החזר אגרת רישוי אובדן בפועל

. פטור מאגרה החזרתה 290א. (א) בעל רכב פטור מאגרת רישיון רכב, החל מהיום הקובע, אם נתקיים ברכב אחד מאלה: (1)   האמור בתקנה 289; (2)   הוראות תקנה 290 ובמשך חודש ימים אחד לפחות; (3)   הרכב, נגנב, נימסרה למישטרה הודעה על כך והוא לא הוחזר לבעליו בתוך חודש ימים מיום ההודעה; (4)   הרכב נרשם כאמור בתקנה 272א(א)(2), ולעניין פסקה זו, יהיה הפטור האמור בתקנה זו, למעט סכום האגרה שבו הוא חייב לפי תקנה 272א;           בתקנה זו, "היום הקובע" – אחד מאלה, לפי הענין: (1)   יום ביטול הרישום ורישיון הרכב לפי תקנה 289, למעט לגבי רכב באבדן גמור; (2)   יום קרות הנזק שבשלו נקבע הרכב כרכב באבדן גמור; (3)   יום ההודעה למישטרה על גניבת הרכב; (4)   יום ההודעה על הפסקת השמוש ברכב לפי תקנה 290; (5)   יום קרות אחד מהמקרים המפורטים בתקנה 290(ב); (6)   היום שבו אישרה רשות הרשוי כי היתקיים בבעל הרכב האמור בתקנה 272א. (ב)  שולמה אגרת הרשיון בעבור התקופה הפטורה מאגרה כאמור בתקנת משנה (א), זכאי בעל הרכב להחזר האגרה ששילם בעבור התקופה האמורה, ובילבד שהגיש בקשה להחזר כאמור לא יאוחר משלוש שנים מהיום הקובע; היה בעל הרכב זכאי להחזר לפי פסקה (4) לרישה של תקנת משנה (א), יופחת מן ההחזר סכום האגרה שבו הוא חייב לפי תקנה 272א לגבי אותה תקופה.

" ביצוע ההודעה המתוקנת וטענות הצדדים בעיניין זה ביום 3.11.2019 הוגש תצהירו של מר גלעד כהן, סמנכ"ל בכיר שירות של המשיבה, שהצהיר על ביצוע החדילה, כדלקמן: "(א) החזרי אגרת הרשוי למי שהפקיד את הרישיון לתקופה שמעל חודש ימים, בין אם הוצא מהפקדה במהלך תקופת הרישיון ובין אם הוצא מהפקדה בתום תקופת הרישיון או בסמוך לה, מחושבים לפי ימים, צמודים למדד המחירים לצרכן הידוע ביום ביצוע ההחזר ומעוגלים לשקל הקרוב; (ב) תקופת הפקדה מעל חודש, מחושבת לפי תקופת חודש בימים, ולא בחודשים קלנדריים; (ג) חישוב ההחזר המגיע כאמור בסעיף א לעיל הוא לפי סכום האגרה ששולמה בפועל לשנת הרשוי שבמהלכה בוצעה ההפקדה; (ד) ההחזרים מבוצעים בתוך 45 ימים מיום שהתקבלה בקשה לקבלת החזר הכוללת את כל הפרטים הנדרשים לביצועו; (ה) הקישורית באתר האנטרנט של המשיבה תוקנה ביום 4.7.2019 וניתן לקבל ולהדפיס באמצעותה בקשה להחזר; (ו) החל מיום 12.9.2019 נשלח מכתב לכל בעל רכב שרישיונו מצוי בהפקדה לתקופה שמעל חודש, ותקופת הרישיון פגה. מכתבים אלו נשלחים אחת לחודש כשהמשלוח הראשון כלל את כל מי שזכאי למכתב כאמור החל מיום 1.7.2019". המבקשים טענו כי על אף האמור בתצהיר, באתר המשיבה עדיין מצוין כי ההחזר הוא עבור חודשים.

...

לסיכום - מכלל האמור לעיל מצאתי כי אכן קיימים חוסרים ואי דיוקים בדו"ח, הן לעניין כ-280,000 רשומות רכבים שלא נבדקו על אף שהיה מקום לבדקן, והן לעניין פערים עליהם הצביעו המבקשים בין הרשומות והדו"ח ובין המציאות.

לסיכום – לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות העובדה שמדובר בכספי ציבור, וכן שהושגה תועלת רבה לא רק לחברי הקבוצה (לאפשרות לפסוק שכ"ט נוכח תרומה לשיפור המצב ר' - בר"מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ההסתדרות במרחב חיפה (08.07.2021))- מצאתי לפסוק לב"כ המבקשת שכ"ט בסך 250,000 ₪ וגמול למבקשים בסך 50,000 ₪.

