בית משפט השלום בנתניה
ת"א 4378-03 מוסטפא ואח' נ' פינטו ואח'
תיק חצוני:
בפני
כב' השופטת גלית ציגלר
התובעים
1. ד"ר מוסטפא מתאני
ע"י ב"כ עו"ד חדיג'ה חמדאללה
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עפר בן צבי
הנתבעים
צדדים שלישיים
1. אלברט פינטו – אינו מיוצג
2. א.מ. יהודיאן בע"מ שרות ותחזוקה
3. הדר- חברה לבטוח בע"מ
נתבעות 2 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד צבי רפפורט
4. נציגות הבית המשותף – ועד הבית
ע"י ב"כ עו"ד אדרי
1. נציגות הבית המשותף – ועד הבית
2. אריק שניידר
ע"י ב"כ עו"ד אדרי
3. מהנדס פנחס הראל
ע"י ב"כ עו"ד דוד אור חן
התביעה והצדדים לה
1. התובע יליד 1953, רופא שיניים במקצועו, אשר ניהל מרפאה בקומה השביעית בבנין "מגדל העיר", ברחוב הרצל 53 בנתניה.
ביום 22.2.98 עלה התובע במעלית בדרכו למרפאה, כשלפתע צנחה המעלית במהירות כלפי מטה, ונעצרה בחבטה עזה בתחתית פיר המעלית.
לטענת התובע הוא נותר לכוד במעלית פרק זמן ממושך, עד שבסופו של דבר חולץ ע"י אחד השכנים (להלן: התאונה).
התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו פגיעות וחבלות שונות בכל חלקי גופו, ועל הנתבעים כמי שאחראים לארוע, לפצותו בגין נזקים אלו.
התביעה הוגשה כנגד:
הנתבע 1 - בעל הנכס, ממנו שכר התובע את המרפאה – אשר לא התגונן ולא התייצב לאף אחד מהדיונים שהתקיימו בהליך זה;
נתבעת 2 – כמי שנתנה שירותי אחזקה למעלית בבנין, ומבטחתה – נתבעת 3;
נתבעת 4 – נציגות הבית המשותף.
2. הנתבעות 2 ו-3 הכחישו את נסיבות התאונה כפי שתיאר התובע והכחישו את אחריותן לארוע, והגישו הודעת צד ג' כנגד נציגות הבית המשותף וכנגד אריק שניידר – מי שהיה נציג ועד הבית בתקופה הרלוואנטית וחתם על חוזה השרות עם הנתבעת 2, וכנגד פנחס הראל מהנדס מטעם משרד העבודה, אשר בדק את המעלית ואישר את השמוש בה עובר לארוע התאונה.
3. כיון שהתאונה בה נפגע התובע הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והתובע מקבל קיצבה חודשית, הצטרף המל"ל לתביעה כתובע נוסף, וטען כי אם תוטל על מי מהנתבעים אחריות לתאונה, הרי שעליהם להשיב למל"ל את הכספים ששילם וישלם לתובע בגינה.
נסיבות ארוע התאונה
4. התובע טען כי אין הוא יודע ולא היתה לו יכולת לדעת מה גרם לנפילת המעלית, וכי לנתבעים היתה השליטה המלאה עליה, והם התרשלו בתחזוקתה ולא עשו את כל שנידרש מהם על מנת שארוע כזה לא יתרחש.
בתצהירו תיאר התובע בצורה כללית ומעט סתמית את הנסיבות, אך בחקירתו הנגדית הרחיב וסיפר כי הוא ניכנס למעלית בקומת הכניסה, יחד עם 3-4 אנשים נוספים, ולפתע נפלה המעלית כלפי מטה לקומת המרתף: "היא נפלה, נפלה לתחתית, לבור, למרתף... כאילו עד הסוף למטה. נעצרה ככה פתאומית" (עמוד 97), והוא חש מכה בראשו וברגליו, ואפילו איבד את ההכרה לזמן קצר: "קבלתי איבוד הכרה לכמה שניות... הייתי מעולף כזה... נפגעתי, הרגשתי מכה בראש, וגב תחתון, היתה די המולה, נסערים אנשים..." (עמודים 97-98 וראה גם בעמוד 75).
