החזר מקדמה על הזמנת צילום חתונה

בפניי תביעה להשבת דמי מקדמה בסך של 1,000 ₪ בצרוף הוצאות בסך של 200 ₪ בגין שירותי צלום חתונה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי הנתבע, וזאת בשל ביטול ארוע החתונה שהיה קבוע ליום 23.10.20 (להלן: "החתונה") ובוטל בפעם השלישית עקב משבר מגיפת הקורונה (התובעים דחו פעמיים את מועד החתונה לפני כן עקב משבר הקורונה).

טענות הצדדים: טענת התובעים הנה כי החתונה, אשר נדחתה פעמיים קודם לכן, לא יצאה בסופו של דבר לפועל בפעם השלישית וכל זאת רק ועקב משבר הקורונה, ומכאן שיש לראות בכך ביטול בשל כוח עליון, ומכאן שהם זכאים להחזר המקדמה ששולמה במלואה.

טענת הנתבע כי התובעים מפרים הסכם חתום על ידם בענין ביטול ההזמנה, ומפנה לסעיף 8 להסכם (והרלוונטי לעניינו) הקובע בין היתר: "במקרה של ביטול בן 60 ימים לפני הארוע ועד מועד הארוע יקבל הצלם פיצוי של 50% מהעלות הכוללת שישולם במועד הביטול...במקרה של כוח עליון....שאינו מאפשר את קיום הארוע במועד, תדחה העבודה למועד החדש שבו יתקיים הארוע. במידה והצלם לא יהיה פנוי בתעאריך זה תבוטל ההזמנה ויוחזרו למזמינים דמי הקדימה בנכוי 10% מהעלות הכוללת...". הנתבע טוען כי הדבר גרם לו להפסדים ואובדן הכנסה בשל הביטול הצמוד למועד החתונה.

...

בפניי תביעה להשבת דמי מקדמה בסך של 1,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 200 ₪ בגין שירותי צילום חתונה שלא בוצעה בסופו של דבר על ידי הנתבע, וזאת בשל ביטול אירוע החתונה שהיה קבוע ליום 23.10.20 (להלן: "החתונה") ובוטל בפעם השלישית עקב משבר מגפת הקורונה (התובעים דחו פעמיים את מועד החתונה לפני כן עקב משבר הקורונה).

טענות הצדדים: טענת התובעים הינה כי החתונה, אשר נדחתה פעמיים קודם לכן, לא יצאה בסופו של דבר לפועל בפעם השלישית וכל זאת רק ועקב משבר הקורונה, ומכאן שיש לראות בכך ביטול בשל כוח עליון, ומכאן שהם זכאים להחזר המקדמה ששולמה במלואה.

לאחר שבחנתי את הצדדים מצאתי כי לאור סעיפי ההסכם ובייחוד סעיף 8 מצאתי כי התובעים אינם זכאים על פיו לקבלת דמי המקדמה.

מכל האמור לעיל מצאתי כי דין התביעה של התובעים נגד הנתבע להידחות, מאחר והם לא זכאים להחזר המקדמה בכל מקרה, אך מנגד יש לחייב את התובעים בתביעת הנתבע לשלם לנתבע בגין דמי הביטול שבו הם מחוייבים בשיעור מופחת יותר, אשר יעמוד על סך כולל של 3,000 ₪.

סוף דבר על מנת שהדברים יהיו ברורים: במסגרת ת"ק 5955-07-21 התביעה נדחית ובמסגרת ת"ק 203-11-21 אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.

התובעת מבקשת החזר על סך של 7,000 ₪ ששילמה לטענתה כמקדמה לנתבעת עבור שימלת כלה כאשר ההזמנה בוטלה.

לאחר שהבינה התובעת כי אין באפשרותה לבטל העסקה, הודיעה שהחתונה בוטלה אך מבדיקה של הנתבעת אל מול מנהל אולם האירועים בו עתידה הייתה להתקיים החתונה של התובעת התברר שהחתונה כלל לא בוטלה.

הצלום אשר צורף לכתב התביעה הנו מגמתי וניתן לראות שישנם שלושה סכומים שמפורטים בטופס ההזמנה כאשר העליון הנו המחיר, השני הנו המקדמה והשלישי הנו היתרה לתשלום.

