החזר הוצאות משפטיות בגין לשון הרע

התובע, עובד עריית עפולה (להלן: "הנתבעת" או "הערייה"), אשר היתקבל בשנת 1995 במיכרז לתפקיד מנהל המחלקה לפיקוח ורשוי עסקים, הגיש תביעה כנגד הנתבעת להחזר הוצאות משפטיות על סך 20,000 ₪, אותן הוא נאלץ לשאת במסגרת תביעה שהוגשה כנגדו בגין לשון הרע, עקב דברים שארעו במהלך ועקב מילוי תפקידו כעובד הערייה.

...

כאמור ולאור כל האמור לעיל ממליצה הועדה שלא להיעתר לבקשת המימון".

כן, לא ניתן להשוות בין המקרה של התובע לזה של עובד אחר, מר פייס אליהו, אשר הוגש נגדו כתב אישום (ובסופו של דבר הורשע) וקיבל ייצוג משפטי מטעם העירייה.

לסיכום לאור האמור לעיל, התביעה להחזר הוצאות משפטיות נדחית.

בסיכון" מול רשויות המס 1160-1165 ז.11 אין יסוד לטענות איציק בנוגע להסכם חברות ההחזקה 1166- 1170 ז.12 אין יסוד לטענות איציק להשבת סכומים בגין יתרות חובה היסטוריות ושינוי מבנה ההון 1171-1175 ז.13 אין יסוד לטענות איציק בקשר עם "זכויותיו כעובד" בחברות 1176-1189 ז.14 למעשה למיכה מגיעים סכומים נוספים מהחברות (התביעה שכנגד) 1190-1197 ז.15 תביעת החברות כנגד איציק בגין לשון הרע והטרדה מאיימת 1198-1201 ז.16 איציק התגלה כעד שאינו דובר אמת, וממילא לא ניתן לבסס תביעה על עדותו – כעדות יחידה 1202-1204 ז.17 לא ניתן להתייחס לאף פיסקה או נתון בסיכומי איציק כמשקפים את המציאות כהוייתה (תמרור אזהרה) 1205-1207 ז.18 הסעדים שאיציק עותר להם בסיכומיו חסרי שחר ובסיס; לא ניתן להעתר להם 1208-1220 ז.19 סיכום 1221 ז.20 סיכומי תשובה לתשובת התובע מטעם הנתבעים 1222-1225 ז.21 סיכומי תשובה מטעם התובע 1226-1234 דיון כללי 1235-1248 משפט עברי 1249-1267 תמצית ההכרעה 1268-1299 הדין החל 1300-1319 סדרי דין וראיות 1320-1333 שכרו של מיכה 1334-1380 נסיעותיו הפרטיות של מיכה לחו"ל על חשבון החברות 1381-1398 צבירת ימי חופשה ופדיונם 1399-1409 מניות רדיו ירושלים 1410-1415 הקפוח שקיפח מיכה את איציק ואת החברות 1416-1456 מניות ההנהלה של מיכה 1457-1465 ההסכם להעברת המניות 1466-1478 תביעותיו של איציק כעובד 1479-1487 התביעה שכנגד של מיכה 1488-1489 הסעדים המבוקשים לעניין המשך פעילות החברות 1490-1507 סיכום: רכוז כל הסעדים המבוקשים על ידי התובע, וההכרעה האם לקבלן 1508-1535 כג.1 מבוא 1508-1509 כג.2 השכר המוסכם של מיכה 1510-1511 כג.3 נסיעותיו הפרטיות של מיכה לחו"ל 1512 כג.4 צבירת ימי חופשה ופדיונם 1513 כג.5 הסעדים בגין קפוח 1514 כג.6 ביטול מניות ההנהלה 1515 כג.7 רו"ח יהודיוף ובן פורת 1516-1520 כג.8 זכויותיו של איציק כעובד 1521-1522 כג.9 היתחשבנות בעיניין כרטסות בעלי המניות בגין משיכות היסטוריות בעבר 1523-1525 כג.10 החזר הוצאות משפטיות ושכ"ט ששולמו על ידי החברות 1526 כג.11 דיבידנד 1527-1528 כג.12 צוי ביניים שניתנו בבית משפט השלום 1529-1531 כג.13 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליך זה 1532 כג.14 הוראה כללית 1533-1535 לפני נעילה וחיתום השערים 1536-1555 כללי שני אחים (יצחק לוי – התובע; ומיכה לוי – הנתבע), ירשו מאביהם (עובדיה לוי ז"ל) הקבלן, מלון ואולם שמחות.

...