סוף דבר המשיבה תישא בשכ"ט ב"כ המבקשים בסך 250,000 ₪ ובגמול המבקשים בסך 50,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

כן זכאית התובעת להחזר אגרת רשוי בסך 2,110 ₪ שלא נכללה בחוות דעת השמאי אל נאסר (רישיון רכב ששולם ביום 27.2.2018).

רק אם אין שוק למכוניות כאלה, או שבפועל אי-אפשר להשיגה בשוק באותו זמן, כי אז זכאי הניזק לרכוש על-חשבון המזיק מכונית חדשה ולחייבו גם בכל הוצאה הכרוכה בהבאתה למצב של פעולה תקינה'.

בית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט קמא, אשר התבסס על פסק הדין בעיניין אריאלי וקבע כי בשים לב לכך שלא נגרם לרכב אובדן גמור ולא הוכח כי לא קיים שוק לרכבים משומשים במצב הרכב במועד ארוע התאונה – לא זכאי התובע לפצוי בשיעור רכב חדש.

...

מנגד, אני דוחה את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצויים בגין הוצאות שהוציאה.

משכך, והתביעה לפיצוי בראש נזק זה נדחית.

סופו של דבר הנתבעת 2 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. דמי נזק בשיעור 36,438 ₪; ב. הוצאות התובעת: 2,047 ₪ שכר טרחת שמאי ואגרת בית משפט בסך 1,000 ₪; ג. שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪.

המשיבה טענה כי בבקשה נפלה טעות לעניין התקופה המזכה באופן שאין לכלול בתקופה זו את יום ההכרזה על "אובדן גמור". המשיבה טענה עוד כי פקידת הרשוי מזינה למערכת את הנתונים לצורך ההחזר, באופן שספירת הימים היא מיום למחרת הגשת הבקשה עד לסוף שנת הרשוי.

הודעת החדילה נתמכה בתצהירו של מר יש בן אלי, חשב משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אשר הצהיר כדלקמן: "יודגש כי פיתרון זה מחייב התאמות במערכות מחשוב שאינן של המשיבה וההערכה שנמסרה לי היא שהשינוי יבוצע בתוך כחודשיים לא כולל בלתי צפוי מראש. בתקופת הביניים, היינו עד ביצוע ההתאמות במערכות המיחשוב, המשיבה תבצע את כל ההחזרים ביום ה-15 לחודש עד השעה 15:00, באופן שלא יהיה מדד שפורסם בזמן שבין השיערוך שחושב במשרד הרשוי בעת הגשת הבקשה לבין התשלום בפועל.

זהו עניינה של החלטה זו. גמול למבקשים ושכר טירחה לבאי כוחם תמצית טיעוני המבקשים בקשת האישור הובילה לתיקון ההתנהלות הפגומה של המשיבה, אשר באופן שיטתי הצמידה את אגרת הרשוי המוחזרת עד למועד הגשת הבקשה ולא עד למועד השבתה בפועל, בנגוד להוראות הדין החל.

...

5129371סוף דבר 53בהתחשב בשיקולי התפוקה התשומה וההכוונה הציבורית שהובאו לעיל, לא מצאתי להיעתר לדרישות המבקשים לעניין הגמול ושכר הטרחה.

לא שוכנעתי כי חוות הדעת אכן תרמה לביסוס התובענה ועל כן אינני פוסקת הוצאות בגינה.

אני מורה כי המבקשים פטורים מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתאם לתקנה 7(א)(א)(4)(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

רק לאחר שהגיש כה"ג ובקשה לסילוק שמו מהתביעה ופצוי על הוצאותיו הלא מבוטלות שנגרמו לו עקב הורדת רכבו לפירוק, מספר נסיעות אל ביהמ"ש השלום בהרצליה ותשלום האגרות, נסיעות אל משרד הרשוי, אובדן שעות עבודה ועוגמת הנפש הרבה והבושה בהן הוא שרוי, משרד ב"כ הנתבעת ניאות לפנות אליו, כאשר עו"ד סיון, היתנתה את מחיקת שמו מהתביעה בהרצליה ע"י הגשת בקשה בהסכמה בכך שהוא יוותר על דרישתו להחזר הוצאותיו הרבות ועל השיפוי לו הוא זכאי בגין עוגמת נפש ולשון הרע מהנתבעות.

סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום, מיום קבלת פסק הדין אצל התובע, שאם לא כן, יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

...

ויודגש, כפי שטענו מר איליה והנתבעת 1, המשרד מקבל הוראות מהלקוחה, הם רק המייצגים את הנתבעת 2, ולא שוכנעתי כי הם התרשלו או עוולו בכל עוולה כלפי התובע, הם קיבלו נתונים מהלקוחה שלהם ועל סמך זה הוגשה התביעה.

