בבקשה הופנה בית המשפט לתקנה 10(ד) לתקנות האגרות ונטען כי בתי המשפט שדנו בבקשות להחזר אגרה בעקבות הפחתת סכום התביעה קבעו כי החזר האגרה מותנה בהתקיימות שני תנאים מצטברים: האחד כי כתב התביעה תוקן בטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה; והתנאי השני הוא כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו (ר' בהרחבה סעיפים 7–9).
כך מורה תקנה 10(ד):
התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר, וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השניה, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו, ויחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחויבים.
...
קל וחומר שניתן להגיע למסקנה כי לפחות ביחס לחלקו (שליש) של אריה – שנדרשה העברתו לידי התובעים – בסכום של 4.66 מיליון ₪ (ר' סעיף 83 לכתב התביעה המקורי), התעלמו התובעים מחבויות המס השונות ונתבע סכום 'ברוטו', כאשר כעת מבוקשת למעשה בגין תשלום של של כ-2.85 מיליון ₪ כגובה חלקו (נטו) של אריה , הפחתה של 6,270,000 מיליון ₪ מסכום התביעה (מבלי להתייחס לסעיף 105.2 (החדש) בכתב התביעה המתוקן).
סוף דבר
מקובלת עלי כעיקרון קביעת בית המשפט בת"א (חי') 31782-11-11 האוניה RIO נ' Perla Navigation (פורסם בנבו, 9.2.12 ), לפיה בין היתר "...הביטוי טעמים מיוחדים שיירשמו מלמדנו כי מחוקק המשנה ביקש שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו, יאזן בין האינטרסים השונים ויעתר לבקשה רק במקרים מתאימים. "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראה והשווה לעניין טעמים מיוחדים למתן ארכה, ע"א 796/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 376 (1980); בש"א 5636/06 נשר נ' גפן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23/8/06); ע"א 10035/06 גאון נ' שלמה שחר – כונס הנכסים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 10/5/07))"
באיזון הנדרש בין תכליות גביית האגרה, לאור שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסוגיית האגרה, נוכח כל האמור לעיל ובנסיבות תובענה זו, באתי לכלל מסקנה כי יהא זה נכון והוגן כי התובעים ישלמו את מחציתה השנייה של האגרה בלבד, לפי סכומה המופחת של התובענה כאמור בכתב התביעה המתוקן.