ו.4.6 מיכה עושה שימוש נרחב בקופת החברות, על מנת לממן הגנה משפטית מפני התביעה שהגיש איציק בשמן של החברות ולטובתן, ובגין קיפוחו על ידי מיכה 824-849 ו.5.6 מידור איציק ממידע – לפני ההליך, במהלכו, לאחר הגשת התביעה דנן ועד לעצם היום הזה 850-930 ו.7 ההסכם להעברת מניות 931-936 ו.8 מניות ההנהלה של הנתבע – ההצדקות להשיבן להחברה או לביטולן 937-945 ו.9 העמדת החברות בסיכון מבחינת המס 946-953 ו.10 העתירות לביטול מינוים של רואי החשבון 954-984 ו.11 משיכות והפקדות בחברות 985-999 ו.12 זכויותיו של התובע כעובד 1000-1012 ו.13 התחשבנות בין בעלי המניות לבין החברות 1013-1023 ו.14 שינוי מבנה החזקות בחברות 1024-1030 ו.15 עבודתם של בני משפחת התובע בחברות 1031-1034 ו.16 הסיבה האמיתית לפרוץ הסכסוך 1035-1037 ו.17 שכר ראוי 1038-1047 ו.18 התביעה שכנגד 1048-1052 ו.19 הטרדה מאיימת או המשך קיפוח? 1053-1058 ו.20 סיכום הסעדים המבוקשים 1059 ו.21 סוף דבר 1060 סיכומי הנתבעים והתשובות עליהן 1061-1234 ז.1 מבוא – פתח דבר 1061-1083 ז.2 הרקע לסכסוך בין הצדדים – הליך זה הוא חלק מרצף של פעולות שביצע איציק במטרה להשתלט על החברות 1084-1095 ז.3 שכרו של מיכה היה ראוי, חוקי ומוסכם, ואין כל בסיס לדרישת איציק להשבתו לחברות 1096-1110 ז.4 אין יסוד לדרישת איציק להשבת כספים בהם נשאה החברה בגין נסיעותיו העסקיות של מיכה 1111-1117 ז.5 אין יסוד לטענות איציק להשבת כספים בגין צבירת ופדיון ימי החופש של מיכה 1118-1119 ז.6 איציק ממילא לא עומד בתנאים הנדרשים לאישור תובענה נגזרת 1120 ז.7 איציק מעולם לא קופח ומעולם לא נשללה ממנו זכות כלשהי לה הוא זכאי כבעל מניות בחברות 1121-1141 ז.8 ניסיונו (הקלוש) של איציק להפקיע את מניות הניהול שהוקנו למיכה כדין 1142-1151 ז.9 אין בסיס בדין ובעובדה לתביעת איציק לפיטוריי מנהל הכספים של החברות ורו"ח החשבון החיצוני 1152-1159 ז.10 אין יסוד (ובעיקר אין רלוונטיות) לטענה כאילו החברות "הועמדו

קיבלתי, בעיקרה, את תביעת איציק ואני מורה לחברות לשלם לאיציק את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורין בסך 425,712 ₪; שחרור כספים הנמצאים בקופות על פי כרטיסו האישי בסך 86,041 ₪ ; פדיון ימי חופשה בסך 20,000 ₪; הודעה מוקדמת בסך 13,173 ₪; פיצוי בגין אי שימוע – 10,000 ₪, ובסך הכל 554,962 ₪.

אני מקבל, בעיקרון, את עתירת איציק, כאשר הביצוע יהיה כמפורט להלן: 1524.

כל עתירה, בקשה או תביעה לסעד אשר לא התייחסתי אליה במפורש, משמעות הדבר היא כי היא נדחית.

הנתבעים הגישו כנגד המועצה תביעה שכנגד, בה עתרו לחייבה בהשבת תשלומי היטל ביוב ששלמו ביתר, החזר הוצאות ייעוץ משפטי, פיצוי בגין פירסום הוצאת לשון הרע, ונזק לא ממוני בסך כולל של 36,227 ₪.

...

הנתבעים טוענים כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן החיוב בהיטל הביוב התגבש למעלה מ- 7 שנים קודם הגשת התביעה.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי בהיעדר מתן הודעה של הרמן למועצה לפרוס ההיטל ל-20 שנה, היה על המועצה לגבות את מלוא ההיטל בתשלום אחד במזומן.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה בגין ראש נזק בעילה של פגיעה בשמם הטוב של התובעים שכנגד- נדחית.

לאור המפורט לעיל, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים אינם חבים בתשלום היטל הביוב.

לפיכך, התביעה העיקרית נדחית.

