החזר כספים ששולמו ביתר בקבלנות

טענת קזוז - תשלום ביתר עבור עבודות הגג והנגרות עבודות הגג- נטען, כי הקבלן קיבל סכומים עודפים בגין עבודות נוספות עקב חישובים שגויים של עבודות הגג שמקורם הצמדות למחירון "דקל שיפוצים" במקום למחירון "דקל לעבודות גדולות בהנחה של 10%". בהתאם טען פרומר להחזר תשלום עודף בסך של 261,194 ₪ בגין עבודות גג. סכום זה בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ומע"מ הועמד על סך של 322,856 ₪ (נספח 18 לכתב התביעה שכנגד).

מנגנון התשלום שנקבע בהסכם עבור עבודות נוספות הנו ברור ובלתי מסויג "מחירון דקל שיפוצים" ועל כן לא מצאתי כל בסיס לטענת פרומר כי נכון היה להיצמד ל"מחירון דקל לעבודות גדולות בהנחה של 10%". בהתאם אין הוא זכאי להחזר כספי כלשהוא בגין החיובים בהם חויב עבור ביצוע עבודות הגג. ראו בעיניין זה נימוקי כב' הבוררת עו"ד תמר תורג'מן-קדם בפסק דינה עת התקבלה פרשנות ההסכם בנידון. (ראו נספח ד' לכתב התביעה לפסק הבוררות המשפטית).

...

סוף דבר מחלוקת כספית מקצועית, צודקת ככל שתהיה, לא היה בה כדי לצדיק את התנהלות הצדדים.

לסיכום אין לי אלא לקבוע כדלקמן: תביעת הקבלן - בגין עבודות נוספות – זכאי הקבלן לתשלום בסך של 800,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי מדד 12/2017.

בהינתן התוצאה אליה הגעתי ובהינתן סכומי התביעה והתנהלות הצדדים אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.

הבקשה, התגובה והתשובה התובעת, חברה המספקת שירותי תחזוקת מערכות מיזוג אוויר הגישה תביעה זו נגד הנתבע, מי שהועסק על ידה עד ליום 31.12.2016, שענינה, החזר כספי פיצויים ששולמו לו ביתר, לכאורה בשל טעות בתום לב שנפלה מלפני התובעת.

לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/24-3 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/108-3 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ פד"ע כג' 300, 302).

...

(הדגשה שלי – י.ז.ג) (המד (ארצי) 37521-04-17 ישרא מרין בנייה מודולרית בע"מ נ' ADAM AHMED ISHAG ABDALLA (2017)) לאור האמור לעיל, לא זו בלבד ש"מקום העבודה" מצוי בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וכי מטרת התקנות, כעולה מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, היא להקל על התובע/ת, מי שבחר/ה להגיש את התביעה, בין אם היה זה העובד ובין אם היתה זו המעסיקה, אף הפורום הנוח להתדיינות, כלשון הנתבע, הוא בבית דין זה. בנסיבות אלה בקשת הנתבע נדחית.

הבית נשוא התביעה הנו חלק ממיזם של הרחבת קבוץ שובל, התובעת הנה החברה הקבלנית שבנתה את הבתים לאחר שנבחרה על ידי "קבוץ שובל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" (להלן:- "הקבוץ"), ההסכם בין התובעת לבין הקבוץ נחתם ביום 27.10.14.

כתב התביעה שכנגד עמד על סך של 862,611 ₪ וזאת בגין נזקים, תשלום בגין איחור במסירת הבית, דיור חלופי, נזק לא ממוני וכן החזר של כספים שלטענת הנתבע שולמו ביתר.

...

בפני בקשת התובעת, אסיל חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן: "התובעת"), ולפיה אעיין מחדש ואשנה את החלטתי מיום 15.09.20 בדבר מחיקת חלקים מתצהיר העדות של אינג' משה סיטון, וכן הוצאת חוות דעת המומחה אינג' יוסי לזר מתיק בית המשפט.

על כן, לא ניתן לומר שהעדים מטעם החברה המנהלת הינם עדים ניטרליים, שכן בסופו של דבר יש להם אינטרס והוא שלא ייקבע שחלק מהאחריות נופל על כתפי החברה המנהלת.

לסיכום, דין הבקשה להידחות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בגין בקשה זו בסך 4,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