עוד סיפר התובע, כי הוא והאחרים שהיו עימו לא הצליחו לפתוח את דלת המעלית כדי לצאת ממנה, והוא היתקשר לשכנו בבנין, אנדי שיילובסקי, טכנאי שיניים שעבד עימו, וזה הגיע וחילץ אותם מתוך המעלית.
לדברי התובע לא היתה זו הפעם הראשונה שהתעוררו בעיות בקשר למעלית, ובעבר היו מקרים לא מעטים בהם היא נתקעה או לא פעלה, והוא נאלץ לעלות או לרדת ברגל (עמוד 100).
מטעם התובע העיד שכנו אנדי שיילבסקי, שאישר כי ביום הארוע היתקשר אליו התובע, סיפר לו שהוא כלוא במעלית ובקש את עזרתו.
העד ירד לקומת המרתף אך לא הצליח לפתוח את הדלת, אלא באמצעות פלאייר, ולאחר כעשר דקות חולצו משם התובע ושלושה אנשים נוספים שהיו במעלית עימו, כשהם נסערים ומבוהלים.
גם שיילובסקי אישר כי במעלית הבנין היו תקלות שונות מעת לעת, אשר וועד הבית דאג לתקנן (עמודים 25-29).
חזוק לגרסת התובע בדבר הארוע, ניתן למצוא גם בעדותו של אברהם יהודיין, מנהל הנתבעת 2, אשר ביום הארוע קיבל דיווח על התקלה, שלח טכנאי מטעמו לבדוק את הענין, וזה שיחרר את המעצורים שנתפסו בזמן ירידת המעלית (נ/1, ראה גם עדותו של אריה שניידר בעמודים 206-207).
5. ב"כ הנתבעים טענו כי עדותו של התובע היתה מוגזמת, וכי לא ניתן לסמוך עליה, מה גם שהוא לא הזמין לעדות איש מאלו שהיו עימו במעלית, אלא שמהעדויות עולה כי אכן היתרחש ארוע, כי המעלית נתקעה, כי היה צורך לחלץ את הנוסעים בה, כי נידרש טכנאי מחברת האחזקה כדי לתקן או לשחרר את הנעילה ולהחזיר את המעלית לשימוש, והתרשמתי כי עדויות התובע ושיילובסקי לגבי הארוע היו מהימנות, וכי התאור שמסרו משקף את מה שהתרחש באותו יום, ואני קובעת כי המעלית בה נסע התובע אכן נפלה מקומת הכניסה לקומת המרתף, והתובע חולץ ממנה לאחר זמן לא ארוך ששהה בתוכה.
מה הגורם לתאונה?
6. ב"כ התובע טען כי הנתבעים התרשלו באחזקת המעלית, ויש להחיל על התאונה את הכלל של הדבר מדבר בעדו, ע"פ סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
מנגד טענו כל הנתבעים כי התקלה במעלית נבעה מעומס יתר, בשעה שהמעלית יכולה להכיל עד שישה אנשים או משקל של 450 ק"ג, ובמועד הארוע נדחסו ככל הנראה יותר אנשים, או שמשקלם היה גדול מהמותר, באופן שהביא לנפילה כלפי מטה.
התובע בעדותו שלל אפשרות זו מכל וכל, ולדבריו היו במעלית רק ארבעה או חמישה אנשים, ודבריו נתמכו בדברי העד שיילבסקי שחילץ את הלכודים.
