החזר כספי בגין רכישת יחידת נופש באילת

ראשיתם של ההליכים בין הצדדים בסכסוך על רקע הסכם היתקשרות לרכישת זכויות ביחידות נופש במלון "קלאב הוטל אילת" ו-"קלאב אין אילת". בחלוף מספר שנים נתגלעו מחלוקות בין בעלי זכות נופש ובין קלאב הוטל באשר לאופן חישוב דמי האחזקה, שנגבים מדי שנה מבעלי זכות הנופש.

בנגוד לחברי קבוצה שהפסיקו לשלם את דמי האחזקה, סוגיית ההשבה נוגעת לקבוצת אנשים ששלמו לקלאב הוטל לאורך השנים ולאחר חישוב הפרשים בין שנים שבהן שילמו כספים בחסר לעומת שנים שבהן שילמו כספים ביתר, נמצא ששלמו כספים ביתר.

'); וסכום ההחזר לבעלי זכויות הנופש ששלמו דמי אחזקה ביתר יעמוד על 100%, וזאת בהתאם להמלצת בית המשפט הנכבד בע' 84 בפסקה השלישית להחלטה בבקשה לאישור הסדר פשרה ('כמו כן, ובאשר לגביה ביתר, הסדר הפשרה צריך להיטיב עם חברי קבוצה אשר שילמו דמי אחזקה ביתר לאורך השנים, לא הפסיקו לשלם תשלומים אלה לקלאב הוטל ומעוניינים בהמשך ההיתקשרות עם קלאב הוטל', וראו גם עמ' 75 סיפא להחלטה).

...

באשר ל"הודעה מטעם המועצה הישראלית לצרכנות" סבורני, כי יש לדחות את הטענות.

משקיבלו הצדדים להסדר את ההמלצות האמורות בהחלטה ואת המסקנות האופרטיביות לאיזון הסדר הפשרה, לא מצאתי לקבל את טענות המועצה ותחת זאת סבורני, שיש לאשר את ההסדר.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

הרקע לתובענה הקונכיה קיבלה ביום 20.1.94 אישור ל"תוכנית במסלול מענקים" על פי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: כתב האישור") לשם הקמת מלונית בת 15 יחידות נופש בעיר אילת (להלן: "המלונית").

משכך, פנה הבנק לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובקש לממש את השיעבוד של דנה צדף כלפיו ובמסגרת ההיא מונה בא-כוח הבנק ככונס נכסים על הנכס, משיב 2 לבקשה זו. טענות הצדדים לטענת המבקשת כספי תמורת הרכישה על ידי דנה צדף כיסו את חובות הקונכיה לבנק ולכן השיעבוד לטובתו פקע.

לפיכך, בנסיבות בהן הקונכיה הפרה את תנאי כתב האישור שניתן לה לקבלת מענקים וזנחה את התוכנית עת היתקשרה בעיסקה למכירת הנכס נשוא המענקים, המבקשת פעלה והגישה לבית המשפט את בקשתה למימוש איגרת החוב על מנת לקבל החזר המענק שעמד נכון ליום 15.6.11 על סך של 5,449,876 ₪, במסגרתה ביום 1.8.11 מונה בא-כוחה ככונס נכסים למימוש איגרת החוב.

...

יוצא, אפוא, כי לאחר מכירת הנכס לדנה צדף, מיצה הבנק את פוטנציאל הגבייה מהנכס, ולא נותר למעשה משני השעבודים שרבצו עליו באותה שעה – הן השעבוד לטובת הבנק והן השעבוד לטובת המבקשת - מאומה.

סופו של יום, אפוא, לא זו בלבד שבקשת המבקשת להכריז על בכירות השעבוד לטובתה נדחית, אלא שבקשתה העיקרית לאכוף את איגרת החוב מטעמה נדחית אף היא.

הנתבעת השיבה במכתבה מ – 12.8.01 כי היא דוחה את הודעתה על ביטול ההסכם ואת דרישתה להחזר סכומי הכסף אשר שולמו.

מטעם הנתבעת, העיד מנהל השיווק הארצי מר משה בידה, בתצהירו נ/8, כי היחידות בהן רכשו התובעים זכויות נופש הינן יחידות נופש קטנות יותר, דהיינו, יחידות "סטודיו", וזאת בהשוואה ליחידות נופש אחרות המצויות באתר קלאב-אין אילת.

לתובעים הוצעו חלופות שונות על דרך פשרה במהלך ניהול ההליך – ואף עם סיומו, כגון, שימוש ביחידת נופש גדולה יותר או שימוש ביחידת נופש באתר "קלאב-הוטל" שבעיר אילת, אולם הללו לא נאותו לאלו אלא דרשו השבת כספם.

...

למען לא יהא הנייר חסר יצוין, כי גם פניית התובעים ל – RCI נענתה בשלילה בטענה, כי כלל אין חדרים פנויים באילת, "גם לא בשנה הבאה". לאור השתלשלות דברים זו, לראשונה הבינו התובעים כי למעשה נפלו בפח ולא יכלו עוד להישאר אדישים, ופנו במכתב מיום 30.04.00 לנתבעת ובו הודיעו על ביטול ההסכם ודרשו כי הנתבעת תשיב כספם.