בכתב ההגנה טען כי התובעת, אשר ידעה שהתובע מתכוון לתבוע אותה בגין ליקויים ומחדלים, בחרה למהר ולהגיש את התביעה להשגת "יתרון טאקטי". במסגרת כתב התביעה שכנגד, טען התובע שכנגד לנזקים בסך של 862,611 ₪, בגין תשלום עבור איחור במסירת הבית, דיור חלופי, נזק לא ממוני, וכן החזר של כספים שלטענתו שולמו ביתר להלן פירוט הרכיבים הנתבעים בתביעה שכנגד: :- תשלום בעבור עלות התיקונים – 596,042 ₪ (עפ"י חוו"ד של המומחה אמיל ברגינר); איחור במסירת הדירה – 12 חודשים בסך כולל של 84,600 ₪ (החישוב נעשה לפי דמי שכירות ריאלים 4,700 ₪ לחודש במכפלה של 1.5 למשך 12 חודשים); דיור חלופי- בעבור חודשיים בסך של 9,400 ₪; הכנת חוו"ד מומחה אמיל ברינגר בסך של 13,923 ₪; תשלום בגין הכנת חוו"ד מכון התקנים בסך של 1,404 ₪; עוגמת נפש - פיצוי בגין נזק לא ממוני, אובדן הנאה מהבית – 20,000 ₪; עלות בדיקת מעבדה ככל שתדרש בסך של 5,850 ₪; ביצוע ניקיון יסודי בסך של 2,340 ₪ כולל מע"מ; החזר בגין תשלומים ששולמו ביתר – מיום חתימה על ההסכם ועד גמר החשבון בסך של 129,052 ₪.

ההסכם בין התובעת לבין הקבוץ(ס' 26.3) קובע כי "התמורה שתגיע לקבלן, בגין הפסקת העבודות, כאמור לעיל, תשולם לקבלן על ידי המזמינים ולא על ידי הקבוץ בכפוף לכך שיגיש חשבון סופי לא יאוחר משלושים (30) יום מיום הפסקת העבודות ובכפוף לאישור החשבון הסופי על ידי המנהל ועל ידי המזמין" ס' 13 להסכם שבין התובעת לבין הנתבע קובע למעשה מנגנון זהה.

...

לפיכך הנני קובע את העלויות הבאות:- החלפת ריצוף הבית 72,500 ₪ כ-145 מ"ר (ס' 5.14.5) לא כולל חדרים רטובים.

לסיכום:- הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הפרשים בסך של 40,372.4 ₪.

הנני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובע שכנגד בגין הליקויים סך של 201,357 ₪ ועוד סכום של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, סה"כ 216,357 ₪.

נטען בין היתר כי "בשל היתנהלות כל הנתבעים הנ"ל, נגזלו מהחברה לכל הפחות, דירה בשווי 3 מיליון ₪, כסף נזיל בסך 425,000 ₪, תשלום ביתר לקבלן המבצע בסך 180,000 ₪, שיק בנקאי לטובת החברה בסך 101,500 ₪. כלומר: לכל הפחות נגזלו מהחברה נכסים וכספים בסך העולה על 3.7 מיליון ₪" (סעיף 79 לכתב התביעה המתוקן; ההדגשות במקור).

מתדפיס חשבון הבנק של החברה (מוצג 1 לתיק המוצגים מטעם התובעת) עולה כי בימים 3.2.2019, 17.2.2019 ו-24.2.2019 הועבר מחשבון הבנק של החברה לחשבון המנוח סך של 420,000 ש"ח "עבור החזר הלוואה". בסופו של יום נראה כי המנוח קיבל את דירת הגג בפרויקט, שכן בהסכם הפשרה בתביעת הדיירים הסכים הקבלן החלופי שנבחר לבצע את הפרויקט לקחת על עצמו את כל התחייבויות החברה כלפי המנוח וגב' דיבסי לפי הסכמי המכר שנחתמו עימם.

...

בנסיבות העניין אני סבור כי יש מקום לקבוע כי הסכום האמור בסעיף 94.1 לעיל יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "ריבית והפרשי הצמדה כחוק"), החל מיום 19.5.2019, הוא מועד הגשת התביעה, ועד למועד התשלום; והסכומים האמורים בסעיפים 94.2 ו-94.3 לעיל יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 8.3.2021, הוא יום הגשת תצהירו של מר פנסו, ועד למועד התשלום.

בשולי הדברים יצוין כי הנתבעים לא טענו בסיכומיהם כל טענה בנוגע להתאמת האגרה ששולמה בהליך לסעדים הנוספים שהתבקשו בתצהירו של מר פנסו ובסיכומי התובעת, ולפיכך לא מצאתי לנכון להידרש לסוגיה זו. למעלה מן הצורך, יצוין כי בהקשר זה ממילא נשאלת השאלה האם לאור הוראת תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אין די באגרה ששולמה על ידי התובעת עבור תביעה בסך של כ-1,500,000 ש"ח. מכל מקום, גם אם הייתי מגיע למסקנה לפיה התובעת שילמה אגרה בחסר, לא היה בכך כדי להוביל לדחיית חלקו העודף של תביעתה, שכן חלף צעד זה ולאור נסיבותיו החריגות של המקרה היה מוצדק להורות לתובעת לשלם את יתרת האגרה כתנאי לפסיקת מלוא הסעד לו היא זכאית (ר' למשל ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל, פס' 20 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (נבו, 11.10.2012); גורן, בעמ' 1653).

בנסיבות העניין ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות, ובכלל זה לאופן שבו התנהלו הנתבעים בהליך דנן, אני קובע כי הנתבעים 4-2 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 50,000 ש"ח. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.