...

לסיכומו של דבר, תביעתה של התובעת נדחית בזאת.

הנני מקבל את תביעתה של התובעת שכנגד בחלקה ומחייב את הנתבעת שכנגד בתשלום הסך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה שכנגד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את התובעת והנתבעת שכנגד בהוצאות הנתבעת והתובעת שכנגד בסך של 400 ₪.

אין חולק כי הבית ב - מ' נרכש מהתשלומים הבאים: באמצעות תשלומים ששולמו למוכר על ידי הוריה של הנתבעת: מקדמה בסך 94,680 ₪ ששולמה למוכר באמצעות שיק שנמשך מחשבון הורי הנתבעת (ראו צלום שיק וההערה הכתובה על ידו: "כמקדמה, שווה ערך של 30,000$", נספח ד' לכתב ההגנה).

יתרה מכך, לטענתו הוריו הם אלו שמימנו את השפוץ (ראו: בעמ' 16 שורות 6-8 לפרוטוקול מיום 19.4.21) ואולם התובע לא זימן מי מהם לעדות או צירף קבלות או כל אסמכתא אחרת בתמיכה לטענותיו אלו (ראו גם בעמ' 17 לפרוטוקול).

אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה רישום הבית ב - מ' באופן בו נרשם (מחצית מהזכויות על שם הורי הנתבעת ומחצית מהזכויות על שם הצדדים) שיקף את הסכמת הצדדים, תאם את אומד דעתם, כוונתם וציפייתם הלגיטימית לפיה מאחר וחלק נכבד מהסכום ששמש לרכישת הבית מומן באמצעות כספים חצוניים (דירה שהייתה בבעלות הנתבעת ונרשמה על שמה עוד לפני הנישואין, ובמקור הייתה בבעלות משפחתה), ולא באמצעות כספים משותפים של בני הזוג.

יתרה מכך, גם אם נניח כי יש בשפוץ שבוצע כדי לזכות את התובע בהחזר מחצית מעלות השפוץ או לחילופין במחצית משווי ההשבחה של הבית, הרי שהתובע לא הניח את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הערכת שווי השפוץ או שווי השבחתו של הבית.

...

סוף דבר בראי כלל הנסיבות במקרה זה, משאין חולק כי עיקר הסכום ששימש לרכישת בית הצדדים מקורו בדירה שהייתה בבעלות הנתבעת קודם לנישואי הצדדים וכי הצדדים נתנו לכך ביטוי באופן הרישום של הבית ב - מ' (מחציתו על שם הורי הנתבעת).

לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.

סעד הכספי הנתבע בכל אחד משני התיקים בנפרד עמד על לא פחות מ 80,000 ₪, 60000 ₪ בגין עוגמת נפש ועוד 20,000 ₪ הכולל החזר הוצאות יחסי על החתונה.

סוכם על מתן שירותי צלום וידאו וסטילס בסך 1600 דולר כולל מע"מ, ושולמה מקדמה בסך 1000 ₪ (אין חולק ששולמה).

עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שאין בתצהיר התייחסות מפורטת לפגישה בה הוזמנה העבודה או לנוכחותו הנטענת של ארתור בה. מינקין מיפרט מקצועיותה של הצלמת סבטלנה, כאשר ממילא מאוששים הדברים בחוות דעת המומחה, שציין איכותן הגבוהה של התמונות מחתונת בקון (כימעט כולן כזכור צולמו ע"י סבטלנה).

...

אני מחייב את הנתבע 1 ולדימיר מינקין לשלם לתובעים 1-2 את הסכומים הבאים במצטבר, בתוך 30 יום: 5500 ₪ בגין עוגמת נפש: הסכום לאחר קיזוז שני שליש מיתרת התמורה שהמוסכמת שלא השתלמה למינקין.

12.1 אף כאן, לאור הקיזוז שנערך ומשקף יתרת התמורה לה זכאי מינקין בנסיבות, אני מחייב את הנתבע 1 להעביר בתוך 30 יום לתובעים 1-2 את סרטי הוידיאו כולם המתייחסים לארוע שלהם.

היות וטענת הקיזוז התקבלה לגבי שתי התביעות (באופן מלא או חלקי) מתייתר הדיון בתביעות שכנגד, והן נדחות, בלא צו להוצאות.