מטעם הנתבעים לא הובאו עדים היכולים לאמת את הטענה בדבר עומס היתר, למרות שהיתה בידיהם עדות של מר נח בן עמי שהיה במעלית באותו מועד (ואף חתם על תצהיר שלא אומת), אך לא התייצב להעיד ולבסס טענה זו (ובמאמר מוסגר אוסיף, כי בתצהירו הוא מציין שהיו במעלית חמישה נוסעים בלבד, וראה גם בעדותו של אריה שניידר בעמוד 208).
7. על מנת לברר את הגורמים האפשריים לארוע הגיש התובע את חוות דעתו של המהנדס שלמה הולץ, מטעם הנתבעים העיד אברהם יהודיין מנהל חברת האחזקה, ומטעם צד ג' פנחס הראל הוגשה חוות דעתו של המהנדס יוסי שחק.
בחקירתם הנגדית של שני המהנדסים, הסתבר כי הם לא בדקו את המעלית ואת הכבלים, שכן חוות הדעת שלהם נכתבו שנים רבות לאחר התאונה, והמערכות והכבלים הוחלפו כולם, כך שלא היה טעם ממשי בבדיקה כזו (עמודים 34 ו- 219-220).
עם זאת, המהנדס הולץ מנה בחוות דעתו מספר גורמים אפשריים לירידה פתאומית של מעלית, ובינהם החלקה של כבלי הרמה על גלגל הנע, היכול להיגרם כתוצאה משחיקה או שימון יתר של הכבלים (אשר הוחלפו כחודש לפני התאונה), אי הפעלה של מעצורי המעלית היכולה להיגרם ע"י הפסקה רגעית של החשמל או תקלה במעצור עצמו או במערכת הפיקוד (ת/1).
בחקירתו הסביר המומחה כי התקלות המוכרות הן או שהמעלית לא נוסעת או שמהירותה חורגת מהמהירות הרגילה, ובמקרה אחרון זה ישנם מעצורים שאמורים לעצור את הנסיעה, ולמנוע את הצניחה כלפי מטה: "או שהיא נוסעת על ידי המכונה המסיעה אותה או שהיא צונחת, אם היא צונחת היא צונחת חופשי, אין תופעה של הידרדרות איטית... אין תופעה של ירידה מתמשכת...".
לדעתו של המהנדס הולץ, במקרה זה המעצורים לא פעלו כמו שצריך:
"... המעצורים לא סגרו, המעלית מתחילה לצנוח במהירות מופרזת, יש מעצורי חרום של המעלית עצמה שתופסים אותה על המסילות וזה מה שקרה כאן... ברגע שהמעלית מגיעה למהירות של יותר 20 או 30% מהמהירות הרגילה שלה" (עמודים 35-37).
מדברי המומחה עולה, כי התקלה היתה במעצורים שלא פעלו כהלכה עד שהופעלו מעצורי חרום.
8. אברהם יהודיין מנהל הנתבעת 2, אשר היתה אחראית לתחזוקה השוטפת של המעלית, העיד בתצהירו כי החברה פעלה ע"פ ההסכם בינה לבין וועד הבית, וכל שישה חודשים היתה מבצעת תסקיר לבדיקת המעלית, כשהתסקיר האחרון נערך ביום 19.1.98, כשלושה שבועות לפני התאונה.
לטענת יהודיין, בעקבות הבדיקה החליפה הנתבעת כבל תלוי ו-6 פעמונים, ואילו כל יתר המנגנונים נימצאו תקינים והמעלית אושרה לשימוש, ועל כן לא היתה כל התרשלות בפעולות התחזוקה השוטפות.
לגבי יום הארוע סיפר יהודיין, כי הוא קיבל הודעה מוועד הבית על התקלה, שלח טכנאי מטעמו לבדוק אותה, וזה מצא כי התקן התפיסה של המעלית ננעל ושיחרר אותו. לדברי יהודיין, תקלה זו אינה נובעת מטיפול תחזוקתי לקוי אלא כתוצאה מעומס יתר שהיה במעלית בזמן הארוע (נ/1).