בנוסף, בכל הנוגע לנתבעת 2, הגם אם היא העבירה את פרטי המעורבים באירוע, הרי שלא שוכנעתי כי נעשתה טעות בכוונת מתכוון וכפי שצוין גם בהחלטת כב' הרשם הבכיר אלמוג, המדובר בטעות אנוש.

בשקלול כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם הוצאות משפט לכל אחת מהנתבעות בסך של 700 ₪.

כעולה ממענה לצוו בית המשפט מיום 4.11.20 מאת משרד הרשוי ודואר ישראל – קיימת אי בהירות באשר למועד משלוח ההודעה בדבר פסילת רשיון הנהיגה לנתבע 1 ולמועד קבלת ההודעה, כמו גם לתקופה המדויקת בה נתון היה נתבע 1 בפסילה.

גם ענין תשלום הסך של 25,000 ₪ על ידי הערב, כאשר נתבע 1 טוען שהשיב סכום זה לערב לא ברור – מחד, אין ספק שלא מדובר בתשלום ההישתתפות עצמית לחברת הביטוח בגין התאונה, כנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומיה, שכן סכום ההישתתפות העצמית מצוין על גבי טופס ההזמנה (2,340 ₪); ומאידך, גם לא מדובר בשווי הנזק שניגרם ליונדאי, אשר על פי חוות דעת השמאי מטעם נתבעת 2 עומד על סך של 104,505 ₪, כאשר הרכב הוכרז אובדן למעשה וערכו נקבע ל-60,429 ₪.

לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד נתבע 1, ללא צו להוצאות, ומקבל את התביעה נגד נתבעות 2 ו-3 ומחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 17,130 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 2,104 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה (מחצית ראשונה ושניה) ושכר בטלת העדים והעד המומחה, כפי שהפסק – הכל בתוך 30 יום.

...

מסקנה זו ביסס הבוחן על מספר אדנים – נטען שאין חולק שהתאונה אירעה על גבי הנתיב השמאלי; נטען שאין חולק שכלי הרכב המעורבים, למעט היונדאי, היו במצב של עמידה בפקק תנועה; נטען שאין חולק שהיונדאי התנגשה חזית-אחור ברכב שמרית, וכי מעוצמת הפגיעה ניזוק היונדאי באופן קשה בחזיתו, עד אשר החל להתלקח.

בנסיבות אלה, משאין כל תיעוד לנזק בחלקו האחורי של היונדאי, אשר יכול לתמוך בגירסת נתבע 1 לפיה נפגע מאחור ונהדף אל רכב שמרית; משברכב שמרית נזקים בצדדים אשר עולים בקנה אחד עם שפשוף במעקה בטיחות משמאל ושפשוף מימין עם רכב התיירים; משברכב התיירים מתוארים שפשופים בצד שמאל של הרכב שיכולים להיגרם מדחיפת רכב שמרית לשמאלו; ומשבמקום התאונה שול שמאלי רחב שיכול לאפשר תנועת רכב שמרית על גביו לאחר הפגיעה מאחור וחזרה ימינה תוך פגיעה באחורי הפורד והמשך היזרקות ימינה (עמ' 4 לחוות הדעת) – המסקנה המתבקשת היא שהיונדאי פגעה ברכב שמרית על גבי הנתיב השמאלי, הדפה אותו לפנים ולשמאל, רכב שמרית חולף על פני רכב התיירים כשהוא על גבי השול השמאלי ומשתפשף במעקה הבטיחות משמאל וברכב התיירים מימין, פוגע באחורי הפורד ומוטח לפנים ולימין עד אשר נעצר במעקה הבטיחות מימין.

לאור האמור לעיל, אני קובע שנתבעת 2 לא השכילה להוכיח שנתבע 1 נהג בלא רשות ביונדאי בזמן התאונה; נתבעת 2 לא צייתה אחר צווי בית המשפט ולא הציגה את הסכם השכירות המקורי על נספחיו; בכך, גרמה נתבעת 2 נזק ראייתי לנתבעת 3; על כן, יש לחייב את נתבעות 2 ו-3 בנזקי התובע, ביחד ולחוד, ולחייב את נתבעת 2 בהוצאות לטובת נתבעת 3.

לפיכך, אני דוחה את התביעה נגד נתבע 1, ללא צו להוצאות, ומקבל את התביעה נגד נתבעות 2 ו-3 ומחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 17,130 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 2,104 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה (מחצית ראשונה ושניה) ושכר בטלת העדים והעד המומחה, כפי שהפסק – הכל בתוך 30 יום.

כמו כן, אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לנתבעת 3 הוצאות בסך 10,000 ₪.