החזרת החלטה על מגורי הילדה באמצע בין האב והאם

בית הדין בחן עם האם את הפרת החלטת בית הדין באשר להסדרי שהות בפסח, והאם מגיבה: לא הייתה כונה להפר את ההחלטה אודות פסח, הייתה שבת קודם שהיא הייתה אצל האב, היא חזרה מהשבת עם כאבים למטה, הרופאה הפניתה למיון, ושם בדקה אותה רופאת נשים, ולא שללו כל פגיעה מינית, ראתה אודם, אמרה שגם כשיש פגיעה זה מאובחן רק באודם, אך היא לא אמרה שיש פגיעה, רק חשד, וצריך בדיקת ילדים.

מוסיפה ב"כ האם: הילדה חזרה מהאב, ובאמצע הלילה הילדה צעקה "אבא די", "אבא מספיק", האמא הלכה עימה לרופאה, והבת בקשה שלא יבדקו אותה במכונה, אמרה שאבא אמר שיבדקו אותה במכונה.

סבא של האשה גר מול בית האב ונציע שהאם תיסע עם הילדה לסבא שלה, והבת תהיה עמו עד הלינה, ואז היא תעבור לסבא, ובבוקר תשוב לאב עד לצאת השבת.

לאור כל האמור ולאור הפרת האם החלטות בית הדין באשר להסדרי שהות בין האב לבת, בית הדין מחליט לחייב את האם בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה, בגין הטרחת המערכת לחינם זמן רב. נזכיר, בית דין זה קיים כמה דיונים בטענות האם לפגיעה מינית של האב בבת, וכן הוציא מספר רב של החלטות באשר לכך.

...

לאור כל האמור ולאור הפרת האם החלטות בית הדין באשר להסדרי שהות בין האב לבת, בית הדין מחליט לחייב את האם בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה, בגין הטרחת המערכת לחינם זמן רב. נזכיר, בית דין זה קיים כמה דיונים בטענות האם לפגיעה מינית של האב בבת, וכן הוציא מספר רב של החלטות באשר לכך.

אולם מתברר פעם אחר פעם כי האם פועלת על דעת עצמה, אינה מקיימת החלטות שיפוטיות, ומנסה ליצור ניכור בין האב לבת, חרף החלטות בית הדין וחרף הטיפול האינטנסיבי של בית דין זה בתיק זה. נזכיר כי במסגרת החלטת בית הדין המצוטטת מעלה מיום י"ג בניסן תשע"ט (18.4.19) כבר הותרתה האם כי אם לא תקיים את החלטת בית הדין באשר להסדרי שהות, תחויב בהוצאות בסך הנ"ל, וראו האמור שם: במידה ויתברר כי האם הפרה את הסדרי השהות הנ"ל שנקבעו על ידי עו"ס הרווחה מ' מכל סיבה שהיא, בית הדין יבחן ליישם את הצעדים הבאים (במצטבר): הטלת הוצאות משפט על האם שלא יפחתו מסך 15,000 ש"ח, בגין הטרחת המערכת לחינם עד כה. כך שהאם, למרות שהותרתה בפסיקת הוצאות בסך הנ"ל, בחרה במודע שלא לקיים את החלטת בית הדין, חרף ידיעה כי בשל כך יתכן ותאלץ לשלם את סך ההוצאות הנ"ל. לנוכח כל האמור, נדחית אף בקשת ב"כ האם למנות לבת עו"ד משלה "שיברר את הסיפור שלה, ויש להורות לסיוע המשפטי למנות עו"ד לקטינה" כבקשתה.

לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין: בית הדין פוסק כנגד האם הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ש"ח, כאמור.

