החזר פרמיות ביטוח גניבת רכב

קל אוטו לא מציגה דו"ח תפיסה ולא מציגה כל ראיה שיש בה לסתור את טענות טלמיר בעיניין זה. קל אוטו צריכה לפצות את טלמיר בגין הנזקים כדלקמן: החזר דמי ביטוח – 3,820 ₪, החזר תשלום עבור תיקון הרכב – 16,903 ₪, עלות מטלטלין שנותרו ברכב – 14,512 ₪, דמי שכירות לרכב חלופי ששכרה טלמיר לאחר תפיסת הרכב – 3,335 ₪, מקדמה ששילמה טלמיר על חודשי חכירה שטרם נוצלו - 16,500 ₪, פיצוי על אבדן האופציה לרכישת הרכב בסוף תקופת חכירה– לפי חישוב שווי שוק (94,992 ₪) בנכוי "הזיכוי" המגיע (66,000 ₪) = 28,992 ₪.

בפועל, טלמיר לא יצרה קשר ישיר עם הפניקס והביטוח נכרת על ידי פרפקט ליס כאשר הפרמיות שולמו במסגרת התשלומים החודשיים לפרפקט ליס (ראו חשבוניות פרפקט ליס אשר צורפו כנספח ג' לתצהיר משה).

לאור האמור, יש להשיב לטלמיר סכום זה. המטלטלין שנמצאו ברכב בעת התפיסה טלמיר טוענת כי ביום בו נילקח הרכב היו בתוכו מיטלטלין בשווי 14,512 ₪ אשר לא הושבו לה. להוכחת טענותיה מצרפת טלמיר את התלונה שהוגשה למישטרה ביום 17.4.13 , מאחר שבאותו מועד סברה כי הרכב נגנב (נספח י' לתצהיר משה), וכן רשימת ציוד שהיה ברכב בעת תפיסתו (נספח יא' לתצהיר משה).

...

יש לציין כבר עתה כי דין הדרישה לפיצוי להידחות.

אני מקבלת טענת משה כי שילם את רשיון הרכב.

סוף דבר לאור הנימוקים דלעיל אני קובעת כי בתביעות ההדדיות בין הצדדים תישא קל אוטו בתשלום הסכומים הבאים לטלמיר: החזר בגין עלות התיקון במוסך 16,903 ₪ החזר המקדמה ששילמה טלמיר 16,500 ₪ פיצוי בגין המיטלטלין שהיו ברכב 10,000 ₪ הפחתת דמי השכירות החודשיים בגין 9/12 – 4/13 (20,050 ₪) סך הכל 23,353 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.9.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט הוסיף, כי לא נעלמה מעיניו המצוקה הכלכלית שבה הייתה נתונה אמו של המערער שהתקשתה בתשלומי החזר המשכנתא.

בנסיבות דנן, מדובר בבצוע עבירות שעניינן ניסיון להונות את חברת הביטוח, תוך קשירת קשר עם אחר שיגנוב את רכבו של המערער, על מנת שיוכל להגיש תביעה על פי הפוליסה בגין הגניבה, וכן הגשת תלונה כוזבת למישטרה בגין "הגניבה" ותביעה כוזבת לחברת הביטוח.

המדובר בעבירות שקל לבצען וקשה לגלותן ובסופו של יום הנזק מתגלגל ונופל על כתפיהם של כלל המבוטחים בביטוח רכב מקיף, בדמות העלאתן של הפרמיות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון, נחה דעתנו כי יש לדחות את הערעור.

לבית המשפט קמא לא הוצגו נתונים ממשיים המצביעים על פגיעה קונקרטית מוחשית והכרחית בעתידו התעסוקתי של המערער, מעבר לפגיעה הצפויה לכל אדם המורשע בעבירה.

בעניין זה קובע סעיף 22(ב) לחוק המרשם, כי "מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו - מאסר שנתיים; לעניין זה, לא יראו מי שעשה כאמור כזכאי לקבל מידע מן המרשם, בשל כך בלבד שהאדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע". לאור כל האמור, הערעור נדחה.

ענייננו בתביעה כספית על סך 51,139 ₪ בגין דרישה לתשלום תגמולי ביטוח עבור רכב שנגנב .

הסכום לפצוי בגין רכיבים אלה יעמוד על 1931 ₪ (1055 ₪ עבור החלק היחסי בהשכרת רכב בתוספת 876 ₪ החזר פרמיה לשלושה חודשים).

...

בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 47,476 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.4.17 ועד היום ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ .

הוסיף תובע מלומד כי גם אם קיבלו בעלי הרכב ברובם עיקר שווי הרכב חזרה-הרי הציבור בכללו נושא בעלות הכסף אשר הוחזר להם, בעלות פרמיית מבוטחים.

אין גם החזר על שיבוש שגרת חיים, לרבות נזקים אשר אינם מפוצים על ידי חברות הביטוח.

בפניה אל פסיקה מטעם מדינה (ת/ע/3), ובאבחונה כאן, הן באשר לחומרת המעשים שם – עבירות גניבת כלי רכב והעברתם לשטחי הרשות, כמו גם עבירות נלוות; כמו גם סחר ברכב גנוב, במספר עבירות שם, קבלת רכוש גנוב, הכל כמפורט שם. כמו גם פסיקה לענין צו שפוטי אשר הורה בית משפט לנאשם שם להמצא בתנאי מעצר בית מלא והוא ניצל זאת בהפרה לשם גניבת רכב, בסיפור כוזב מופרך, הכל כתיאורו שם. מנגד-בהודיית נאשם; במחלה הקשה אצל בתו, ילידת 1996, מי המטופלת בבית חולים בטול כרם מזה כשנתיים, מחלה הנצרכת טיפול לאורך חייה לבוא (נ/ע/2).

...

ב) התובע טען, כי הרכב שהועבר אליו, היה אמור להיות מבוטח במשך כל תקופת ההלוואה שנטלה החברה מחברת אלבר כאשר נרכש הרכב, והחברה היא זו שהיתה צריכה לשאת בתשלומים החודשים של החזר ההלוואות כולל פרמיות ביטוח.

ביום 28/1/2003 נגנב הרכב סמוך לבית התובע, ואז התברר לו, כי הנתבעים שכחו לבטח את הרכב וכך הוא נותר ללא רכב וללא דמי ביטוח.

...

ג) הנתבע ציין, כי לקראת סוף שנת 2003 הוא שוחח עם התובע ובקש לקבל ממנו בכתב הצעה לסיכום עקרונות הסכם מכר שאמור להחתם ביחס לדירה שאמורה להרכש על ידי התובע.

יתרה מזו, שוכנעתי, כי לנתבעים לא היה רצון להפסיד רווחים בפרויקט והם פעלו באופן סביר על מנת לקדם את הפרויקט ככל שיכלו ובהתאם ליכולתם הכלכלית.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות.