מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

החזר כספי על הזמנת טיול מאורגן שבוטלה

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפני, תביעה לפצוי בגין נזקים נטענים בשל ביטולו של טיול מאורגן לדרום אמריקה בתקופת הקרנבל בברזיל – עליו נודע באקראי לתובעים (בעל ואישה – זוג אחד משבעה זוגות שהזמינו מהנתבעת שירותי תיירות לטיול זה), אך כשבועיים בלבד טרם מועד יציאתו המוסכם של הטיול (להלן: "הטיול").
התובעים טוענים שלבד מהחזר הכספים ששלמו, לא הוצא להם מטעם הנתבעת דבר נוסף, מלבד חלופה של טיול לאותם יעדים בסוף חודש מרץ, מה שלא הווה אלטרנאטיבה אמתית עבור התובעים, שכן ייעוד הטיול המקורי היה - הישתתפות בקרנבל הנערך בברזיל במועדים בהם הוא מיתקיים.
אני מוצא שתנאי המאפשר לספק שירותי תיירות, המנסח חוזה אחיד לבטל - בכל שלב שהוא - טיול שהתחייב להוציא לחו"ל, וגם קיבל תמורה מליאה בגינו, וזאת - ללא כל סנקציה חוזית נגדו – מקנה יתרון בלתי הוגן לספק; זהו תנאי שיש בו כדי לקפח את הלקוח, במיוחד, שעל פי אותו חוזה, על הלקוח - המזמין שירותים מאת מנסח החוזה האחיד, מוטלות סנקציות כספיות נכבדות במקרה של ביטול העסקה על ידו - במועדים שונים.
...
במקרה שלנו, שוכנעתי כי לאחר ביטול הטיול ניסו התובעים - להגיע לקרנבל ברזיל הן בפניה לנתבעת לגבי טיול חליפי והן בפניה לחברות אחרות, אך לא מצאו טיול נוסף לברזיל בתאריכים שמתאימים לבילוי בקרנבל.
על כן, אני קובע כי הפיצוי לו זכאים התובעים מאת הנתבעת בגין ההוצאות בעין שהתובעים הוציאו – הוא סך 1,200 ש"ח. בגין "נזק שאינו נזק ממון" בענייננו, היינו - בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים (יחדיו), תשלם הנתבעת לתובעים סך של 5,800 ₪.
סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה - בחלקה.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההזמנה מטעם המשיבים 1-4 בוצעה בפועל באמצעות אתר האנטרנט של המערערת ביום 16.7.14, כאשר המטרה הייתה טיול מאורגן לצפון איטליה לתאריכים 23.7.14-29.7.14.
המשיבים 1-4 צטטו בכתב הגנתם (סעיף 26) פסיקה לפיה החליטו בתי משפט השלום, כי נוסע שטיסתו בוטלה בנסיבות שלא היו בשליטתו, זכאי להחזר כספים ששולמו על ידיו.
...
דיון והכרעה אחרי ששמעתי את טענות באי כוח בעלי הדין ועיינתי בתיעוד הכתוב שהוגש על ידיהם, אני סבור שמן הראוי לקבל את טענתה העיקרית של המערערת דהיינו שהמשיבים 1-4 לא הצליחו להראות, שבנסיבות העניין עומדת להם עילת תביעה כנגד המערערת מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה), תשע"ב-2012.
העובדה שביצוע הטיסה הועבר בפועל לנמל תעופה אחר, ושהטיסה בסופו של דבר יצאה לדרכה באיחור של שעות ארוכות אינה מטילה, כשלעצמה, חבות על סוכן הנסיעות כלפי המזמינים במקרה הקונקרטי הנוכחי.
סעד בשים לב לשיקולים דלעיל, אני מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט השלום מיום 8.3.16, בכל הנוגע ליחסים שבין המערערת לבין המשיבים 1-4.
אני מחייב את המשיבים-הנתבעים 1-4, ביחד ולחוד, לשלם למערערת-התובעת את עלות ההזמנה של כל זוג (הנתבעים 1 ו-2 מזה והנתבעים 3 ו-4 מזה) בסך 5863₪ למועד ביצוע ההזמנה בפועל, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד זה ועד לפירעון המלא.

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

באשר לסוגיות העובדתיות והגם הפער הנחזה מכתבי הטענות, לא מצאתי כי קיימות בין הצדדים מחלוקות מהותיות למעט אלו אשר עניינן היתנהלות המבקשת לאחר מתן הודעת הביטול, וממילא לא נמצאה הצדקה בדין או בנתוניו של המקרה הפרטני, להתערבותה של ערכאת העירעור בחלק הארי של הממצאים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית המבררת, ועד כמה שאלו נדונו על ידה וכמפורט להלן: המשיבה, הנה אזרחית ותיקה, אשר ביקשה לצאת לטיול מאורגן, בו יוגש אוכל כשר, ליפן.
