החזר שכר טרחה בביטוח לאומי מתי יחויב המוסד להחזיר שכר טרחה לעורך דין

ניתוחים שעבר מר שתאת בניסיון לתקן את הפגיעה לא הועילו להשבת הפגיעה בעין זו. במועד קרות התאונה מר שתאת לא היה מבוטח בענף נפגעי עבודה.

ככל שלא יפסקו הוצאות לזכות המערער, ייגרע חלקו בקצבאות ותיפגע זכותו הקניינית; לא הובאה בפסק הדין הצדקה לשלילת זכאותו של המערער להחזר הוצאותיו; במקרה הנידון, יש מקום לפסיקת הוצאות בשיעור משמעותי, כדי להרתיע את המוסד מדחיית תביעותיהם של תובעים כדוגמת המערער, הנמנים עם אוכלוסייה מוחלשת, דחייה המחייבת ניהול הליכים משפטיים מורכבים, ממושכים ויקרים; יש לחייב את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות בשיעור ריאלי, על פי הכללים המקובלים בבתי המשפט האזרחיים.

בתשובה הודיע ב"כ מר שתאת כי גם הוא משאיר את שאלת שיעור ההוצאות לשיקול דעת בית הדין, וציין כי לפני כחודשיים - שלושה נקבע כשכר טירחת עורך דין סכום בשיעור של 15% מקצבאות המוסד לביטוח לאומי.

בנסיבותיו של ההליך, היה מקום לחייב את המוסד לביטוח לאומי בתשלום שכר טירחה למערער, שכן לא עולה מפסק הדין כי קיימות נסיבות המצדיקות המנעות מפסיקת הוצאות לזכותו של המערער.

...

בנסיבות אלה, בהן אין חולק כי לחברה הייתה מעורבות באתר שבו הועסק המערער, החברה הפרה את הוראות תקנות הקבלנים, התעורר ספק ממשי בנוגע לאחריותה של החברה, אך החברה נמנעה מלמסור בזמן אמת מידע שיאפשר למוסד לקבל שיפוי מהאחראים לעבודתו של המערער - לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כי אין לחייב את המוסד ואת המערער בתשלום הוצאות משפט לחברה.

כללו של דבר – על יסוד כל האמור לעיל ערעור החברה נדחה.

סוף דבר – ערעורו של מר שתאת מתקבל כאמור בסעיף 26 לעיל וערעור החברה נדחה, כאמור בסעיף 30 לעיל.

כן הודיעו התובעים על כוונתם לזמן את אליאס, פקיד המוסד לביטוח לאומי והכומר נימר מיכאל ח'ורי, הכומר של העדה היוונית קתולית בכפר טורעאן.

ביום 25.2.2019 הוגשה תביעה שכנגד על סך 201,895 ₪ (105,395 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית בגין הפצוי אותו חויבו התובעים שכנגד לשלם למרים וכאמל סלאמה; 1,500 ₪ הוצאות משפט בהם חויבו בגין איחור בהגשת תשובות לשאלון ולדרישה לגילוי מסמכים; 35,000 ₪ החזר שכר טירחה ששלמו התובעים שכנגד לתובע; פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין הפסדים, עוגמת נפש וטירחה ושכר טירחה בתיק ההוצאה לפועל מספר 523612-03-18 בסך 10,000 ₪).

טעות כזו אין בה לחייב עורך הדין ברשלנות' (שם, בעמ' 464).

משכך, צודק התובע בטענתו כי בהעדר מחלוקת כי התובעים בת.א. 56177-01-16 (מרים וכאמל סלאמה) נתנו לתובעים שכנגד 445,000 ₪ ואף לו הייתה מתקבלת טענתם של התובעים שכנגד כי הזכויות בחלקה נמכרו ללא ידיעתו והסכמתו של אליאס, ממילא היה על רשא וג'סאן להשיב את הסכום שקבלו בתוספת הפרישי ריבית והצמדה, הוצאות התובעים שכנגד, שכר טירחת עו"ד ופיצויים.

...

ה - סופו של דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע 28,500 ₪, הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית ברובה.

ע"י ב"כ עו"ד עופר אטיאס עזבון המנוח שמואל שחר ז"ל באמצעות מנהל העזבון, עו"ד וולך מוסא חלף- ניתן פסק דין בפשרה ע"י ב"כ עו"ד מואיס שמעון שינה ע"י ב"כ עו"ד לידאוי (לביב) מוסטפא פסק דין בעיניין נתבעים 2, 4 המוסד לביטוח לאומי האמון על תשלום גמלאות לזכאים, ובין היתר על תשלום גמלאות הבטחת הכנסה, נידרש מעת לעת לשום את נכסיהם של מבקשי הגימלאות.

משנת 1978 ועד שנת 2001 העניקו ארבעת הנתבעים את שירותי השמאות למוסד לביטוח לאומי, אשר שילם להם את שכרם.

