החזר שכר בגלל הצגת מצב שווא של מומחה לסיוע משפחתי

כמו כן, העליל עליו הנתבע עלילת שוא לפיה איים על פרודתו ובשל כך נעצר התובע.

לפיכך, מבקש התובע החזר יחסי של שכ"ט בסך של 15,000 ₪ והחזר תשלום בסך 6,500 ₪.

בדיעבד, הסתבר לנתבע, לאחר שהתקבלה חוו"ד גרפולוגית שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט לעינייני מישפחה, שחתימות התובע לא זויפו ומדובר היה בהמצאה שמטרתה להשתמש בתביעה כנגד הבנק לצורך עיכוב הליכי מימוש הבית.

הנתבע סייע לתובע לאתר עו"ד המיתמחה בדיני מישפחה תוך שהוא דורש במקביל את שכרו בגין מחצית שכה"ט והגשת הבר"ע, אך התובע סרב תוך שהוא מבקש מהנתבע לסמוך עליו.

בהתאם, לאור הקושי של הנתבע בייצוג בתיקי המשפחה, ביקש הנתבע מהתובע לשכור שירותיו של עו"ד נוסף, רועי ברומר ולאור המצב הקשה אליו נקלע התובע בשל מחדלי התובע נאלץ הוא להסכים.

ברם, בהיעדר הצגת הסכם שכר טירחה כתוב, לא ניתן לבדוק טענות מי מהצדדים נכונות הן. מהשתלשלות העניינים, עולה שהנתבע אכן ניהל הליכים רבים ביחס לתביעת הבנק אך היה מעורב בתיקי המשפחה ואך נכח בישיבת גישור.

...

ביחס לתביעת התובע להשבת דמי פיקדון בסך 6,500 ₪ ששולמו לנתבע בגין ערעור שלא הוגש לבסוף ומנגד טענות הנתבע לשכר טרחה ראוי בגין הגשת בר"ע בעניין חווה"ד הגרפולוגית – לאחר עיון בחומר הראיות, שוכנעתי שיש לדחות את שתיהן.

סוף דבר: התביעה – נדחית.

התביעה שכנגד – נדחית.

בסיכומיהם עתרו לפצוי בגין ראשי נזק אלה: הפסדי הישתכרות, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, כאב וסבל, והחזר הוצאות בגין שכר טירחת המומחה מטעמם.

בן המנוחה העיד כי לאחר התאונה הראשונה אמו לא חזרה לעבודה במסעדה, היות והנכס נהרס (ע' 18 לפרוטוקול, שורות 1-11): "... המבנה שהמסעדה היתה בו נהרס בחלקו על ידי הבעלים. הנכס בדמי מפתח ולא יכולנו לשפץ את המקום חזרה. היא לא חזרה לעבודה. ... סגרנו את המקום. אי אפשר היה לעבוד שם. אי אפשר היה לפתוח אותו משום שהוא נהרס בחלקו על ידי הבעלים שבטענת שוא שיפצו את הבנין ולא שיפצו אותו ומאז היא לא חזרה לעבודה סדירה במקום הזה. המקום הזה אי אפשר היה לעבוד בו. גנבו את כל המקררים, את הנירוסטה, תלשו צנורות חשמל מהקירות. ... כשהיא רצתה לחזור, אי אפשר היה לעבוד שם. המקום היה הרוס". עולה, איפוא, כי הסיבה לאי חזרתה של המנוחה לעבודה במסעדה אינה קשורה למצבה הרפואי כתוצאה מהתאונות אלא למצבו של העסק.

נטען כי בעקבות נכותה כתוצאה מהתאונה השנייה נזקקה לסיוע מוגבר, שניתן לה על ידי בני משפחתה וכן מטעם המל"ל. התובעים עתרו הם לפצוי גלובלי בסכום של 120,000 ₪ בראש זה. לא הוצגו אסמכתות להוצאות שהוצאו בפועל.

...

אשר על כן, דין התביעה לפיצוי בראש נזק זה להידחות.

כאב וסבל: בהתחשב בנכויותיה הרפואיות של המנוחה כתוצאה מכל אחת מהתאונות, בגילה, בסוג הפציעות והטיפולים שנדרשה לעבור בגינן, כמו גם ימי האשפוז, אני מורה כי התובעים יפוצו בגין כאבה וסבלה של המנוחה כדלקמן: בגין התאונה הראשונה יועמד הנזק בגין כאב וסבל על סך של 30,000 ₪.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל.

