בין השנים 2013-2008 ניהלו המשיבים משא ומתן מול הבנק ביחס להחזר חובותיהם, שהוביל לבסוף לחתימה על הסדרי חוב, במסגרתם הועמד חוב המשיבים על סך כולל של כ-285 מש"ח. משלא עמדו המשיבים בהסדרי החוב, החל הבנק לנקוט בהליכים למימוש הנכסים שהעמידו המשיבים כבטוחה לחובותיהם ומינוי כונסי נכסים.
ביום 7.7.2021 דן בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) בבקשת רשות העירעור וזו נדחתה ברובה, למעט ביחס לנכס נוסף שהוכח כי הוא בבעלות פרטית ומשמש למגורים.
בנוסף לא שילמה קבוצת קחטן לבנק את ההוצאות שנפסקו עד כה בגין דחיית הבקשה לקיום דיון דחוף (במסגרת הפ"ב 38935-04-11) והבקשה לסעד זמני, בסך של 20,000 ש"ח.
גם כתב ההיתחייבות העצמית שצורף לבקשה לצוו מניעה זמני נוגד את הדין, מאחר והוא נחתם על ידי המשיבה 22, שהיא חברה מפרת חוק מאז 8.9.2013, שחובותיה לבנק הסתכמו (נכון לחודש דצמבר 2020) בלמעלה מ-557 מש"ח.
סכויי התביעה נמוכים מאוד, כפי שכבר קבע בית המשפט.
המשיבים (התובעים), ביחד ולחוד, יפקידו בתוך 30 יום מהיום בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית לא מוגבלת בזמן, כתנאי להמשך היתדיינות בתיק זה. לא יופקד הסכום הנקוב במועד, תימחק התביעה.
...
" – על אותו משקל, משנדחה הערעור, עומדת למבקש הטענה בדבר היעדר סיכויים לתביעה.
לא נעלמה מעיני טענת המשיבים, כי חיוב בהפקדת ערובה של יחידים ייעשה במקרים חריגים, אולם, אני סבור כי לאור האמור לעיל, בשים לב לסיכויי ההליך וליכולת הכלכלית של המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה דנן הינו המקרה החריג בו נדרש לחייב את התובעים היחידים בהפקדת ערובה וממילא יש לחייב בהפקדתה גם את החברות.
סוף דבר
לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.
