החזר כספי בגין אי הגעת האוטובוס ליעד

התובע עתר לתשלום הפרישי שכר בגין השנים 2009-2015, תגמולי מעסיק לקרן פנסיה, דמי נסיעות, דמי הבראה ופצוי סטאטוטורי לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) בגין אי הנפקת תלושי שכר בין החודשים יוני 2015 ועד ספטמבר 2015, ובין חודש דצמבר 2015 ועד תום תקופת העסקתו.

מסקנה הוכח כי התובע נידרש על ידי הנתבעת להגיע לנקודת האיסוף בשעה 08:00, על כן אנו קובעים כי התובע החל את עבודתו בשעה זו. המחלוקת שלפנינו הנה בנוגע לשעת סיום העבודה – האם התובע סיים את עבודתו בשעה 19:00, כאשר האוטובוס הגיע לנקודת הפיזור כפי שטען התובע, או האם התובע סיים את עבודתו בשעה 17:00, כאשר הסתיימה ההדרכה ביעד הסיור האחרון, כפי שטענה הנתבעת.

כמו כן, לפי סעיף ה(8) לצוו ההרחבה: "בערב ראש השנה, יום כיפור, או כל חג אחר שלקראתו אין להשיג תחבורה ציבורית, חלה על המעסיק החובה לדאוג לתחבורה מתאימה או החזר ההוצאות הכספיות הכרוכות בהסעתו של מורה הדרך לביתו". התובע הצהיר כי במשך תקופת העסקתו בנתבעת הוא היה יוצא מביתו באריאל ומגיע לתל אביב, משם היה יוצא להדרכה שאירגנה הנתבעת.

מר קרייזמן העיד כי ישנו נוהל שידוע לכולם לפיו כל מדריך שלא מגיע באוטובוס מציג קבלה ומקבל כסף (עמ' 22 ש' 24-26 לפרוטוקול הדיון).

...

אנו סבורים כי התובע אכן קיבל עמלות מן העסקים שבהם ערכו התיירים רכישות, אך אין כל הצדקה לקזז את אלה מהסכומים המגיעים לו ממספר סיבות: אין מדובר בתשלום שנעשה על ידי המעסיק, אלא על ידי בעל החנות לסוכן/נהג/מורה דרך, לכן לא מהווה כל חוב שהוא כלפי הנתבעת.

על כן, אנו סבורים כי סוכם בין הצדדים כי עבודת התובע תסתיים ביום 6.2.16 ואין הנתבעת זכאית לקיזוז בגין תמורת הודעה מוקדמת.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 31,639 ₪ בגין פיצוי על אי הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.10.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" תשולם אגרה על סך 1,162 ש"ח (בהתאם לפרט 10 לתוספת לתקנות); (2) על פי תקנה 2 בצרוף פרט 8 לתוספת לתקנות, בגין תביעה לסכום כסף קצוב תשולם אגרה של 2.5% מהסכום הנתבע, וכן 1% עבור כל סכום נתבע שמעל 24,355,713 ש"ח. משמעות הדבר היא כי במקרה כגון המקרה הנוכחי, בו סכומי החזרי הבלו עשויים להגיע לכדי 80 מיליון ש"ח (וראו עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 27.2.2020), האגרה בגין תביעה כספית בקשר לכך עשויה להיסתכם בכ- 1,165,000 ש"ח; (3) לשם ההשוואה, האגרה הנדרשת בגין ערעור מס הכנסה או ערעור מס ערך מוסף – יהיה סכום השומה השנויה במחלוקת אשר יהיה – עומדת על 910 ש"ח (פרט 17, שם).

על פי אותן הוראות, שניתנו תחילה על ידי הממונה ביום 2.11.2014 ותוקנו ביום 23.11.2015 (נספח ז' להמרצת הפתיחה), נקבעו לאגד "יעדי פליטה ממוצעת לצי רכב", לפיהם "החברה [אגד] תפחית בהדרגה את פליטת החלקיקים הממוצעת, כך שלא תעלה על 0.03 גרם לק"מ...". על פי ההוראות, יעד זה יושג על ידי הגדלה הדרגתית באחוז האוטובוסים העומדים בתקן הנ"ל על פני השנים 2016 ו-2017.

על פי סעיף 53(א) לחוק, ניתן להטיל עיצום כספי בגין אי-קיום הוראה שניתנה לתאגיד לפי סעיף 41(א) לחוק.