במרץ 2012 הנתבע הגיש שלוש תביעות כספיות, אשר הוגשו כתביעות קטנות, בסכום מיצטבר של 61,000 ש"ח ועניינן החזר הלוואות אשר, כנטען, הלווה לתובע.

טענות התובע התובע טוען כי ההסכם נחתם בחוסר תום לב מצד הנתבע כאשר התובע איננו מיוצג, תוך שהנתבע מציג לו מצגי שוא אודות מצב העסק, וכי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, וסיכל את המשך ניהול העסק.

לטענת התובע, הוא אירח את הנתבע בביתו, סייע לו בדרכים רבות ואף ניסה לסייע לו ליישב את הסיכסוך עם אחיו ועמד לצידו בהליכים משפטיים הקשורים לעניינים משפחתיים של הנתבע.

לטענת התובע, הנתבע הציג את עצמו בפני התובע כמומחה בתחום המסעדנות והציע לתובע לרכוש בשותפות מסעדה בעלות של 200,000 ש"ח. כנטען, תחילה ביקשו הצדדים לרכוש את המסעדה באמצעות חברה שתוחזק בחלקים שוים בין שניהם, אולם לקראת מועד החתימה על הסכם הקמת החברה, הנתבע עמד על כך שיחזיק 76% ממניות החברה והתובע 24% ועל כך שתנתן לו זכות חתימה בלעדית בחברה ובחשבון הבנק שלה, בטענה שהתובע נמצא לעתים קרובות בחו"ל, והדבר נידרש לצורך הפעלה שוטפת של העסק.

לטענת הנתבע, בחודש נובמבר 2011 נשלח מייל לתובע המציג חובות של 600,000 ש"ח ואת דף האקסל אשר הוצג ביום חתימת ההסכם הביא דוקא התובע ולפיו עמדו החובות על כ-775,000 ש"ח לא כולל משכורות עובדים לחודש ינואר 2012 בסך 80,000 ש"ח. באשר לטענת התובע כי הוסתרו ממנו תביעות עובדים בבית הדין לעבודה מפנה הנתבע לסעיף 25 להסכם , שבו נזכרת תביעה כזו באופן מפורש.

עסקינן בהסכם בין בין אנשים קרובים משפחתית ואישית, שהכירו זה את זה שנים רבות ובמצב זה ניתן לקבל את ציפייתו של התובע כי הנתבע לא יטעה אותו ביודעין או ינצל לרעה את טעותו של התובע, לגבי מצב החברה.

...

כך, פיטר הנתבע באופן חד צדדי את רואה החשבון ומנהל החשבונות של החברה, זאת ללא התייעצות עם התובע או דיווח מראש על כוונתו לעשות כן. טענתו של הנתבע כי רואה החשבון לא דיבר אנגלית נראית לי קלושה ובהקשר זה מקובלת עלי עדות מנהל החשבונות מרדכי לפיה קיים עם התובע ועם הנתבע פגישות שנמשכו שעות רבות ובהן עלו סוגיות רבות הנוגעות לניהול כספי העסק.

מטעם זה אינני מקבל את טענת הנתבע כי טעותו של התובע היתה טעות בכדאיות העסקה גרידא.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת.

כעת, כשעסקם ניסגר והמבקשים חזרו למעגל העבודה, למעשה הם נאלצים להסתמך על סיוע כלכלי של משפחתם המצומצמת ואין להם הכנסה קבועה.

לפיכך, נטלו הלוואה בסך של 200,000 ₪ לכסוי יתרת החובה בחשבון וכעת עומדת יתרת החובה על סך של 9,972 ₪, והם משלמים החזר חודשי בגין הלוואה זו בסך של כ- 3,100 ש"ח. ביום 30.4.15 נטלו הלוואה בסך של 30,000 ₪ עבור כסוי המינוס והוצאות מחייה, בגינה הם משלמים עד היום.

המבקשים לא נתנו הסבר מספיק בדבר פתיחת בית העסק הנוכחי, לרבות הסבר להתחייבותם לתשלום שכר דירה חודשי בסך של 18,500 ₪ כמו גם השקעת מאות אלפי ₪ בתכנון, שפוץ ורכישת ציוד, כל זאת בעודם במצב כלכלי המונע מהם לטענתם לשלם אגרה.

