החזר כספי כרטיס אשראי ללא אישור בעל הכרטיס

הנתבעת הוסיפה כי מסרה לנתבע כי לפי נהליה לא ניתן לבצע פעולה חד צדדית במנוי משותף ללא אישור כל בעלי המנוי והדבר עולה אף מהמענה לפניית התובע ממשרד היתקשרות, אשר צורף לכתב ההגנה.

לאחר הדיון הגיש התובע ביום 19.11.20 בקשה להגשת מסמכים ולפיה הוא מבקש להגיש דפי פירוט חיובים בכרטיס אשראי לתשלומים שנגבו על ידי הנתבעת מחשבונו והקלטת שיחה מחודש 1/19 ואשר לפיה הוא אינו חייב לנתבעת אלא הוא זכאי לקבלת החזר כספי ממנה, אך עיון בנספחים שצורפו לבקשה מעלה כי מלבד צירוף דפי פירוט חיובים בכרטיס אשראי לא צורפה ראיה נוספת בעיניין זה. עדות התובע התובע העיד כי הנתבעת תבעה אותו בהוצאה לפועל על חיובים שאינו קשור אליהם וציין כי בוצעה שיחת טלפון עם אחד מנציגי הנתבעת שמסר לו שהוא לא חייב סכום כלשהוא לנתבעת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו על ידם, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

התובע מחזיק כרטיס אשראי שהונפק לו על ידי הנתבעת חויב באמצעות כרטיס האשראי על ידי אוטו שי ביום 7.8.19 בסך של 4,644 ₪ בזיקה להתקשרותו עימה בעיסקה לשכירת רכב בחו"ל. התובע פנה לנתבעת ביום 17.9.19 במסגרת טופס "הצהרה ותביעה החזר כספי בקשר לעסקה במסמך חסר" וטען כי הוא לא ביצע את העסקה עם אוטו שי וכן שלא נחתם על ידו שובר.

דיון והכרעה היחסים החוזיים בין מנפיק כרטיסי האשראי לבין בעל הכרטיס מוסדרים במסגרת החוק ותכליתו הנה מתן הגנה לבעל כרטיס האשראי מפני שימוש לרעה בכרטיסו.

מעיון במכלול ההתכתבות של התובע עם חברת אוטו שי עולה כי מדובר בעיסקה שהתובע בהחלט היה איתן בדעתו לבצעה , תוך שמסר את פרטי האשראי שלו ואישר אל מול אוטו שי את פרטי ההזמנה באמצעות תיכתובת דוא"ל מיום 1.8.19 (נספח א' בנ/1).

...

אמנם המסמך האחרון אליו התייחסתי לא הובא לעיונה של הנתבעת עד למועד הדיון וכאשר עומתה עם האמור בו שבה והתבצרה בטענות בדבר עסקה שהוכחשה וכי מדובר במחלוקת שבין התובע לבין אוטו שי שאין לה דבר ועניין בה. אין בידי לקבל טיעון זה ואני סבורה כי צודק התובע בטענתו כי זהו טיעון מיתמם.

סבורני שהמקרה דנן נכלל בגדרו של סעיף 10 לחוק שעניינו הפסקת תשלום בשל אי- הספקה שזה נוסחו: "(א)הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה:

סיכומו של דבר אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 4,644 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 300 ₪.

לתביעתה, צרפה התובעת קבלות ואישורי תשלום מחברת כרטיסי האשראי, המצביעים על תשלום מיצטבר בסך 15,197 ₪ (נספחים ב'-יא' לתביעה), שאינו מופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת (נספח א' לתביעה).

נוסף לזה, מציגה התובעת מספר תשלומים בסך כולל של 16,000 ₪ מיום 9.8.12 באמצעות כרטיס אשראי, בגינם לא קיבלה קבלה ולא זוכתה בכרטסת הנתבעת (להלן יחד: "התשלום הגדול").

בין היתר הוחלפו בעלי השליטה, תוכנות הנהלת החשבונות ותוכנות הניהול.

טענתה של מילר מגובה בעובדה שהתובעת לא צרפה סימוכין להוכחת הטענה כי דרשה מהנתבעת את החזר הכספים.

...