סיכום ביניים על פי מכלול החומר המונח לפניי, וכאשר אני מונחה על פי פסיקה רבת שנים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי אכן ההיבט המרכזי המניע את אגד בנושא ההשבון הוא הכספי, כי קרוב לוודאי תבוא תובענה כספית בהמשך, וכי הצורך בהכוונה והדרכה לגבי העתיד (בנושא תפעול מערך האוטובוסים) הוא משני ולא הוכח כדבעי.

...

אולם לנוכח המסקנה אליה הגעתי, טענת המשיבה בדבר מעשה בית דין ממילא איננה דורשת הכרעה.

סיכום ביניים על פי מכלול החומר המונח לפניי, וכאשר אני מונחה על פי פסיקה רבת שנים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי אכן ההיבט המרכזי המניע את אגד בנושא ההישבון הוא הכספי, כי קרוב לוודאי תבוא תובענה כספית בהמשך, וכי הצורך בהכוונה והדרכה לגבי העתיד (בנושא תפעול מערך האוטובוסים) הוא משני ולא הוכח כדבעי.

סוף דבר - הכצעקתה? עם הסילוק על הסף של התובענה לסעד הצהרתי, פנויה בפני אגד הדרך להגשת תביעה כספית רגילה.

לאור כל האמור לעיל, בקשת המשיבה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף מתקבלת והתובענה נמחקת מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי.

יעד זה הוצב כמטרה לשנת 2030 (ראו: החלטה 2226 של הממשלה ה-31 "הסדרת רשוי תחבורה ציבורית" (12.8.2007); החלטה 3989 של הממשלה ה-32 "צימצום הריכוזיות והגברת התחרות בענף התחבורה הציבורית" (18.12.2011); החלטה 4147 של הממשלה ה-34 "המשך יישום התחרות ושיפור השרות בענף התחבורה הציבורית" (5.9.2018)).

נקודה זו הוסברה היטב על ידי מבקרת המדינה לשעבר, השופטת המנוחה מרים בן פורת, ז"ל, בספרה: "הטעם ביסוד העמדתם לבקורת של גופים נתמכים הוא הצורך לפקח כיצד משתמשים בכספי התמיכה, לוודא שהתמיכה משרתת את המטרה ייעודה, לבדוק אם הגוף הנתמך מתייעל כדי להגיע במידת האפשר לעצמאות כלכלית, אם הנתונים אשר על יסודם חושב גובה התמיכה נשענים על אדני אמת, האם יש הצדקה להמשיך במתן התמיכה וכיוצא באלו" (בן פורת, בעמ' 220-219).

לו הייתה התכנות מעשית לכך, הישתתפות המדינה במימון שירותי התחבורה הציבורית, הייתה יכולה להעשות בדרך של החזר כספי ישיר לצרכנים.

ביטוי למדיניות כאמור אף מצוי בדבריו המפורשים של מבקר המדינה עצמו: "[...] מרבית שירותי התח"צ (התחבורה הציבורית – א.ש.) בישראל מסופקים על ידי קוי שירות באוטובוסים. תעריפי הנסיעה בתח"צ נקבעים בצוים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח-1957. כך יכולה המדינה לפקח על מחירי הנסיעה ולהבטיח שיהיו שוים לכל נפש באזורים צפופי אוכלוסין ודלי אוכלוסין כאחד, לאפשר הנחות לזכאים (כגון נכים, סטודנטים וקשישים) ולעודד את השמוש בתח"צ בקרב האוכלוסייה. מאחר שאין בדמי הנסיעה הנגבים מהנוסעים כדי לכסות את כל העלויות הכרוכות בהפעלת התח"צ, משלימה הממשלה את הפער בין הגבייה לבין עלויות ההפעלה באמצעות סובסידיה לתח"צ, המבטאת את השתתפותה במחיר בהפעלת קוי השרות וההנחות לזכאים.

...

מטעמים אלה כולם אני סבור כי בחינה מהותית של מתן הרישיונות למפעילות התחבורה הציבורית, אף אם מתחשבים בקבלת הסובסידיה הממשלתית המשמעותית הנלווית לקבלת הרישיון, מוליכה למסקנה כי אין מדובר בהתקשרות בחוזה לרכישת שירותים או לביצוע עבודה כאמור [.

סוף דבר העתירה בבג"ץ 3107/19 מתקבלת אפוא בזאת בכל הקשור לעותרות 9-1 במובן זה שהחלטת המבקר ביחס לעותרות אלה מתבטלת.

העתירה בבג"ץ 3107/19, ככל שעניינה בעותרות 11-10, וכן העתירה בבג"ץ 4778/21, נדחות בזאת.