שאלת מצבם הכלכלי של המבקשים נבחנת עם הצגת מלוא הנתונים והפרטים הרלוואנטיים וזאת תוך היתמקדות בשינוי הנסיבות שחל במצבם הכלכלי של המבקשים מיום תשלום המחצית הראשונה של האגרה ועד ליום הבקשה.

חלק ניכר מתביעה זו מבוסס על השתלשלות העניינים שגרמה חברת הביטוח בהטחת האשמות שוא במבקשים והתנהלותה בבירור החבות והנזק.

יש לדחות טענות המשיבה בדבר תביעת סרק, טענות שנטענו בעלמא בעוד המבקשים הגישו חוות דעת מומחים, שמאים, רואי חשבון ועוד, המוכיחים את הנזק המפורט בתביעה.

...

עם זאת, בהקשר זה אני סבור שיש לקבל את טענת המבקשים כי הם אמנם נעזרים באביו של המבקש אך הם אינם סמוכים לשולחנו ויש להסתפק בתצהיר אביו של המבקש לפיו, אין ביכולתו לעזור להם בתשלום האגרה.

נוכח כל האמור לעיל, ומשלא שוכנעתי שיש הצדקה לתן למבקשים פטור מלא מתשלום המחצית השנייה של האגרה בגין התביעה דנן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי כך שעבור חלק מסכום התביעה בסך של 2,000,000 ₪ המבקשים יהיו פטורים בשלב זה מתשלום המחצית השנייה של האגרה באופן שהמחצית השנייה של האגרה בגין הסכום הנ"ל , תשולם על ידי המבקשים, תוך 30 יום לאחר מתן פסק הדין בהליך.

בגין חלק התביעה העולה על הסכום של 2,000,000 ₪, ישלמו המבקשים את מלוא המחצית השנייה של האגרה על פי התקנות עד ליום 6.9.16.

האם שימש לאטי כשליח של מי מהצדדים, האם יש לראותו כמי שהטעה את התובע או הציג בפניו מצג שוא רשלני ערב כריתת הסכם מכירת הרכב? האם יש לראותו כעוסק בסחר כלי רכב והאם בנסיבות העניין חלות עליו חובות מכוח חוק מכירת רכב משומש? ואולי לאטי אינו אלא חבר טוב שסייע לולדמן כמחווה של רצון טוב ולא חלה עליו כל אחריות.

מה הנזק שניגרם לתובע, דהיינו מהו הפער שבין מחיר הרכב כפי ששולם על ידו בהסתמך על המצגים שהוצגו לו לבין ערכו האמתי, בהיתחשב בנתונים שהתגלו לאחר מכן? האם יש להטיל בנסיבות העניין על מי מהנתבעים אחריות בגין נזקים והוצאות נוספות כגון טיפולים ברכב לאחר הרכישה, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש; כמו כן, האם ניתן לייחס אחריות או אשם תורם לתובע עצמו, בכך שנימנע מלבדוק את מצב הרכב בטרם הרכישה? הנזק ניפתח דוקא בשאלת הנזק.

הרכב אמנם תוקן ונזקיו שוקמו, אולם על אף התיקון נותרה בו ירידת ערך קבועה בסך 10,000 ₪, כך בהתאם לחוות דעתו של המומחה דורון עד אשר לא נסתרה.

המכונית המשפחתית הוצגה לתובע ערב הרכישה "שמורה כחדשה" (ת/2), אך לימים התגלה לו שמדובר ברכב שעבר תאונה כה קשה, עד שהוכרז כאובדן להלכה, נמכר כשרידים לצרכי שקום, ורק לאחר אישור מטעם משרד התחבורה הותר לו לשוב ולעלות לכביש.

לדבריו, פרטי הרכב ועברו התאונתי כלל לא היו ידועים לו, הוא לא מסר כל מצג לתובע בעיניין, והשכר ששילם לו ולדמן עבור הסיוע, לרבות החזר עלות פירסום המודעה – הסתכם ב-1,000 ₪ בלבד.

...

כך או כך, לא שוכנעתי כי פתרון תעלומה זו נדרש לצורך הכרעה בשאלות העיקריות שבמחלוקת.

סוף דבר אני קובע כי האחריות לנזקי התובע חלה על נג'אר, ולאטי ביחד ולחוד, זאת בחפיפה לפסק הדין שניתן כנגד ולדמן ביום 8.6.18.

התביעה כנגד הנתבעת 1 חב' המאגר ב.נ.כ בע"מ – נדחית.