האיש לא הביא תצהיר מטעם אמו ואף לא הזמינה להעיד מטעמו.

לעניין זה ראו עדותו בעמ' 36 לפרוטוקול: ש: מפנה אותך לח9 במסמכים שלך, מה זה 2 השיקים הבנקים שהוצאת על סך 50,000 ₪ כל אחד? לפקודת מי נרשמה השיקים? ת: אני לא בטוח ב100 אחוז ,לפי דעתי זה 2 שיקים לבעל דירה שהיינו אתו במשא ומתן ברח' YY ש: יש לך היתנגדות שאני אוציא צלום של השיקים? ת: ממש לא. ש: קיבלת את הכסף הזה חזרה, חתמת על חוזה לקנית דירה? ת: הם ביקשו על הדירה מיליון וקצת ואחרי זה היה שם בעיות.

ת: כמו שאמרתי יכול להיות שזה זה. אמנם האיש בעדותו לעיל ניסה להסביר את החזר הכספים בצ'ק בסך 100,000 ₪ אשר היתקבל בחשבונו מספר ימים מאוחר יותר, ביום XX, אולם היות והאיש עצמו טען כי סך זה היתקבל כפיצויים, הרי שלא יכול לטעון שהיה מדובר בהחזר הסך של 100,000 ₪ שמשך לצורך מקדמה על הדירה ששקלו הצדדים לרכוש.

על אף שכך, ניתן לומר כי בעיקרון הקריטריונים והמבחנים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, האחת מתייחסת לנכס עצמו (טיבו של הנכס, עלות ומידת ההשקעה המשותפת בו), והאחרת לבני הזוג (האם מדובר בנישואים ראשונים, אורך הנשואים, טיב מערכת היחסים, קיומם של ילדים וכיוצ"ב וראו, כדוגמה, חוות דעתו של כב' הש' עמית בעיניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (2012) (להלן – עניין אלמונית) לגביו נרחיב בהמשך הדברים.

...

בנסיבות אלו מצאתי כי החלטתי למזונות זמניים מיום XXX איזנה באופן ראוי והוגן את חובת הצדדים במזונות, זאת חרף שבעת מתן החלטתי טרם הונחו בפני כל ראיות הצדדים.

טענת האיש להפרדה רכושית - נדחית מכל וכל אין מחלוקת כי לא נחתם בין הצדדים מעולם הסכם ממון ולא מצאתי לקבל את טענות האיש כי הצדדים בפועל התנהלו בדרך של הפרדה רכושית וזו הייתה ההסכמה ביניהם ולפיכך אין להכיל עליהם משטר של שיתוף רכושי מיום הנישואין ועד למועד הקרע.

דיון והכרעה לעניין טענת השיתוף הספציפי כאמור לעיל, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ונשמעו עדויותיהם, מצאתי לקבל טענת האישה כי הוכח שיתוף ספציפי בXXXשנרכשה בשנת YY ואנמק.

במילים אחרות, לסברתנו, חסידי הגישה ההסכמית וחסידי הגישה הקישורית מתנבאים בקול אחד כל אחד כפי נוסחו, טעמו והדגשיו שלו, אך העולה מהדברים הוא אחד - בהתקיים תנאי סף מסוימים, אפשר להניח את קיומו של שיתוף ספציפי ואין צורך להוכיח באופן פוזיטיבי את הסכמת הצדדים לעניין, וכי השיתוף הספציפי יוכח במבחנים שיביאו אותנו למסקנה באשר לשיתוף אובייקטיבי ולאו דווקא סובייקטיבי של אותם בני זוג.

ובסופו של דבר זה ירד מהחשבון.

ש: באמת אהבת אותה? ת: כן. ש: פלונית פרנסה יחד אתך את המשפחה המשך השנים? ת: כן. לנוכח האמור אני מקבלת את טענת האישה לטעת שיתוף ספציפי בXXXשרכש האיש טרם הנישואין וקובעת כי יש לאזן את שוויו.

סוף דבר בעניין הקטינים והמזונות כאמור בחלק זה של פסק הדין.

משכך אני ממנה בזאת את המומחה מר XXX לערוך חוות דעת בעניין האיזון הרכושי בין הצדדים.