ואף סירבו לפצותה ו/או להשיב לה את התמורה ששילמה עבור כרטיסי הטיסה, בנימוק שלפיו בהזמנה שלה נרשמה הערה בדבר אי התייצבות לטיסה, ולכן אינה זכאית לכרטיסי טיסה חלופיים ו/או החזר או פיצוי כספי.

עוד טענה, שבמקרה דנן, הנתבעת סירבה להטיס אותה, ללא הסכמתה, וללא כל הסבר מניח את הדעת, בשים לב לכך שהיא החזיקה במסמכי נסיעה נאותים וללא דופי המזכים אותה לממש את זכותה לטוס ליעד באמצעות כרטיסי הטיסה שרכשה כדין, וכן בשים לב לכך שכל זאת קרה לאחר שכבר קיבלה שובר עלייה למטוס ועשתה דרכה לעבר המטוס.

בעיניין כהן, ביהמ"ש העליון אישר קביעות ביהמ"ש המחוזי בע"א 31272-07-18 כהן נ' turkish airlines (פורסם בנבו) כלהלן: "הגעת נוסע לשער היציאה לטיסה ממש בסמוך לשעת סגירתו, ובחלוף זמן רב מהשעה שננקבה כשעת העלייה לטיסה, אמורה להתקיים במקרים חריגים שאינם בשליטתו של הנוסע (למשל שהטיסה הראשונה נוחתת בסמוך לשעת היציאה של טיסת ההמשך), אולם לבטח לא בשל דברים התלויים בנוסע עצמו." ביהמ"ש המחוזי קבע ש"נקודת סגירת השער היא נקודת האל-חזור בה מבוצעים חישובים אחרונים של משקל, מקום ותפוסה, ובדיקות והכנות נוספות לפני המראה.

זאת, בשים לב לצורך להספיק לקלוט את כל אלה שיגיעו לשער העליה עד השעה רבע לשתיים, לאחר השעה רבע לשתיים, לשלוח אותם באוטובוס למטוס, ולהביא בחשבון את זמן עלייתם בכבש המטוס והושבתם, ויציאה מחניית המטוס לכיוון מסלול ההמראה בשעה שתיים.

...

עוד טענה, שלתובעת הוסבר שהסיבה בגינה לא עלתה לטיסה היא שאיחרה להתייצב בזמן לשער העליה למטוס וחרף מאמצי עובדיה, לפנים משורת הדין, לא ניתן יהיה בסופו של דבר להעלותם לטיסה.

497 ₪ החזר כספי בגין התשלום למונית שנאלצו התובעים לקחת על מנת שתסיעם מהיעד בו נחתה הטיסה ליעד המקורי בו אמורה היתה לנחות.

על כן, טענה, הודיעה לנוסעים כי יגיעו בכוחות עצמם לוונציה והיא תשיב להם את העלות בגין כך. הנתבעת הפניתה לסעיף 15.4.1 להסכם ההובלה אותו נידרש כל נוסע לאשר עם ביצוע הזמנה לפיו במקרה של הסטת המטוס ליעד אחר תסדיר תחבורה ליעד, באמצעיה או באמצעים אחרים.

המנעות של צד מהבאת ראיה מטעמו נזקפת לחובתו, ועל כן אי הרמת הנטל על ידי הנתבעת בעיניין זה נזקפת לחובתה.

כך לעניין הסתירה בין גירסתה בתשובתה לתובעים כי הועמדו לרשותם אוטובוסים להסיעם לוונציה, אשר אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות ואף עם גירסתה של הנתבעת בעצמה בכתב ההגנה שבו חזרה בה מטענה זו; כך לעניין הטענה כי הנתבעת פעלה בניסיון להשיג לנוסעיה הסעה מבולוניה לוונציה – עת טענה זו לא נתמכה בדבר זולת עצם העלאתה; כך גם לעניין הסיבות שהביאו לאיחור בהמראת הטיסה – משטענה הנתבעת כי היה זה "בשל סיבות מבצעיות" ללא כל ראיה לתמוך בכך או פירוט נוסף.

...

סוף דבר בשכלול כל האמור לעיל מצאתי לקבל את התביעה בחלקה בלבד: אני דוחה את תביעת התובעים לפיצוי סטטוטורי, לפיצוי לדוגמה או לפיצוי בגין השבת מחצית מהסכום ששילמו עבור הטיסה.

עם זאת אני מחייבת את הנתבעת לשלם תובעים 497 ₪ - הסך ששילמו על ההסעה לוונציה, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,500 ₪ בשים לב להתנהגות הנתבעת כפי שפורטה לעיל אשר בעטיה נאלצו התובעים להגיש תביעתם.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות והחזר אגרה בסך נוסף של 500 ש"ח נוספים.