בשעה 19:00 בסעיף 14 להסכם נקבע: "האב והאם מתחייבים לאפשר קיומו של קשר טלפוני רציף

באותו מקרה, על אף שנקבע שמעבר האם לעיר אחרת יגרום לשפור משמעותי ברווחתה הכלכלית (קבלת דירה מ"עמידר"), ושהאם מקבלת תמיכה וסיוע מהוריה המתגוררים בסמיכות מקום אליו ביקשה האם לעבור, הרי שהיו שיקולים, הדומים לשיקולים הקשורים בטובתה של הילדה בתיק שלפני, המצדיקים חיוב האם לשוב עם הילדה לעיר בה מתגורר האב, במרחק שאינו עולה על 30 ק"מ מאותה ברמ"ש 616664-07-14 ו' ה' ואח' נ' א' ה' ( 3.9.2014 ), דחה כב' השופט שוחט בר"ע על החלטת בימ"ש השלום אשר אסר על אם להעתיק מקום מגוריה ומקום מגורי בנותיה לעיר אחרת בקבעו: "שינוי מקום מגוריהם של ילדים קטינים אינו דבר של מה בכך. ילדים קטינים אינם

מימצאי חוות דעת המומחית, ללי גירשנזון: כבר עתה אציין שבעוד ההחלטה על הגשת חוות הדעת ניתנה ביום 27.12.2017 הרי שחוות הדעת הוגשה ביום 05.08.2018 , דהיינו כ 8- חודשים לאחר מכן.

מדבריה באותו דיון עולה שאין בכוונתה לאפשר מפגשים בין האב לבין דנה באמצע השבוע, (עמ' 49 , שורה 2) ועל העדפתה שדנה תראה כמה שפחות את אביה, 10 .

האם גם לא שבה להתגורר ב(עיר אחרת בצפון הארץ), מקום מגורי עיקר משפחתה, ועל כן הסיוע שיכולה הייתה לקבל מהם אינו רב. אך גם לו הייתי קובע שהייתה לאם עילה לעזוב את העיר ירושלים הרי שבהניחי על כף אחת של המאזניים את זכותה של האם לפתוח דף חדש בחייה ועל הכף השנייה את חיוניות הקשר המשמעותי בין דנה לבין אביה, הרי שהכף תטה לצד טובת הילדה.

אין ספק שטובת הילדה מחייבת החזרתה לקירבת מקום מגורי אביה, כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם הגירושין, וכך אני מורה.

...

לסיכום אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלהלן: תביעת האם לביטול סעיפים בהסכם הגירושין נדחית.

אני מורה לאם לקיים חלקה בהסכם, ובתוך 60 ימים מהיום, לשוב ביחד עם הבת להתגורר במרחק שלא יעלה על 35 ק"מ מן העיר ירושלים.

אני מחייב את האם להשתתף בהוצאותיו המשפטיות של האב בסך 15,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

7 ביום 24.10.18 הגישה האם בקשה לאישור העברת מקום מגורי הקטינים וביום 25.10.18 XXX בקשה לרישום הקטינים למוסדות חינוך ב XXX ביום 28.10.18 הגיש האב בקשה למתן צו עשה המורה על השבת הקטינים ל בבקשתו טען האב כי בערב ראש השנה נסעה האם עם שני ילדיהם הקטנים של הצדדים ומאז לא שבה.

בדיון שהתקיים ביום 10.12.18 חזר האב על בקשתו כי כל הילדים יגדלו יחדיו באותו הבית ללא הפרדה ביניהם, האם הצהירה כי היא מוכנה לעבור להתגורר במקום קרוב יותר, אך למרות הצהרתה זו לאחר הפסקה XXX וציינה כי היא מוכנה לעבור לגור ב ,XXX לא ל שנערכה בדיון הודיע ב"כ האם כי האם נימצאת במצוקה כלכלית קשה, אין לה אפשרות XXX לשכור דירה ואין לה אפשרות לחזור ל לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובהמלצות התסקיר קבעתי בהחלטתי מיום 10.12.18 כי על מנת לבחון את טובת הקטינים והמשפחה כולה, בטרם יוכרע מועד חזרת האם לצפון יתקיים דיון נוסף במעמד עו"ס לס"ד. כן אושרה המלצת התסקיר בעיניין רישום הקטינים באופן מיידי, גם ללא חתימת האב, וזמני שהות בין האב XXX למסגרות חינוכיות ב לקטינים אחת לשבועיים בביתו כאשר האב יאסוף את הקטינים בני ה - 3 ו - 5 מבית הוריה ביום שישי בשעה שתתואם בין הצדדים.

כן ציינה כי חשוב מאוד שהאב יהיה חלק מחיי אינו מאפשר קשר תקין, המרחק אינו מאפשר פגישות XXX ל XXX הילדים והמרחק בין באמצע השבוע, המפגשים בסוף השבוע מורכבים.

