נקבע גם לא אחת, כי השיקולים המביאים צדדים להגיע להסדר טיעון לסוגיו (לרבות "הסדר טווח ענישה") שונים מהשיקולים עליהם אמון בית המשפט, ואשר לאורם עליו לקבוע את מיתחם הענישה לנוכח עיקרון ההלימה והקריטריונים הקבועים בתיקון 113 לחוק העונשין.
הדבר משקף את החומרה שבה ראה המחוקק את עצם החזקתה של סכין שלא למטרה כשרה מחוץ לבית או לחצרים, באשר פוטנציאל הנזק לגוף ולנפש בלתי ניתן לשעור.
...
יצוין, כי בתיק שלפניי התרחש אירוע חריג שעה שהוגשו שני כתבי אישום מקבילים בגין אותו אירוע, הן לבית משפט זה והן לבית המשפט המחוזי, אך בסופו של דבר, בעקבות החלטת בית המחוזי ולאחר שמיעת הצדדים, דחיתי את בקשת המדינה לתקן את כתב האישום ולהעביר את התיק לבית המשפט המחוזי (החלטה מיום 10.5.2021).
סטיה מן ההסדר
בחינת הסדר הטיעון בראי הקריטריונים הנדרשים ע"פ תיקון 113 ועל-פי הפסיקה שצוטטה לעיל מוביל למסקנה, כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים, אינו סביר בנסיבותיו.
מעשיו של הנאשם יכלו לגרום למותו של המתלונן, נוכח דקירת המתלונן באיבר חיוני מרובה כלי דם. אך בנס, לא הסתיים המקרה במותו של המתלונן, ומסקנה זו מתחזקת נוכח התייחסות ההסדר לשני תיקים, המלמדים על מהלך של הסלמה בהתנהגות הנאשם – תחילה החזקת סכין על גופו ובאיזור חלציו ללא מטרה כשרה, ובהמשך, שימוש באותה סכין שהוחזקה באותו מקום, כך שפוטנציאל הנזק התממש כמעט במלואו.
גזירת הדין
לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
12 חודשי מאסר בפועל לריצוי בניכוי ימי מעצרו ע"פ חישוב שב"ס שיכריע.