שקלתי אם יש בהגשת התביעה הקודמת כדי ללמד על צורך לשמור על התיעוד החשבונאי, מעבר לשבע השנים כקבוע בדין, ובאתי למסקנה כי באופן סביר לא ניתן לטעון כנגד הנתבעת בהקשר זה. התביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובעת הוגשה בשנת 2015.

נוכח האמור, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בכל הנוגע לתשלומים המפורטים בסע' 8.1 עד 8.4 לכתב התביעה.

העיון בראיות שהגישו הצדדים, ביחס לתשלומים ששילמה התובעת בשנת 2012, כנגד העדות שהעידה מילר, מצביע על המסקנה כי דין התביעה להידחות ביחס לתשלומים המפורטים בסע' 8.5, 8.6, 8.9 ו- 8.10, משום שהוכח כי התקבולים נרשמו בכרטסת, לרבות הכרטסת עליה הסתמכה התובעת.

המסקנה היא כי עלה בידי התובעת להוכיח כי בסך הכל שילמה 20,000 ₪ שלא נרשמו בספרי הנתבעת.

עסקינן בתביעה קטנה שהוגשה ביום 30.12.19 בסך 14,028 ₪ ע"י המשיב – התובע נגד המבקשת (להלן: "בוקינג") ועניינה החזר כספי הזמנת חופשה בגינה חויב המשיב ביום 19.7.19.

הדיון השלישי היתקיים ביום 3.8.2020 בהיעדר בוקינג, לאחר שבוקינג הודיעה ביום 2.8.2020 כי נוכח החלטת בימ"ש קמא לפיה אינו מתיר את עדות גב' קלייר מטעמה, הרי שלא תהיה מיוצגת בדיון, והיא סומכת ידיה על הטיעונים שהועלו בכתב ההגנה.

זאת ועוד; אין בידי לקבל את טענת התובע בכתב התביעה לפיה הגורם היחיד, לו ניתנו פרטי כרטיס האשראי הוא אתר בוקינג והאתר אפשר לבעלי המלון לחייב את התובע במחיר החופשה למרות שחודשיים לפני כן חויב בדמי ביטול ועל אף שתהליך הביטול היתנהל המערכת של אתר בוקינג.

...

פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות איננו מהווה תקדים מחייב ולכן אני סבורה כי אין מקום בנסיבות להכריע בסוגיות אלו והכרעה בהן אינה נדרשת לצורך הכרעה בערעור.

זאת ועוד; אין בידי לקבל את טענת התובע בכתב התביעה לפיה הגורם היחיד, לו ניתנו פרטי כרטיס האשראי הוא אתר בוקינג והאתר אפשר לבעלי המלון לחייב את התובע במחיר החופשה למרות שחודשיים לפני כן חויב בדמי ביטול ועל אף שתהליך הביטול התנהל המערכת של אתר בוקינג.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער והערעור מתקבל.

לפניי תביעה בסך 1,998 ₪ שעניינה שיפוי התובעת בגין כספי חיוב אשראי שהושבו ללקוח.

עוד ציינו הנתבעות כי האישור שניתן עבור העסקה הוא על תפיסת מסגרת אשראי, והוא איננו אישור על כך שבעל הכרטיס האמיתי הוא שביצע את העסקה.

לאור כל האמור, ואף מבלי להדרש להסכם, אני מקבל את טענת הנתבעות לפיה האחריות לאמת כראוי את זהות המשלם בכרטיס אשראי, מוטלת (בהעדר אימות מוגבר) על בעל העסק, וממילא, לאחר הכחשת עסקה, עליו לשאת בנזק שניגרם כתוצאה מביטול החיוב.

הוצאות משפט (לרבות החזר אגרה) בסך 750 ₪.

...

לפיכך אני קובע כי הנתבעות התרשלו בכך שלא הודיעו לתובעת באופן מידי על הכחשת העסקה.

לאור כל האמור אני קובע כי הנתבעות התרשלו בכך שלא מסרו לתובעת הודעה מידית בדבר הכחשת העסקה, וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לתובעת.

לפיכך אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: את סכום התביעה בסך של 1,998 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 17.5.2022 ועד למועד פסק הדין.