כוונתנו לשאלה האם הסכום של 550,000 ₪, נשוא השיק שהמערער – המנוח היה אחד הערבים לו, ניתן בגדר הלוואה שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "החוק") חל עליה, ואם כן, מה ההשלכה שעשוייה להיות לכך בנוגע לבקשה לביצועו של השטר כנגד המערער – המנוח, בהיותו אחד מן הערבים.
כאשר נודעו העובדות למשיב, הוא דרש ממר ברקוביץ את החזר הכספים, ואולם מר ברקוביץ "משך" אותו, ומשהפקיד המשיב את השיק בבנק, סורב השיק מפאת חוסר כסוי.
...
המערער טען שאינו יודע את נסיבות קבלת השטר ואחזקתו בידי המשיב, אך אם מדובר בהלוואה הרי שזו, לטענתו, הלוואה חוץ בנקאית, ומאחר ואין המשיב עומד בתנאי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות דין תביעת המשיב להידחות.
אם אמנם יש הסכם – מדוע לא צורף? ואף אם סבר המשיב, כטענתו, שהכספים לא היו כספי הלוואה, אך הטענה לפיה עסקינן בהלוואה שהחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה, נטענה מפורשות כבר בתצהיר ההתנגדות שהגיש המנוח, היה מקום לכך שהמשיב, שההסכם אמור להיות ברשותו, יעמיד אותו לעיון בית המשפט, בראש וראשונה על מנת לעמוד בהוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, וכן על מנת שבית המשפט יקבע האם צירופו של ההסכם רלוונטי וחיוני, ולשפוך אור על נסיבותיה של העסקה, שהרי השאלה האם ניתן להורות על ביצועו של השיק, מותנית בהגדרה המשפטית שתינתן לעסקה שנעשתה בין הצדדים, ומותנית בשאלה: האם עמד המשיב בהוראות החוק, האם חלות הוראות החוק הנ"ל על עסקה זו, או האם מוצדק ליתן לו פטור לפי סעיף 15 של החוק?
משלא עמד המשיב בהוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ומשלא עלה בידו להראות כי חל עליו פטור לפי סעיף 15 של החוק, התוצאה הבלתי נמנעת היא שיש לדחות את התביעה השטרית שהגיש המשיב כנגד המערער – המנוח.
התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את הערעור, ומורים על דחיית תביעתו של המשיב כנגד המערער – המנוח.
אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער (באמצעות מנהל העזבון) שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפרעון בפועל.