במסגרת סקירת ההליכים בתיק נספר גם כי בית המשפט לעינייני מישפחה מינה את עורך דין אלון וולך כמנהל עיזבונו של המנוח שמואל שחר ז"ל. למרות זאת ביקשה אלמנתו של המנוח, הגב' רחלה שחר, להישתתף בהליכים והגישה בקשות רבות לתיק.

בית המשפט קבע גם כי הנתבעים גבו שכר שלא כדין וכך סיכם את הדברים (פסקה 119): ניתן לסכם ולומר בפן הנורמאטיבי: הוכח ביחס למערערים כי נתקיים יסוד מצג השווא בעבירת קבלת דבר במירמה, שכן בפועל, הוצג על ידם למל"ל חשבון שכר טירחה על פי ההנחה כי נערכו בפועל שומות לחלקות בשלמותן לצורך הערכת חלקם הבלתי מסוים של תובעי הגימלאות באותן חלקות, אף כי הערכות כאלה לגבי החלקות לא נעשו בפועל.

וכך נאמר בע"א 438/90 פקיד שומה, חיפה נ' הד הקריות בע"מ, פ"ד נא(5) 668 (1997): ניכוי במקור אין עניינו, מעקרו, במהותה של החבות במס או ביצירת חבויות במס - אימתי חב אדם במס ואימתי אין הוא חב במס - אלא בדרכי גביית המס ובמינהל המיסים.

טענת הנתבעים נסמכת על הנחתם כי קופת המוסד לביטוח אשר שילם להם את שכר הטירחה וקופת אוצר המדינה חד המה.

הפחתת השכר המגיע לנתבעים הנתבעים טוענים כי אין לחייב להשיב למוסד את מלוא שכר הטירחה שגבו בגין עריכת שומות לחלקות בשלמותן בהתאם לסעיף 22.2 לתעריף, שהרי גם אם לא היו זכאים לשכר המחושב לפי שווי החלקה כולה, יש לזכותם בשכר הראוי המחושב לפי שווי חלקו של מבקש הגימלה (סעיף 22.1 או סעיף 14 לתעריף).

עוד מצאנו כי יש לראות בשחר ובשינה כמעוולים במשותף ועל כן יש לחייבם ביחד ולחוד לשלם למוסד פיצוי בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו לו. נעבור כעת לבחון את תביעת המוסד לפצוי בגין שכר ששולם לנתבעים בשנים 1999-2001 ולאחר מכן נבחן את הטענות לנזקים נלווים, להחזר דמי נסיעה ולבסוף נבחן את שאלת הפחתת תשלומי החילוט והתשלומים ששלמו תענך וחלף במסגרת הסכמי הפשרה.

...

התביעות לפיצוי בגין הוצאות נלוות והחזר הוצאות נסיעה נדחות אף הן. מהסך של 43,664,594 ₪ יש להפחית את התשלומים ששולמו על ידי חלף במסגרת הסכם הפשרה, 5,700,000 ₪ (כולל סכום החילוט).

חישוב יתרת החוב היא כדלקמן: א. פיצוי בגין שכר טרחה שנגבה לפי סעיף 22.2 משוערך מ- 9/2014 ועד היום 43,945,663 ₪ ב. ניכוי סכום הפשרה עם חלף (כולל החילוט) משוערך עד היום (5,807,018 ₪)- ג. ניכוי סכום החילוט מתענך משוערך עד היום (2,866,481 ₪)- ד. ניכוי סכום החילוט משחר משוערך עד היום (2,593,474 ₪)- ה. ניכוי סכום החילוט משינה משוערך עד היום (985,853 ₪) - יתרה 31,692,837 ₪ בשים לב לכל האמור, אני מחייב את עיזבון שחר ושינה, לשלם למוסד, ביחד ולחוד, את הסך של 31,692,837 ₪.

כן ישלמו הנתבעים למוסד הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 100,000 ₪.

מנגד, יש לזכור כי לא הכל ניתן על ידי קופות החולים וכי לעיתים פשוט יותר לקנות משככי כאבים מעבר לדלפק וללא מירשם (ODC) ועל כן הנני פוסק פיצוי גלובאלי של 5,000 ₪ החזר שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בביטוח הלאומי – התובע טוען כי הואיל ומדובר בתאונה ברכב בשירות מעביד, נהנה הנתבע מכך שהתובע בחר להיות מיוצג לפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי ובכך הגדיל את תגמולי הביטוח הלאומי והקטין את התשלום של הנתבע (שאינו חשוף לתביעת השבה).

ואם בעקבות פעולות מייצג זה עולה הגימלה יש מקום לחייב את חברת הביטוח בתשלום שכר הטירחה בגין התוספת שמשולמת בזכות הסיוע המשפטי.

