החזר דמי שכירות בגין חוזה בוטל

השוכר רשאי לבחור באחת החלופות שבין אי תשלום דמי שכירות כאשר נימנע ממנו השמוש למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או לבטל את העסקה ובילבד שהשוכר לא ידע על אותן נסיבות בעת כריתת החוזה או היה עליו לדעת עליהן ו/או למנוע אותם.

- בחובה זו לא עמד ! הכרעה באשר לפצוי הנתבע על ידי התובע בהליך שבפני : כאמור התובע עותר לפצוי כמפורט להלן, הכרעות לעניין עתירות אלה בגוף הדיון: החזר דמי שכירות מלאים – בגין 3 חודשי השכירות בהן שכר את הדירה בטענה שהדירה לא הייתה מתאימה למגורים למן יום השכירות הראשון ₪- לעניין זה טענה באת כח התובע כי בהסתמך על הסכם השכירות והפרותיו היסודיות על ידי הנתבע, הוא זכאי להשבת דמי השכירות ששילם בסכום כולל של – 27,900 ₪.

...

- לעניין זה דוחה את רכיב התביעה מאחר לא שוכנעתי שהתובע דרש מהנתבע לנקות את הדירה ולבצע הדברה על חשבונו.

הובלה – מאחר ובעקבות הליקויים והפרת הנתבע את הסכם השכירות נאלץ התובע לבטל את הסכם השכירות ולעבור לדירה חלופית בחלוף 3 חודשי שכירות בלבד , נאלץ לשוב ולשכור שירותי הובלה לדירה החלופית – 750 ₪ - סכום זה על דרך האומדנה הוא למעלה מסביר ואני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לשלמו לתובע! החזר פיקדון- לטענת התובע עפ"י חוזה השכירות הוא מסר למשכיר צ'ק בנקאי ע"ס 25,000 ₪ כבטוחה.

בנוסף , תובע התובע פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש בסך של 15000 ש"ח הוצאות טיפול משפט בסך של 8686 ש"ח והוצאות תרגום ותמלול הודעות ביישומון "whatsapp" של הנתבע לתובע לצורך התביעה בסכום כולל של 2101 ש"ח. כפי שפרטתי לעיל הנתבע לא חס על התובע לא חסך ממנו עוגמת נפש ואי נוחות בהיותו שוכר שהתקשר איתו בהסכם שכירות בתום לב. מאחר ובהחלט נוכחתי שהתובע סבל , וזאת בלשון המעטה מהתנהלותו המזלזלת חסרת תום הלב של הנתבע, נאלץ לתעד את כל התקשורת הרבה אם הנתבע להקליט , להמציא חוות דעת מומחה ולשכור שירותים משפטיים אני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת נפש בסכום של 11,160 ש"ח - סכום שמהווה למעשה 10% מסכום דמי השכירות השנתיים על פי הסכם השכירות בין הצדדים בצירוף הסך של 8686 ש"ח, הוצאות משפט ובצירוף הוצאות התובע לתרגום ותמלול ראיותיו בסכום נוסף של 2101 ש"ח. בסך הכל מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בגין רכיב זה את הסכום הכולל של 21,947 ש"ח. בריכוז כל רכיבי הפיצוי שתביעתם נתקבלה כמפורט מעלה – מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך הכולל של 65,468 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל בנוסף מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום האגרה בה נשא בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום שנשא בה ועד התשלום בפועל.

תביעה ותביעה שכנגד בעקבות הסכם להשכרת דירת מגורים ברחוב יקינטון בקרית ביאליק שנחתם בין הצדדים.

התובעת טוענת לקיומו של פגם מוסתר מהותי במושכר, עובש ורטיבות, שבגינו ביקשה לבטל את ההסכם ולפצות אותה בגין ההוצאות והנזקים שנגרמה לה בשל כך. על כן ביקשה לחייב את הנתבעים להשיב לה את דמי השכירות ששילמה עבור חודש אחד, כן נזקים והוצאות נילוות בסכום מיצטבר של 15,000 ₪ (כולל החזר דמי שכירות).

...

כמו כן לא שוכנעתי כי היה אדיש לגמרי לפניותיה והיה מוכן להגיע לדירה ולנסות לתקן חלק מהליקויים כאמור, לצד התביעה העיקרית הוגשה התביעה שכנגד במסגרתה ביקש הנתבע לחייב את התובעת בהוצאות ארנונה בחודש אוגוסט בסך 562 ₪ דמי וועד בסך 250 ₪, צריכת חשמל עד ל-12.8.20 בסך 250 ₪, הוצאות מכתב תגובה של עורך דין מטעמו בסך 500 ₪ ופיצוי בגין הפרת חוזה השכירות עבור 3 חודשי שכירות בסכום מצטבר של 11,100 ₪ לפי חישוב של 3,700 ₪ לחודש.

התוצאה אני מקבל באופן חלקי את התביעה העיקרית ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 3,700 ₪ - דמי שכירות של חודש אוגוסט.

התביעה שכנגד נדחית.

טענתו התבססה על זכות חוזית נטענת, אולם עיון בחוזה אינו מלמד על קיומה של זכות זו. סעיף 16 לחוזה השכירות קובע, כי "במקרה והסכם זה יבוטל על ידי השוכר מכל סיבה שהיא לפני תום תקופת השכירות לא יהיה השוכר רשאי להחזר כלשהוא של דמי השכירות בגין המושכר ויהיה מחויב לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות". בחוזה השכירות, אשר נוסח על ידי המשכיר, אין סעיף הקובע כי השוכר יהיה חייב בתשלום דמי השכירות עד תום תקופת השכירות, גם במקרה בו לא הוא שביטל את ההסכם.

