוצאה שתוריד לטמיון את העמל שהושקע הן ע"י בעלי הדין והן ע"י כבוד הבורר במהלך שמונה שנות ההיתדיינות, תתעלם מהשנים שחלפו מבלי שוב, ותאיין את ההוצאות הכספיות העצומות שהיו כרוכות בניהול הבוררות, עת ניתן לתקן את הטעון תיקון על דרך השבת הפסק לכבוד הבורר תוך מתן הנחיות מתאימות, וכך אמנם ייעשה.
טענת החריגה מסמכות שבפי רסקו מכוונת גם לחיובה במתן חשבונות, עת נטען על ידה שכהן הודתה שאינה זכאית להם, ואף ויתרה על סעד זה.
עיון בסיכומים שהגישה כהן לבורר מעלה כי זו עתרה למתן חשבונות "בגין זכויים והחזרים אשר קיבלו הנתבעות בגין הריסת המבנה הישן" וטענה כי רסקו הודתה כי קבלה השבת אגרות בניה, אף הקדימה לה מקדמה "על חשבון" בסך של 100,000 ₪.
התוצאה
חוק הבוררות מסמיך את בית המשפט "לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". מחמת הנימוקים שפורטו לעיל אני מבכרת את חלופת ההחזרה לבורר, והפסק אכן מוחזר לבורר על מנת שייתן דעתו ויבחן מחדש את שני הנושאים הבאים:
האחד: פסיקת פיצוי בסך של 6,000,000 ₪ המשקף כלשון הבורר את "שיעור הנזק לתובעת עקב אי השכרת נכסיה בסיוע הנתבעות", עת לכאורה סעד זה חורג מהפצוי שנתבע בראש נזק זה ע"י רסקו והמסתכם בסכום של 4,180,861 ₪ בערכי מועד הגשת כתב התביעה המתוקן.
...
אני דוחה את הטענה.
אני סבורה כי משהבורר פסק לטובת כהן פיצוי בגין הנזק שנגרם לה במהלך התקופה בה לא השכירה את נכסיה, ממילא מובלעת בכך מסקנה הדוחה את הטענה כי לכהן לא נגרם נזק.
משהוכחה הצגת ראיות בהיבט זה, ומשהבורר קבע שלא הוצגו ראיות, ממילא מתבקשת המסקנה כי הבורר התעלם מאותן ראיות שהוצגו ע"י רסקו להוכחת טענתה כי כהן לא מילאה חובתה להקטנת הנזק, נתון שיש בו להשפיע על גובה הפיצוי.