אלא שבחקירתו הנגדית הסתבר כי גם יהודיין לא היה במקום בזמן הארוע או סמוך לאחריו, ואין הוא יודע כמה אנשים היו במעלית, כך שעדותו היא בבחינת השערה בעלמא המבוססת על מה שאמר לו הטכנאי שנשלח מטעמו ( שהוא רק נידרש לשחרר את המעצור ולהחזיר את המעלית לשימוש). ועוד הסתבר מחקירתו של יהודיין, כי הרגולטור אינו הגורם היחידי האפשרי לנפילת מעלית, וקיימים גורמים נוספים כגון נעיץ לא תקין של הכבל, משקולת שיוצאת מהפסים וכו', או כפי שהודה: "הכל אפשרי" (עמודים 178-180).
יתר על כן, לדברי יהודיין חברת האחזקה נוהגת לרשום כל קריאה רלוואנטית מטעם הבנין, בכרטיס טפול או יומן עבודה, וגם במקרה זה נעשה רישום, אלא שרישומים אלו – שיתכן שהיה בהם כדי לשפוך אור על מה שארע – לא הובאו, הטכנאי שהיה במקום ביום הארוע לא זומן לעדות – הגם שהוא עדין עובד אצל הנתבעת 2, ואילו מרישום בכתב יד שכן צורף - לא ניתן להבין דבר על מה שהתרחש.
מכאן, שבידי הנתבעת עשוי היה להיות המפתח לשאלה מה גרם לתקלה, אלא שהראיות או העדויות המתאימות לא הובאו, והגורם לארוע נותר בגדר השערה בלבד.
9. מהנדס נוסף שנידרש לגורם התאונה במעלית הנו יוסי שחק, שהגיש חוות דעת מטעם הצד השלישי 2 המהנדס פנחס הראל, אשר הוא זה שהכין את תסקיר המעלית ובדק אותה מטעם משרד העבודה סמוך ליום התאונה.
בחוות דעתו נידרש המהנדס שחק לתרחישים האפשריים, וקבע כי הארוע יכול לקרות או כתוצאה מהפסקת חשמל ומבלם חשמלי שלא פעל, או כתוצאה מעומס יתר, שבלם המעלית אינו מתוכנן לשכמותו.
בכל מקרה כזה, ואפילו אם הבלם לא היה תקין, המעלית היתה יכולה לצנוח רק עד למהירות של 40% יותר מהמהירות הרגילה, ואז היה מופעל מנגנון בלימה נוסף המותקן על המעלית עצמה, כפי שאכן קרה בפועל במועד התאונה, כשהטכנאי של חברת האחזקה מצא את הבלם נעול ושיחרר אותו (נ/3).
המהנדס הוסיף, כי לא ידוע לו על הפסקת חשמל שהיתה במועד הארוע, בבדיקות שנערכו במעלית לפני הארוע ולאחריו - לא נמצאה כל תקלה מתועדת בבלמים, ולדבריו התרחיש הסביר היחידי למה שקרה הוא עומס יתר.
כאמור, גם המהנדס שחק לא בדק את המעלית עצמה, והסתמך על נתונים שלא הוכחו או שלא הובאה ראיות לגביהם, וכשנשאל כיצד הוא מסביר את המסקנה בדבר עומס היתר למרות שהעדויות על מספר האנשים שהיו במעלית תואם לתקן המותר, השיב: "אולי היו אנשים כבדים, אולי הוא לא מדייק במשקל. אני לא יודע לענות", והוסיף ואישר כי תיתכן החלקה של כבלי הרמה על גלגל הנע היכולה להיגרם משחיקה או שימון יתר של הכבלים (עמוד 221 - 222, ראה גם בעמוד 227).