...

סיכום התשלומים: לאור כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את השוכר לשלם למשכיר דמי שכירות חודשיים בסך של 10,000 ש"ח בגין התקופה שעד ליום 27.8.18.

לפיכך, סכום החוב בגין דמי השכירות מסתכם בסך כולל של 19,500 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את חוב השוכר בגין תשלום החשמל בסך 1,335 ש"ח, כך שחובו של השוכר מסתכם בסך של 20,835 ש"ח. מסכום זה יש לקזז את התשלומים ששילם השוכר ביתר עבור דמי הארנונה (סך של 3,765 ש"ח) ואת הסכום ששילם ביתר בשנת השכירות הראשונה (סך של 1,812 ש"ח) ובסך הכול סך של 5,577 ש"ח. כך שיתרת חובו של השוכר מסתכם בסך של 15,258 ש"ח. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

לפיכך: תיק ההוצאה לפועל מספר 503858-01-19 ישופעל, תוך שסכום קרן החוב בתיק תופחת ותעמוד על סך של 15,528 ש"ח. בנוסף, בשים לב לסכום התביעה ולתוצאותיה, ישלם הנתבע (השוכר) לתובע (המשכיר) הוצאות משפט בסך של 1,602 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ואכן, ביום 30.5.19 השיבו הנתבעים (באמצעות ב"כ) למכתבו של רמי וציינו, בין היתר, כי נגרמו להם נזקים כבדים עקב היתנהלותו של רמי, משום שרמי איחר בפתיחת המסעדה, נימנע מלשלם על סחורות שפרסיליה סיפקה לו ואת תשלום דמי הניהול, עיכב בקביעות תשלומים עבור דמי שכירות וצבר חובות כלפי ספקים; בנוסף, נכתב כי רמי ניהל את הסניף בנגוד להנחיות ופגע במוניטין של הרשת, ומשכך, לא נותרה לנתבעים ברירה אלא לבטל את ההסכם (נספח 8 לכתב התביעה).

בנוסף טענו התובעים כי אין לייחס את החוב בנוגע לסחורות בחודש אוגוסט 2018 רק לסניף דיזינגוף; כי נימסרו לנתבעים שיקים זה מכבר; וכי המשכיר סרב לקבל את השיק שהיה "למוטב בלבד". התובעים גם הכחישו שהסניף ניפתח באיחור של כשנה וטענו שככל שמדובר בהפרה, אזי היא תוקנה; כי ככל שנגרמו עיכובים בפתיחת הסניף, הרי שהדבר נעשה עקב בעלי המיקצוע שפרסיליה כפתה על התובעים להיתקשר עימם; כי לא הייתה הצדקה לבטל את ההסכם בשל שתיית אלכוהול מצד רמי, שכן אין איסור על כך וכי רמי לא העליב עובדים; כי לא היה איחור בתשלום לספקים שכן נימסרו זה מכבר שיקים; וכי הנתבעים ניסו לפרוץ לסניף, למרות שהובהר להם כי רמי מבקש לאסוף מהנכס את הציוד והמלאי.

בנסיבות אלה, מובן כי התובעים אינם זכאים להחזר בגין דמי השכירות ששלמו במשך תקופה זו, כפי שאינם זכאים לסכומים אחרים שהושקעו בהפעלת הסניף, בהתאם לסעיף 7.7 להסכם הזיכיון.

...

סוף דבר התביעה הראשית, שהוגשה על סך של 2,293,190 ₪, מתקבלת בשוליה, אך ורק ביחס לראש הנזק העוסק בלשון הרע ועגמת נפש ואף זאת תוך פסיקת פיצוי זניח לעומת מה שנתבע.

יתר התביעה – נדחית.

על כן, התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאות שכר טרחתם הנ"ל, בסך של 119,874 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.6.21 ועד התשלום בפועל.

בהואיל הששי נכתב כך: "והשוכר מצהיר שידוע לו שאישור בעל הנכס להסכם שכירות זה ולהשכרת המושכר לשוכר המשנה הוא תנאי מתלה לקיומו של הסכם זה. על כן המשכירה מתחייבת למסור לידי השוכר בתוך 7 ימי עבודה את אישור בעל הנכס, ככל שינתן על ידי בעל הנכס. היה ולא יאושר ההסכם על ידי בעל הנכס רשאי כל אחד מהצדדים לבטל הסכם זה." כפועל יוצא מכך, היתחייבותה של התובעת להמצאת אישור הבעלים, נועד להתקיים עד ליום 22.11.2017, תוך שהובאו בחשבון ימי שישי שבת, שאינם נחשבים ימי עבודה.

בהקשר זה יצוין כי הנתבעת ביקשה מלכתחילה כי השכירות תחל בחודש דצמבר 2017, כעולה ממכתבה מיום 28.11.2017 (נספח 5 לכתב התביעה), ולכן לא היתה מניעה מבחינתה לתפוס חזקה במושכר בסוף חודש נובמבר או בתחילת חודש דצמבר 2017, תוך בקשה לקבל החזר דמי שכירות בגין האיחור בהשגת האישור.

...

לא בכל מקרה שבו יימצא תאגיד אחראי לניהול משא ומתן שלא בתום-לב, תתחייב מכך המסקנה כי יש להטיל חבות אישית גם על מנהלו.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3 נדחית.