יש לעודד גם את התובעים לפעול משפטית למקסום הזכויות, ואין מקום להותיר אותם בחוסר כיס עקב כך. לפיכך, בכל אותם מקרים בהם התובע פעל, באמצעות עורך דין, להשיג על החלטות הוועדות בדרך של ערעור לועדה לערים או לבית הדין, פעל לטעון כנגד ניכוי מצב קודם או בכל הקשור להפעלת תקנה 15, והפעולה הביאה להגדלת הקצבה, יש מקום להחזיר את שכר טירחת עורך הדין ששולם (בגין התוספת שהתקבלה בזכות עבודת עורך הדין).

לכן, לדוגמא, אם בעיניין שלפני לאחר המלצת ועדת הרשות שלא להפעיל את תקנה 15, היו התובע וב"כ מגישים השגה, מופיעים ומשכנעים את הוועדה להעלות את הקצבה, היה זכאי התובע להחזר שכר הטירחה בגין תוספת זו. אם היה התובע מגיש ערר לועדה לעררים, או ערעור לבית הדין ועקב כך הייתה הנכות עולה, היה התובע זכאי להחזר שכר טירחה בגין תוספת זו. דבר מאלו לא נעשה, ועל כן אין זכאות להחזר שכ"ט. הואיל ואין זכאות, איני נידרש לטענות שלפיהן מדובר בהוצאה שלא נטענה, טרם הוצאה, וכי לא הובאו ראיות לגבי שכר הטירחה (אם כי בעיניין זה אעיר שכאשר מדובר בשכר טירחה שנקבע בתקנות, אין לדעתי צורך בהצגת הסכם) על כן אני דוחה טענה זו של התובע, בנסיבותיו של תיק זה. נכויים התובע קיבל ומקבל תגמולי ביטוח לאומי, הוצגה חו"ד של האקטואר שי ספיר ואין עליה השגות ויש להפחית התשלום בהתאם (לגבי תשלומי העבר, אין להוסיף ריבית והצמדה, כפי שלא נפסק רכיב זה בגין הפסדי השכר).

...

בנקודה זו סבור אני כי על אף שבאופן עקרוני הצדק עם התובע, וכי יש מקרים בהם צריך וראוי לפסוק תשלום בעבור הייצוג לפני המוסד לביטוח לאומי.

לסיכום מכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:- בגין כאב וסבל – 63,700 ₪; בגין הפסדי שכר בעבר – 31,800 ₪; בגין פגיעה בכושר השתכרות – 567,700 ₪; בגין הפסדי פנסיה – 75,000 ₪; בגין עזרה וסיעוד – 100,000 ₪; בגין החזר הוצאות – 5,000 ₪ מסכום זה, יש להפחית סך של 449,454 ₪ תגמולי ביטוח לאומי וליתרה בסך 393,746 ₪ יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 444,835 ₪ בצירוף החזר האגרה ששולמה, החזר שכר העדות שבו נשא התובע ועוד הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

לפניי שתי בקשות שנותרו להכרעה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות לסיומו של ההליך בפשרה כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם הפשרה שהוגש וקיבל תוקף של פסק דין: הראשונה, בקשת התובע לחיוב נתבעת 2 בהחזר הוצאות שכר טירחת עורך דין שנשא בהן לצורך ייצוגו בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל); השנייה, בקשת נתבע 3 לחיוב נתבעת 2 הוצאות שכר טירחת עורך דין בהן נשא לצורך ייצוגו, נוכח כפירת נתבעת 2 בחבותה, וזאת עד לשלב בו חזרה בה מהכפירה והודתה בחבות ובכיסוי הביטוח בקשר עם התאונה, מושא התביעה.

לסיכום טען התובע, כי לא ניתן להעדיף את עיקרון הקטנת הנזק על פני עיקרון השבת המצב לקדמותו; על מנת לאזן בין העקרונות הללו, לא ניתן לחייב את התובע לפעול למיצוי זכויותיו, שעה שרק הוא נושא בשכר טירחת עורך הדין, אשר מפירות הצלחתו נהנית גם המבטחת.

...

לאור האמור לעיל, הפסיקה המנחה, אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון והטעמים המפורטים לעיל, סבורני כי לא ניתן לאור ההלכה הנהוגה כיום לחייב את המבטחת בהוצאות שכר הטרחה ששילם הנפגע לצורך ייצוגו בהליכים מול המל"ל. חיוב נתבעת 2 בהוצאות נתבע 3 לטענת נתבע 3, יש לחייב את נתבעת 2 בהוצאות ייצוגו והתייצבותו לדיונים שהתקיימו בתיק זה, לרבות בירור שאלת החבות, עד לשלב בו חזרה נתבעת 2 מכפירתה בחבותה לפיצוי התובע.

לאחר שבחנתי את טיעוני נתבע 3 ונתבעת 2, מצאתי לקבל את בקשת נתבע 3 בחלקה.

סוף דבר בקשת התובע לחיוב נתבעת 2 בהוצאות ייצוגו בהליכים מול המל"ל – נדחית.