10. מהעדויות כאמור עולה כי תאונה כפי שארעה לתובע עלולה להיגרם מסיבות שונות, ובינהן גם עומס יתר, אולם הסיבה במקרה זה לא הובררה ולא הוכחה, הנתונים הרלוונטים לא נחקרו די הצורך ולא הוצגו כראיה, וגירסת התובע ושיילבסקי לפיה לא היתה חריגה מהמותר במשקל ובמספר האנשים לא נסתרה.
מכאן, שלא הוכח מה היתה הסיבה לתאונה או כי בזמן הארוע היה במעלית עומס יתר, ואף המומחים אינם יודעים להצביע בבירור על גורם התקלה וסיבותיה, קל וחומר התובע שאינו מבין בכך דבר.
האחריות לתחזוקת המעלית
11. התובע הנו דייר בבנין, ואין בידיו הכלים או היכולת לתחזק את המעלית.
וועד הבית הוא שאחראי לנושא זה, ולכאורה המעלית היא בחזקתו, ועליו מוטלת החובה לדאוג לתחזוקה השוטפת ולכך שתקלות שנגרמות יתוקנו.
אין מחלוקת כי וועד הבית, באמצעות אריה שניידר, חתם על הסכם אחריות לאספקת חלקים והסכם שירות ותחזוקה עם חברת האחזקה של יהודיין, והיא זו שביצעה את האחזקה השוטפת בתקופה הרלוואנטית.
לדברי שניידר וועד הבית דאג כי המעלית תטופל באופן שוטף ע"י יהודיין, וכי תיתקבל חוות דעת ממהנדס משרד העבודה מדי חצי שנה, כשהוועד שילם עבור כל אלו: "כל הטיפול במעלית, מכיון שזה דבר נחוץ ביותר לעסקים, נעשה בצורה קפדנית ביותר, כדי שהמעלית תעבוד בצורה תקינה. כל דבר, כל תוספת או משהו, היינו ישר משלמים, ועושים את כל הדברים עם כל הדרישות שלהם" (עמוד 214, ראה גם בעמודים 203 ו-209).
לגבי הארוע עצמו העיד שניידר, כי הוא אמנם לא בירר מה היתה סיבת התקלה, אולם ידוע לו שלאחר התאונה התבקשו נציגי וועד הבית להתקין במעלית מעצורים מיוחדים, הגם שהוא לא ידע פרטים אודות טיבו של ההתקן ומה היתה מטרתו (השווה נ/1 סעיף 10 ועמודים 201-203 ו-210).
12. אברהם יהודיין העיד כי אכן נחתם הסכם תיחזוקה למעלית עם וועד הבית, כשאריה שניידר שימש כנציג הועד לצורך הענין ותו לא (עמודים 185, 189).
יהודיין הוסיף ומסר, כי חברת האחזקה היא זו שאחראית בפועל על כל העניינים הקשורים בתחזוקה, ומכח ההסכם על החברה לדאוג כי המעלית תהיה תקינה לשימוש, וכיוון שמדובר בבנין מסחרי בו ישנה תנועת אנשים, על החברה לבדוק את המעלית לפחות פעם בחודש: "זה מחובתנו לבוא ולעשות את הטיפולים הדרושים, אחרת המעלית... זה כמו אוטו וכמו כל דבר אחר, אם אתה לא עושה טפול, אז יתחיל לעשות רעשים, יכול לעשות המון בעיות. זה דבר שנע, ודבר שהוא נע חייב להיות לו טפול".
יהודיין הסכים כי היכולת לבדוק את התקלות ולתקנן מוטלת על החברה, וועד הבית אינו יכול ואינו מסוגל לטפל בכך בעצמו (עמודים 187-189).
גם שני המהנדסים הולץ ושחק אישרו בעדותם כי וועד הבית אינו יכול לזהות תקלות טכניות, או לדעת מהם האמצעים הנחוצים לבטיחות השמוש במעלית, והגם שהוועד הוא בעל המתקן, הדרך הנאותה לטפל במעלית היא באמצעות היתקשרות עם חברה הנותנת שירותי אחזקה, ועל החברה לבצע את התחזוקה השוטפת לרבות טפול מונע, החלפת חלקים, בדיקת מהנדס של משרד העבודה וכו' (עמודים 224-226).
