בתיק דנן מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בנגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, בנגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא רישיון רכב תקף, בנגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה.
הנאשם נמצא נוהג ברכב, למרות שכחודש ימים לפני כן נפסל מהחזקת או קבלת רשיון לתקופה של 11 חודשים, וזאת במסגרת תיק 2320-11-12, ולמרות שרשיון הנהיגה שלו אינו תקף תקופה של למעלה משנה ורשיון הרכב עצמו אינו תקף מזה כשלוש שנים.
השוטר רן דיסגני העיד בפניי כדלקמן:
"במהלך משמרת לילה נסענו מטמרה לאעבלין, הבחנו ברכב של החשוד, מהרכב ברח אדם מהדלת הקדמית ימנית. הנאשם עבר ממושב הנהג למושב האחורי. הגענו אליו, ראינו אותו במושב האחורי. היינו במרחק מטרים ספורים ממנו. ראינו אותו נוהג, עוצר, עובר ממושב הנהג למושב האחורי. לא היה אדם שלישי ברכב."
עדות זו עולה בקנה אחד עם הדברים שרשם בדוח הפעולה:
"הבחנתי כי נהג הרכב עובר ממושב הנהג למושב האחורי...ברצוני להדגיש כי הבחנתי בודאות בנ"ל מיתקדם לעברי בנהיגה, כאשר הוא במרחק של מטרים ספורים ממני ואני עם אור גבוה לכיוונו. בעובדה כי עצר את הרכב ועובר למושב האחורי ושם הוא נתפס".
השוטר כארם אבו טפלה, העיד בפני:
"הרכב היתקדם והגיע אלינו. לקחתי פנס ויצאתי החוצה מהרכב. רצינו לבדוק, לא ידענו אם הוא חשוד או לא. זה ציר חדש בין שני כפרים. בדרך כלל אנשים שמפחדים ממשטרה נוסעים מהכביש הזה. זה היה שעה 00.30, הדליק לנו מנורה. זה היה פעילות שגרתית. כשזיהה אותנו עצר מיד. השוטר השני היתקדם עם הרכב. אני ברגל... ראיתי את הבחור שישב ליד הנהג, הוא ברח מהרכב והנהג כמו קוף קפץ אחורה לכסא אחורי בתוך הרכב. רן הגיע לפניי, אני צמצמתי רגלי. אני לא זוכר אם שמעתי את דברי הנאשם לשוטר רן. פה ידעתי שיש משהו. שאלתי אותו – מי הבן אדם שברח מהרכב, הוא אמר שהוא לא יודע. ואז הודענו לו שהוא מעוכב. היו שני אנשים ברכב – הנהג ומי שירד."
השוטרים נחקרו בידי הסניגור, אשר הצביע לכאורה על סתירות בעדויות.
...
אף אם אקבל כי הנאשם לא בירר פרטים מלאים של אותם קונים אלמונים, אני לא מקבל כסבירה את גרסתו שאין הוא יודע למסור אלא את שמו הפרטי של אחד מהם, ומקום מגוריו הבלתי מוגדר "בין טמרה לאעבלין". אני סבור כי אך טבעי הוא כי אנשים הנפגשים לבצע עיסקה אשר מבוססת בעיקרה על אמון בין הצדדים, ינהלו שיחת חולין כללית, יעמדו איש על טיבו של חברו ויחליפו פרטים בסיסיים כגון שמות ומקום מגורים.
סבורני כי טענתו זו הינה טענת סרק, שבאה לבדות אדם שלישי אשר נהג ברכב ויצא מצד שמאל בלא שהבחינו בכך השוטרים, ולהסביר מדוע, לפי גרסתו, ישב במושב האחורי, ואין בה ממש.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה עמדה בנטל שבמשפט הפלילי, להוכיח מעבר לספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשם ואני מרשיע אותו בביצוען.