עסקינן בפרשנות מרחיבה, אותה אני מוצאת בנסיבותיו של ההליך שבפני כזו אשר אינה עולה בקנה אחד עם מטרת הוראת הדין, שכן מקום בו היה המחוקק מעונין להקנות זכות ביטול והשבה מלאה של כספים, לכל אזרח ותיק (כמו גם כל אדם עם מוגבלות או עולה חדש), אך בשל השתייכותם של אלו לאותה קבוצת אוכלוסין, יכול היה, בפשטות ובמפורש, להורות כן בחוק, ולא להוסיף ולהתנות את השבת הכספים בהתקיימם של תנאי סף נוספים.
לעניין זה, ותוך שנתתי דעתי לכלל הנתונים כפי שפורטו לעיל, כמו גם מטרות החוק, והטעם בגינו תוקן החוק לאורך השנים, ככל ועניינו שיווק מרחוק, לא ניתן להורות כי המשיבה זכאית להחזר הכספים, ודיני הגנת הצרכן לא נועדו על מנת לספק מענה לקושי המובהק, הטמון במגפת הקורונה, או כפי שצוין במסגרת ת"ק 67385-02-20 שמואל טננבוים נ' קרוז תור (פורסם1; 10.8.2020) : "מצב דברים כה מיוחד אינו עניין ל"אשמו" של המוכר ואינו עניין ל"הגנה" על הצרכן".
המשיבה העלתה טענות קשות באשר להתנהלות המבקשת כלפיה, לרבות אי מתן מענה להודעת הביטול בכתב, הצורך בפניות חוזרות ונישנות לצורך בירור סטטוס ביטול ההזמנה, עצירת גביית התמורה רק כנגד ולאחר פנייה לחב' האשראי (תוך שנגבו שלושה מתוך שבעת התשלומים), וביטולה של פגישה עם מנכ"ל המבקשת בסמוך למועד בו אמורה הייתה להתקיים.
...
לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכתבי הטענות, פסק דינו של בית המשפט קמא וטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור וכי דין בקשת רשות הערעור להתקבל בחלק הארי.
לעניין זה, אני מוצאת כי פרשנות סבירה של סעיף 14ג1(ג) לחוק הגנת הצרכן, (מטרה והיסטוריה), תכליתם של דיני הצרכנות כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון, והשתלבותה של הוראת חוק זו במכלול הוראות הדין, מכוונים כולם למסקנה על פיה נקודת האיזון אינה מצויה בקביעה על פיה די בקיומו של אתר האינטרנט בו מוצגים פרטי ההתקשרות עם העוסק ומוצריו, על מנת שייראו בהתקשרות עמו, כעסקת מכר מרחוק.
סוף דבר, אני מוצאת להיעתר לבקשת רשות הערעור, וזו מתקבלת במובן זה שהמבקשת אינה זכאית לקבל החזר בגין ביטול ההתקשרות עם המשיבה מכוח הוראות סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, וקביעותיו של כב' בית המשפט קמא לעניין זה מבוטלות.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה להחזר כספי בגין ביטול חבילת נופש שרכשו התובעים, אזרחים ותיקים, מהנתבעת, ובגינה שילמו לה סך בשקלים חדשים של 7,000 דולר ארה"ב (להלן: "העסקה") אין מחלוקת כי התובעים, אשר הישתתפו בעבר בטיולים מאורגנים של הנתבעת, הזמינו ביום 9.6.2021 מהנתבעת טיול לאיסלנד, אליו היו אמורים לצאת ביום 19.8.2021, ואת השתתפותם בו ביטלו ביום 8.8.2021.
מבלי לגרוע מקביעה זו אקדים ואומר, כי גם אם הייתי קובעת שפניית התובע לנתבעת נעשתה לאחר שזה ראה פירסום שלה לגבי הטיול אליו יצאו הצדדים, הדבר לא היה משנה את תוצאת פסק הדין, וזאת נוכח הדין הקיים, על אחת כמה וכמה משהתובעים לא הוכיחו את תוכנו של הפירסום, טיבו ומידת זיקתו לטיול שהוזמן על ידם.
...