...

מסקנה כבכל סוגיה בנוגע למשמורת קטינים, הסדרי ביקוריהם, וטובתם, דומני כי לא ניתן לקבוע מבחן אחיד ונוקשה.

למעשה המקום היחידי בו נדחית הזכות מפני זכות אחרת, הינה בסוגית המעבר.

לאור האמור בתסקירים ולאור טובת כלל הקטינים, נ., ל. וא., אני קובעת כי בשלב זה בחייהם של הקטינים יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני זכותה של האם לשינוי בחייה, אשר יוביל לטענתה לשיקומה וחיזוקה.

מששלח המבקש למשיבה את החלטת מותב זה, השיבה לו המשיבה "טו לייט... עברתי לפני קבלת החלטת השופטת". נטען כי האב מבין כי אינו יכול לחייב את האם להתגורר ב[עיר הצפונית] וכי זכותה של האם להתגורר היכן שהיא חפצה, עם זאת טובת הקטינה היא להשאר בסביבתה הקבועה והמוכרת, לשוב לגן הילדים אליו היא רשומה ובסמוך לאביה, אליו היא קשורה מאד, כאמור.

צוין כי האב בתושייה רבה פנה מיד לביהמ"ש ואילו האם ציפצפה על החלטת ביהמ"ש. בתגובת האם היא למעשה מבקשת לאשר את המעבר באופן רטרואקטיבי.

כאמור, זמני השהות עם האב קודם למעבר כללו שני לילות בכל סופ"ש שני ולילה אחד באמצע השבוע.

עם זאת, לא הוכח בפניי כי מדובר היה במפגשים תכופים, יומיומיים וקבועים ועל כן לא נראה כי השינוי הגאוגרפי ישליך באופן משמעותי על כמות ואיכות הקשר שבין האב לקטינה, אשר ניתן יהיה לשמרו ולחזקו בנוסף גם באמצעות שיחות טלפון ווידאו מדי יום ובשעות קבועות שיוסכמו או יקבעו בהחלטה שיפוטית.

...

לפיכך אני קובעת כבר עתה, כי על האם להביא את הקטינה אל האב בכל סופ"ש שני, החל מיום ה' בתום המסגרת החינוכית ולאוספה מבית האב במוצ"ש. ככל והאב יחפוץ בכך, יורחבו זמני השהות לסופ"ש אחד נוסף בחודש והאחריות על הסעת הקטינה תוטל על האם.

סוף דבר, שוכנעתי להתיר באופן זמני את שהותה של הקטינה עם האם ב[ישוב במרכז].

החלטתי תומצא לצדדים.

לפני בית הדין מונחים ערעוריהם של האב והאם על החלטות בית הדין הרבני האיזורי ירושלים [בדן יחיד, הרב יצחק אושינסקי – אב"ד] בעיניין הסדרי השהות של ההורים עם הילדים.

אך מעבר לאמור, עולות כאן כמה שאלות מהותיות, שלהן השלכה ישירה על ההחלטה באשר למקום מגורי הילדים: האם הילדים מוסתים בטבריה כנגד האב על ידי מישפחת האם [.

] מעתה זה יהיה המנגנון: באמצע השבוע – האב ייסע פעם אחת בשבוע לטבריה ויפגוש בילדים באיזור טבריה, כאשר הוצאות אחת מהדרכים יחולו על האם (האב רשאי לקזז זאת מדמי המזונות).

על החלטה זו המאפשרת לאם לעבור לטבריה הוגש עירעורו של האב הדורש לחזור להחלטה הראשונית שהורתה לאם להשיב את הילדים לבית שמש, זאת למרות הבהרת בית הדין בהחלטתו שההחלטה הראשונית הייתה החלטה זמנית, והוראתה הייתה מוגבלת בזמן – לחזור לבית שמש עד תום שנת הלימודים, ועד שתנתן החלטה סופית בעיניין המשמורת.

...

ומשכך אנו דוחים את ערעור האב על החלטת בית הדין להתיר מקום מגורי הילדים עם אימם בטבריה.

מסקנות והוראות לאור האמור בית הדין קובע: אנו דוחים את ערעור האב.

אנו דוחים את ערעור האם.