מכתב הביטול מלמד כי כל כוונת התובעים הייתה לרכוש את הזכות לשבוע נופש במלון רם בידיעה כי נופש בירושלים הוא נופש מבוקש מה שיאפשר להם להחליף את זכותם בזכות אחרת בכל מקום בעולם ובלשונם: "לידיעתכם הנהלת אקטיביטי אנו קנינו את הזכות לשבוע נופש במלון רם בירושלים לא כדי לנפוש בירושלים וכל זאת בידיעה שנאמר אנו קונים את היחידה במיקום הכי טוב שרק אפשר (ירושלים) ומי שש לו יחידת נופש בירושלים (הצביעו לנו על האתר רואים את הצבע האדום כל השנה) יכול לקבל שבוע נופש בכל העולם מתי שרק יבקש שאלנו אנו רוצים אילת אמרו לנו אין שום בעיה אתם מתקשרים אקטיביטי יש שם מנהל והוא מסדר לכם נופש איפה שרק תרצו היות שבירושלים כל השבועות הנם אדומים וכ'..

הינה כי כן, בעוד התובעים טוענים בפה מלא כי ההסכם בוטל על ידם ומבקשים החזר כספי התמורה ששלמו, ממשיכים הם בהסתר לנצל את ההסכם.

...

אשר על כן מכל הנימוקים דלעיל עולה כי התובעים אינם זכאים לסעדים אותם תבעו במסגרת תובענה זו. לא עומדת להם זכות לבטל את ההסכם ולכן דין תביעתם להדחות.

התביעה נדחית איפוא.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט אליהם יצטרף שכר טירחת עו"ד בשיעור של 5,000 ₪, בתוספת סכום השווה למע"מ. סכומים אלה יהיו צמודים למדד וישאו ריבית חוקית מהיום ואד לתשלומם המלא בפועל.

ביחס למצב הכלכלי של המשפחה, ציינה התובעת 1 כי, לאחר שנמכר הבית באזור, שולמו דמי שכירות עבור בית באותו איזור, בסך של 1,000 דולר לחודש, מעבר לכך, היו למנוח 3 יחידות נופש שרכש באילת, אלא שאלו נמכרו מאחר ולא נוצלו.

מר ברק הצהיר, כי המשפחה רכשה בית פרטי בסכום ניכר, בשנת 1994, אלא שזה נמכר לצורך החזר חובות.

חוסר הנוחות הכרוך בשומת ה"חסכון" הכספי עקב מותו של אדם אינו פוטר אותנו מן הצורך לאמוד את ההפסד הכספי האריתמטי הנובע ממותו של הניזוק.

...

עקרון השבת המצב לקדמותו צריך לחול בשתי החזיתות: חזית התלויים וחזית העיזבון (למקרה שבו הוחלט לפצות גבר בגין אובדן שירותי אישתו שנפטרה, ובעקבות מסקנה זו נמצא – על-יסוד הלכת הניכוי – כי יש לבטל את הפיצוי לעיזבון בגין כאב וסבל, ראו רע"א 5999/93 עזבון אגבארייה ז"ל נ' ד"ר דרור להב, תק-על 96(2) 560).

על אף זאת,ועל בסיס ההלכה ולפיה הניכוי הינו חד צדדי-היינו ככל שתביעת התלויים גבוהה יותר מתביעת העזבון,מנכים את אותם חלקים בתביעת העזבון הניתנים לניכוי מתביעת התלויים,אך אין כך מקום בו תביעת העזבון גבוהה מתביעת התלויים כשאז,אין מנכים את תביעת התלויים מתביעת העזבון,ומטעם זה,הכיר בית המשפט באפשרות הוספת הפיצוי בגין ראש הנזק של אבדן שירותים,מתביעת התלויים אל עבר תביעת העזבון והוספתו עליה.כאן המקום לציין כי ביהמ"ש העליון חזר למעשה על ביקורתו כאמור בפס"ד צרור גם בפרשת כרכבי בדיוק באותו אופן אך גם שם לא שינה ההלכה באותה עילה כי הצדדים לא הניחו התשתית לבירור הקף תחולת הילכת הניכוי והותיר הסוגיה לעת מצוא.נדמה כי שעה זו הגיעה.כפי לשונו של המשנה לנשיאה כב' הש' ריבלין בפרשת כרכבי: "אנו סבורים כי במצב זה 'תוצאת החלתה של הלכת הניכוי איננה מניעת כפל פיצוי או פיצוי ביתר, אלא מניעת פיצוי כפשוטו', ועל כך עמדנו בעניין צרור." כך גם לעניננו.מאחר ואף לטעמי הפחתת הנזק הלא ממוני מהתלויים מהוה מניעת פיצוי ולא יצירת כפל פיצוי,בדיוק כפי שהפחתת ידת החסכון מהתלויים בפסה"ד עמאש נ' בורבינדר,לא הוכרה,כי אז סברתי,בכל הענווה,כי יש מקום כאמור לפצות התלויים גם בגין נזקי העזבון כאמור.

מעבר לכך, תשלם הנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 13% + מע"מ מהסכום דלעיל, וכן תישא באגרת המשפט בה נשאו התובעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל, ולרבות שכר העדים בהם נשאו התובעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום קביעתם ועד ליום התשלום המלא בפועל.