13. מהעדויות לעיל מסתבר כי מי שהיה אחראי על התחזוקה השוטפת של המעלית היתה חברת האחזקה, היא זו שהיתה אמורה לבצע טיפולים חודשיים, לוודא כי החלקים הנדרשים עומדים בתקן או מוחלפים, וכי המעלית תהיה תקינה ובטוחה לשימוש, כשע"פ ההסכם תפקידו של הועד הוא להודיע לחברה במקרה של תקלה ולאפשר לה לבוא ולתקנה, כפי שנהגו הצדדים במשך כל התקופה.
לועד הבית לא היו כלים, ידע, או יכולת לטפל במעלית ובתקלות שארעו, והשליטה על כך היתה אך בידיה של חברת האחזקה, וניתן לראות בה כאחראית למעלית ולמתרחש בה.
בע"א 241/89 (ישראליפט בע"מ נ' הינדלי, פד"י מ"ט (1) 45) דן בית המשפט העליון בתאונה שנגרמה במעלית, ונידרש למושג החזקה והשליטה בה בזמן הארוע, וקבע כי יש לפרש מונח זה באופן גמיש, וכי בעל השליטה ייחשב מי שהוא בעל הזיקה הקרובה והמיוחדת, וכמי שניתן לראותו כאחראי למעשה רשלנות שבעטיו נגרם הנזק, אפילו אם אינו בעל החזקה והשליטה הבלעדית באותו נכס. עוד נקבע, כי המבחן אינו טכני פורמאלי המבוסס על החזקה רצופה ובלעדית, אלא מבחן עינייני מעשי הבוחן את זיקת הנתבע לנכס והיותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את הארוע.
(סעיף 9 לפסק הדין. ראה גם בע"א 2015/08 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' יוניון מוטורס בע"מ, שם חזר בית המשפט על הפרשנות והמבחן הקשור ביסוד השליטה בנכס).
בחקירתו של התובע התברר כי הוא סובל מבעיות רפואיות נוספות, ובהן סכרת, לחץ דם, מחלת כליות שאותה הגדיר כ"מחלה לא טובה", אשר אובחנה כבר בשנת 2001 (ועלולה להביא לצורך בדיאליזה ואף להשתלת כליה בעתיד), כשהוא נוטל תרופות באופן קבוע (עמודים 80-85, 89 ו-102, ראה גם בעדות אישתו מתאני יטקה 132- 134).
לא הוברר די הצורך האם דרש התובע החזר מהמל"ל, או מדוע התבצעו הטיפולים דוקא בחו"ל, עם זאת סביר בעיני כי ישנן הוצאות שאינן מכוסות ע"י המל"ל ואשר התובע נידרש להן מעת לעת ויש מקום לפצוי מסויים.
...
לא נטען ולא הוכח כי יש צורך בטיפולים עתידיים חריגים, ואף לא הוצגו קבלות על הוצאות מהשנים האחרונות, ולאור כל האמור יקבע סכום גלובאלי אותו אני מעמידה על סך של 7,000 ₪ (שאינו כולל הוצאות משפטיות).
בחינת סכום הפיצויים שלעיל מעלה כי התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל.
בנסיבות אלו יחלקו התובע והמל"ל בסכום שנפסק, כך שהתובע יהיה זכאי ל-25% מסכום זה והיתרה תשולם למל"ל.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה בה נפגע התובע מוטלת על חברת האחזקה של הבנין – נתבעת 2 ומבטחתה נתבעת 3, ועליהן יחד ולחוד לפצות את התובע בסכום שנקבע.
התביעה כנגד יתר הנתבעים וצדדי ג' - נדחית.