מדובר בשני נושאי תפקידים ביחס לבחינות הבגרות באנגלית שנערכו באותה עת. מר פאדי חלאילה הגיש תביעה נגד התובע בגין לשון הרע בתיק שמספרו 29901-10-11 בבית משפט השלום בעכו וזאת על רקע טענתו של מר פאדי חלאילה, כי התובע הוציא דיבתו רעה והאשים אותו האשמות שוא אשר החתימו אותו בכתם פלילי.

הוא זומן לחקירה כשלוח של הנתבעת ואף נתבע למעשה על עניינים שמיוחסים לו כשליח של הנתבעת ומשכך הוא זכאי למלוא החזר ההוצאות המשפטיות המגיעות לו. התובע טען כי ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו הם בגין הצורך לקחת עו"ד חצוני, עו"ד סאמר אבו יונס, לו שילם לטענתו סך של 6,500 ₪ ובנוסף הוא תובע שני סכומים, אשר למעשה נאלץ לשלם במסגרת אותו תיק אזרחי29901-10-11 כאשר סכום אחד הנו 2,000 ₪ מכח החלטתו של כבוד השופט ג'מיל נאסר, אשר דחה את טענת ההתיישנות בתיק לשון הרע והסכום הנוסף הנו 6,000 ₪ שהנו סכום שהתובע נידרש היה לשלם במסגרת הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין שבמהלכו שיפה התובע את התובע פאדי חלאילה בעכו על ההוצאות המשפטיות אותן שילם וזאת במסגרת גישור שנערך על ידי המזכיר הראשי בעכו, עו"ד זאכי דבאח.

...

אמנם התיק של פאדי חלאילה לא הגיע לכדי מצב של מתן פס"ד והסתיים בהסדר גישור (בניגוד לתיק של ג'מאל חלאילה) אך בפועל לאחר שעיינתי בפסקי הדין ובשני המקרים ניתן בהחלט לראות את שני התיקים כשמשקפים התנהלות ומקרה אחד.

מכל מקום התובע בסופו של יום הסכים בתיק זה לשפות את מר פאדי חלאילה במלוא ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו (6,000 ₪) ואני סבור שכאשר הוא מלווה בייעוץ משפטי לא היה עושה כן אלמלא סבר שטיעוניו בעניין לא יספיקו.

על כן בעובדות המקרה הנוכחי אין לתובע אלא להלין על עצמו ולא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטות הרשות שניתנו כדין לאחר בדיקה ותוך הפעלת הפרוצדורה המתאימה על פי חוזרי מנכ"ל. דין התביעה איפוא להדחות וכאמור אסתפק בכך ללא חיוב להוצאות.

כפי שנקבע בפסיקת בתי-המשפט, וצוין כבר לעיל, המבחן לקביעת היותו של פירסום משום לשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי, ואין משמעות לתחושותיו האישיות של הנפגע או לכוונתו של המפרסם, אלא שהפירסום נבחן במשקפיו של "האדם הסביר". אני קובעת איפוא כי הדברים לא חרגו מגדר הבעת ביקורת לגיטימית המצויה במיתחם הסבירות.

מחד, אזכיר כי בבית-המשפט לתביעות קטנות אין הצדדים מיוצגים בידי עו"ד, ולכאורה אינם זכאים להחזר מלוא הוצאותיהם המשפטיות שאינן נידרשות בהכרח.

מאידך, מצאתי להיתחשב בכך שהוגשה כנגד הנתבעת תביעת לשון הרע בסכום משמעותי המגיע לרף העליון של סמכות בית-משפט זה, כאשר בסוג תביעות זה ישנה חשיבות לא מבוטלת לטיעון המשפטי, מה שאילץ את הנתבעת לפנות לקבלת ייעוץ בנידון.

...

על רקע הדברים האמורים, ובבחינת נסיבות הפרסום והקשרו, מצאתי כי המסקנה המתבקשת הנה כי המדובר בהבעת דעה במסגרת שיח קהילתי שבו עניין ציבורי, שיח שהתעורר באותו המועד דווקא ביוזמתו של התובע, וכי חרף סגנונם המשתלח של הדברים שאין לשלול כי צרם לתובע ולתושבים אחרים, אין הדברים עולים כדי לשון הרע כלפי התובע.

כפי שנקבע בפסיקת בתי-המשפט, וצוין כבר לעיל, המבחן לקביעת היותו של פרסום משום לשון הרע הנו מבחן אובייקטיבי, ואין משמעות לתחושותיו האישיות של הנפגע או לכוונתו של המפרסם, אלא שהפרסום נבחן במשקפיו של "האדם הסביר". אני קובעת אפוא כי הדברים לא חרגו מגדר הבעת ביקורת לגיטימית המצויה במתחם הסבירות.

לנוכח השיקולים שפורטו, נוכחתי כי דין התביעה להידחות.