התובע לא הכחיש שקיבל את המסרונים, העיד ש'יתכן' שקראם, ויתרה מכך הוא צרף העתק מהם לכתב התביעה כנספח א. לאור האמור לעיל הנני קובעת כי התובעים היו מודעים למדיניות הביטול של העסקה, ולכל הפחות כי היה עליהם להיות מודעים לה, וכי הנתבעת עשתה כל שביכולתה כדי לידע את לקוחותיה בכלל והתובעים בפרט במדיניות זו ולעודדם לעשות ביטוח לדמי הביטול הגבוהים במיוחד בטיול זה, אך התובעים לא שעו להמלצה זו, וסיבותיהם, שלא הובהרו בפניי, עמם.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי באריכות את הצדדים ועיינתי במוצגים שהוצגו ובהודעת התובעים מיום 3.4.22, כמו גם נתתי דעתי להוראות חוק הגנת הצרכן ותכליתו ולפסיקה הנוגעת לפרשנות הוראות אלו, הגעתי למסקנה כי העסקה שכרתה בין הצדדים אינה בבחינת עסקת מכר מרחוק, ולחלופין כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי יש להחיל בעניינם את הוראות סעיפים 14ג1 ו14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן, ולכן דין התביעה להידחות: במקרה דנן לא הוכח בפני שההתקשרות בין התובעים לבין הנתבעת נעשתה בעקבות שיווק מרחוק, וכן כי נעשתה 'פניה' של הנתבעת אל התובעים על דרך של פרסום כלשהו.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בהליך רשות ערעור תביעות קטנות (רת"ק) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה הוגשה להחזר כספי עבור 6 ימי שייט ש"הלכו לטמיון" ופצוי בגין עוגמת נפש.
נקבע בסעיף 43 לפסק הדין: "תוצאת כלל האמור, על הנתבעת 2 לפצות את התובעים בגין ששת ימי הטיול בהם הם נותרו מאחור ולא לקחו חלק בטיול – משמע בין התאריכים 26/1/2023-31/1/2023 – ובהם לא קיבלו את השרות שהוזמן על ידם מהנתבעת 2. מובן שעומדת לנתבעת 2 הזכות לתבוע את חברת התעופה או כל גורם רלוואנטי אחר, ככל שתימצא לנכון ובכפוף להוכחת טענותיה כדבעי.
בהקשר זה, לא רק שהתובע העיד כי מדובר בכרטיס טיסה המוגבל לתאריכים ספציפיים שאינם בעונה, ולאוקלנד בלבד, אלא שאני סבורה כי התובעים זכאים לפצוי זה מחברת התעופה, שבו טרם עשו שימוש, בשל הנזק שגרמה להם חברת התעופה בהתנהלותה ובמנותק מן הפצוי המגיע להם בשל אובדן ימי הטיול וההתנתקות מן הקבוצה המאורגנת עימה יצאו לדרכם.
התובעים אנשים מבוגרים ואינם חיילים משוחררים לאחר שירות צבאי אשר יוצאים לגלות עולם "במקלם ובתרמילם" אלא בחרו לשלם עבור 21 ימי טיול סכום לא מבוטל בסך 19,738 דולר, על מנת שכל הטיול יאורגן על ידי הגורם המארגן שידאג להם וילווה אותם במהלך כל הטיול.
התובעים לא ביקשו בתביעה לקבל עלות כרטיס טיסה או פיצוי בגין כרטיס טיסה, אלא לקבל החזר יחסי עבור ימי הטיול שירדו לטמיון.
...
כן נקבע: "אני דוחה את טענת הנתבעת 2 לפיה התובעים כבר פוצו בגין האירועים נשוא התובענה לאחר שקיבלו מחברת התעופה כרטיס טיסה חלופי. בהקשר זה אני מקבלת את עדות התובע, אותה מצאתי אמינה לחלוטין, לפיה בשדה התעופה, במעמד בו לא התאפשר להם לעלות על הטיסה ביחד עם שאר חברי הקבוצה, נתנה להם חברת התעופה כרטיס טיסה, מבלי שהבינו לאשורו במה מדובר ומבלי שהסכימו כי זה יהיה הפיצוי בגין כלל ההתרחשויות.
בהקשר זה, לא רק שהתובע העיד כי מדובר בכרטיס טיסה המוגבל לתאריכים ספציפיים שאינם בעונה, ולאוקלנד בלבד, אלא שאני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי זה מחברת התעופה, שבו טרם עשו שימוש, בשל הנזק שגרמה להם חברת התעופה בהתנהלותה ובמנותק מן הפיצוי המגיע להם בשל אובדן ימי הטיול וההתנתקות מן הקבוצה המאורגנת עמה יצאו לדרכם.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה לפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.
8) לסיכום: 1) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו